לפני שלוש שנים, בהתרעה קצרה, הוציא דיוויד בואי את The Next Day אחרי עשור של בצורת באולפני ההקלטות. האלבום השני שהוא מוציא אחרי החזרה שלו לאור הזרקורים מפתיע אף יותר. מצפים מזמרים-יוצרים שמגיעים לגיל מסוים שהם יתרככו לכיוון המיינסטרים. דיוויד
"ג'ונון" – "מאניה" או "טרוף של אהבה", הוא רוח פרצים מדברית שמחברת בין קולות שרים, כלים הודיים עממיים מסורתיים, צליל נשיפה מערבי. השירים מושרים באורדו, אחת מן הלשונות הפקיסטניות המשמשת את המוסלמים, עברית ובהינדית, הלשון העיקרית בצפון הודו. התמהיל כולל
ירוסלב יעקובוביץ' מנגן שירי ארץ ישראל בנפש מתגעגעת. צליל הסקסופון משמש לו קול, נותן למנגינות את הכבוד שלהן מבלי להתחכם. לא אלתורי ג'אז. רק ניואנסים קלים שמייפים כמו סולו גיטרה אקוסטית יפהפה ב"מה אברך". לא אלבום של אינטרפרטציות חדשניות, אלא
ראיתם כבר? בתלת מימד? אני טרם. שמתי את פס קול הסרט בתזמורים הפנטסטיים של ג'ון ויליאמס, כדי להבין כמה הוא חיוני לקידום המלודרמה של הסרט בבימויו של ג'יי ג'יי אברהמס. אל תטילו ספק: המוסיקה היא חלק לא קטן מכך שהסרט
אני הופך לעצל, כשמגיע דיסק של מחזמר, ועוד 21 קטעים שמתארכים לכמעט 80 דקות. מחזמר ישראלי? –המוטיבציה להקשיב נעשית רדודה יותר. למה? אתם רשאים לסקול את כותב שורות אלו על שמרנותו: הוא קשור בעיקר למחזות זמר קלאסיים גדולים מ"הלו דולי",
אור לבן של כריסמס מאיר את האלבום החדש של שלוש האחיות קור ואחיהם שחוזרים אחרי 9 שנות בצורת. תקבלו את התערובת הטיפוסית של הקורס האיריים – פופ מודרני ואייריש פולק מיוסיק. תקשיבו ל – Harmony. מתאים לאווירת סוף השנה. יותר
לשלומי סרנגה יש סודות. רק לעצמו ישמור אותם. זו ההצהרה ששם בפיו יוסי גיספן בשיר שפותח את האלבום. הסתרת הסודות, העניקה לו היכולת "לחיות את הרגע" ו"חופש לנסות מה שבא לי". זוהי נוסחת חיים מעניינת: ככל שאתה מסתיר יותר את
אלבום חדש של הפסנתרן עומר קליין תמיד מסקרן אותי. אני אוהב את הנגינה העשירה שלו, את המהלכים המבריקים הלא צפויים, את האנרגיות המוספות שהוא משקיע בנגינה, את החיוניות המוסיקלית, את ההמצאה הנועזת. לא סתם השתמש קליין ב – Fearless. האלבום
הכרנו את סי לו גרין פחות בחבורת ההיפ הופ Goodie Mob ויותר בצמד Gnarls Barkley עם המפיק המוסיקלי די ג'יי דיינג'ר מאוס בעלי הלהיט הענק "Crazy". ראינו אותו כשופט בתחרות "דה וויס" בארה"ב. הוא גם הגיע לכותרות בנסיבות שליליות, לאחר
במאי 2014 הגשמתי חלום: הייתי בהופעה של מריזה, זמרת הפאדו הפורטוגזית בפסטיבל מדיטרנה באשדוד. כתבתי אז: גם למי שאין מושג מהו פאדו (הבלוז של פורטוגל), חייב לשמוע פעם אחת בחיים את מריזה. הסופרלטיב למריזה הוא משמעותי ביותר, כי מולה ניצבת
האם לייחל למצב של סוף העולם והתחלה מחדש, או להתנחם בכך שציוץ הציפורים עוד נשמע, שאנחנו עדיין כאן, והכאב יכול לחכות? שיר ראשון ושיר אחרון באי.פי בן שבעה שירים שהוציאו אמיתי בן נון וליאור זיסמן. הראשון – "נתחיל הכל מחדש"
"מופע הארנבות של ד"ר קספר" יצאה להפלגה על ספינת האהבה של השמונים-תשעים, וחזרה עם צרור שירים בטעם אמיתי של פעם. לאן לקחה ההפלגה? "רחוק מכאן מעבר לים/ ישן חלום חדש וישן / שם אף אחד לא מעוניין למכור לי אושר/ כסף
שובו של המאהב העדין. שובה של מוסיקה האולד סקול Soul המסורתית הנשענת על קול טנור עשיר, מילות אהבה הכי בסיסיות, הרמוניות מלטפות, קצב מידטמפו במיטב המסורת. אלבומו העשירי של קני "בייביפייס" אדמונדס, אחת הדמויות האטרקטיביות בסצנת ה – R&B של
האלבום נפתח בפטה מורגנה. הוא והיא יושבים צמודים על שפת המים. מלכודת של תשוקה. לפתע הים מתייבש, והם מוצאים עצמם במדבר. הסערה חלפה. "בתוך המדבר" הוא שיר קצבי, קולות נשיים ברקע, קול לא אטרקטיבי, שכמעט גורם לך להניח את הדיסק בצד.
העטיפה הקליידוסקופית מעידה על תכולתה. אחרי סיפורי הרפאים של Ghost Stories של השנה שעברה, מגיע "ראש מלא החלומות", השביעי של הלהקה, אלבום אווירה, מתוזמר בעזרתם של המפיק הנורבגי סטארגייט והמפיק הותיק ריק סימפסון. קולדפליי משנה צבעים. הצליל באלבום השביעי אקלקטי, נטול
עידן רייכל מחפש יד חמה. מצפה לדבר האמתי שיקרה שוב. ממתין לנקישה רכה בדלת. לפי כמות השירים היפים שהוא כותב, רייכל צריך להיות המאושר שבאדם. הוא עדיין שומע נקישות רכות, פותח לעצמו דלתות חדשות, אבל אז מגיעה שורה מפתיעה וחריגה
אדל איז בק. אמרנו הכל? כמעט. כוכבת הפופ הגדולה ביותר בעידן הזה בת ה-27 בחרה לחזור ממקום אישי- אינטימי, שרה מעומק צערה על אובדן אהבה. היא לא מיהרה להוציא אלבום. מקדם המכירות של האלבום היה אדיר: בשלוש שנות היעדרותה, כשהפכה
כבר 6 שנים חלפו מאז שהסתלקה. נדמה לי שלא החמצתי הופעה שלה, גם האחרונה טרם מותה בהיכל התרבות בת"א. עולם המוסיקה בלי מרסדס סוסה הוא אינו מה שהיה. כששומעים את סוסה, קשה לדמיין שהאישה הזו, הפאצ'ה מאמא של תרבות האינקה
פגשנו את המפיק הצרפתי Ludovic Navarre, האיש מאחורי St Germain, בשנת 2000 באלבום Tourist, תערובת מטורפת של דאנס וג'אז. כל קשר בין האלבום החדש לאלבום ההואה יותר ממקרי בהחלט. Real Blues, הסינגל הראשון שיצא מהאלבום נבנה על דגימה קול של
בטוח שכמה מבקרים תלו לוח מטרה עגול עליו כתובות המילים Maroon 5 כדי לירות בו את חיציהם. גם הם לא יתכחשו לעובדה אחת: כשמדובר בלהיטים גדולים, אדם לווין וחבורתו מצליחים לקלוע בדיוק במרכז המטרה. רוב השירים באוסף הזה תפסו תאוצת
מה המהפכה? שמתחילים ערב זמר ים תיכוני בשירה אופראית מתוך "פנטום האופרה"? שמשלבים מופע אירי במופע פופ ישראלי ים תיכוני? ואולי התכוונו למהפכה עליה מכריזים החברים משה פרץ את עומר אדם לקראת סיום – "מהפכה של שמחה, כי כולנו משפחה"
שמה המלא את'ני פטרישיה ני בהארונאיין. באירית זה נשמע יותר אותנטי. המיליונים שרכשו את אלבומיה מכירים אותה כאניה Enya, זמרת אירית, מלחינה, נגנית בת 54, שבעה אלבומים עד היום, ארבעה פרסי גראמי, מוסיקה חוצת תרבויות, רווית אווירה. בחדש היא שרה
כריסמס הוא זמן דיסני. מתנה לכל המשפחה. מה עכשיו? אלבום קאברים לשירים המוכרים. זמרים? ג'סי ג'יי, אריאנה גרנדה, פול אאוט בוי, ג"ייסון דרולו. דור הולך ודור בא, וכולם מגיעים לדיסני. הם שרים שירים מ"הרקולס", "מלך האריות", החבובות, פוקאהונטס, מרי פופינס,
יש מישהו שמתכוונן לתוכנית הזו, כלומר – ממש מפנה זמן בארבע אחרי הצהרים? עדיין, שכאני עולה בפקק על "ארבע אחר הצהריים" יש תחושה של Filler – פקק בין תכניות, מילוי חלל. תוכנית ברירת מחדל. אבל המסורת מנצחת, הנוסטלגיה כרגיל חוגגת
לא בטוח שהזמרת הצרפתיה מנסה להמציא עצמה מחדש. מילן פארמר מתלבטת בין צרפתית לאנגלית, קורצת לחתך רחב של מאזינים בשתי שפות. היא כבר אינה משתפת פעולה עם המפיק והמוסיקאי שעמד מאחורי הצלחותיה – Laurent Boutonnat. אני יכול להבטיח שלא תרגישו
"את נתת לי סיבה" הוא שר בשיר Purpose, בלדת פסנתר (נטו) מלו-מלנכולית רגשנית להפליא. לפי הטון – היא תשתכנע. ברביעי שלו, ג'סטין ביבר נשמע עצוב מאי פעם. האלבום מתחיל בטון מקונן. "רשמי את המילים שלי, שכל מה שיש לי, נותן לך
When I Was A Boy, הסינגל שיצא מהאלבום הוא שיר מזמור לנוסטלגיה. ג'ף ליין שר על ימי המוסיקה הראשונים שלו – “in those beautiful days when there was no money”. צלילי הפסנתר בפתיחה מזכירים את Imagine, גם מחזירים למחוזות המוסיקה
"מכונת הלב של הזמן"? חיפשתי אותה בשירי האלבום הורדרד. הקול המלחש-מרוחק מזמר כמו מתוך הזיה: "הלב נופל אל תוך הזמן שואל אותי מתי לאן?" אל תחפשו תשובה בשיר, למרות שהוא מדבר על "מקום אחר". "מכונת הלב של הזמן" היא מטפורה
השאלה המתבקשת: Zayn Malik חסר? התשובה פשוטה מהשאלה – לא. אחרי האלבום הזה, אין גם בעיה לנחש שהארבעה יעשו עוד 130 מיליון דולר בין 2015 ל-2016, כמו שהם עשו בשנתיים הקודמות. האם להקת הבנים הפכה למשהו יותר מתקדם מלהקת בנים?
המוסיקה האקוסטית מנצחת! ארבעת בניו של ג'ון קונגוז, מהזמרים המצליחים ביותר בדרום אפריקה בסוף שנות השישים והשבעים הוציאו בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלהם Lunatic, עשיר במלודיות, מיינסטרים במובן הכי סולידי של המושג. מהאלבום הזה יצא להיטם הגדול – Come
