ביקורת אלבומים ישראלים

גברים בוכים בלילה? יש שינוי: לפי שיר מספר 15 "כמו פעם" – "הגברים תמיד בוכים בסתר". איך לא חשבנו על ההברקה? בוכים בסתר – זה גם ביום. תיקון מתבקש. שמעתי 15 שירים + בונוס. בז'אנר הזה, הזמרים משתדלים לתת תמורה

"אני מוקף בחומות/ אבל חסר הגנה/ ואת חופשייה / מכל מאבק/ אני רודף את עצמי/ מפינה לפינה/ כשכל מה שאני רוצה/ זה להיות שלך/ השדים שבראש, המלאכים שמעל/ התאווה והזעם ואהבת הקהל/ הכול לוקח למקום אחד -לבד הלאה לבד/שמרי עליי מעצמי"

"כשאין לאן לחזור/ הדרך סוף סוף נפתחת", שרה ריטה משפט של צרויה להב, לייטמוטיב באלבום החדש שלה. יש בשיר הזה ("מזמן") שורה נפלאה, מהסוג שנדיר למצוא בתוך מבול השירים שיוצאים חדשות לבקרים:  "הלילה בא באצבעות חמות / פורט על נבל השכחה".

חדש אצל שיר לוי?  זה קורה ב"דיזנגוף 30" בשיתוף האולטראס. מה לשיר לוי ולראפ? נדמה לי שגם לו אין תשובה. . מבחינת התוכן, אין כאן שום מסר חברתי/ פוליטי. זהו עוד אחד מהשירים  באלבום שמתבכיין על הפער בינו ובינה. פוליקר

רוצים בי-ג'יז אצל פבלו רוזנברג? תלחצו 2. "תאירי את הדרך" נקרא השיר. הטקסט: תרגיל מתייפייף במטפורות מימיות בענייני אהבה – "רץ אלייך מתוך הגשם – לבי ילמד לשחות גם כשאין טיפה בים האושר הגדול". מוסיקה: הפורמולה של האחים גיב. מתברר,

מי שולט על התנועה בהוויה, על ההתרחשויות והשפעתן על הבנאדם? רן אלמליח מבהיר: "זה לא אני". לי אין יד ושליטה על המתרחש – בכל מובן חושי – ריח, ראיה, שמיעה. גם לא על אותה ציפור ש"פרצה בשיר" ליד כביש סואן.

אז מי אתה גיא מר? מי שלא רוצה להיות כמו כולם, מי שרוצה לעשות מה שבא לו עכשיו, לא להיות פוליטיקלי קורקט או להמתין עם הדעות שלך, כי חופש ביטוי לא להיט?  הכל גם יחד? תקשיבו לאלבום. יש תשובות בשירים.

השריטה שבפרקט? תעברו לשיר מס. 6 "כל הזמן על סף בכי". אביגייל רוז שרה טקסט של ענת עופר על החמצות, בדידות וכאב בסלואו טמפו. אין כאן היסטריה.  מתנחמת בקרן שמש ש"מחממת את הכאב". סוג של דכדוך שעובר כמעט לאורך אלבום

בחו"ל היו עושים מניב דמירל סופרסטאר. הזמר המלו-מלנכולי, הרגיש והרגשן, ששר את כאבי אהבותיו, פחדיו, לבטיו  ותסכוליו בטונים משכנעים ובמנגינות קליטות. בעברית – זמרים מעטים מצליחים לעלות על נתיב המיינסטרים הזה. מצוקת הרומנטיקן התורן. המתבודד המנוכר בחשכה ("השמש נעלמה לי

פעם כתבתי, שהראל סקעת הוא זמר הרגש הכי מוצלח של הפופ המיינסטרימי המקומי. כשמאזינים ל-20 השירים, מתברר כי אמנם  לכול אורך עשר השנים האחרונות, סקעת התרחק מכל דבר שנגוע באלטרנטיבי. הוא המתקד בעיקר בפופ רומנטי – החל ממתכוני השנסון של

דקלון וסגיב כהן – פרק ההמשך. סלסוליהם המשותפים מצלצלים בקופות הכרטיסים.  המיינסטרים ה"מזרחי" מתנהג כרגיל לפי כללים כלכליים, לא תמיד אומנותיים. נכון שהקולות של הזמרים המופלאים נפגשים לפגישה מפרה, מסתלסלים יפה , אבל נראה כי השיקולים הכלכליים לעיתים עולים על

החיים לפי אריק ברמן?  – לא משהו. מתקשה לראות את "התמונה הגדולה" גם את "הקטנה". לא מסתדר עם "החיים" בראיה אישית, ביחסים בינו ובינה, במבט על הסביבה. אלבומו החמישי נפתח בצליל אווירה שמימי נוגה על אהובתו המאכזבת  ש"מתגעגעת לאהוב הישן

אייל כהן – ליבו מתפעם כשהוא שר. שומעים את הפעימות. ריגושו מחלחל בדרך לאיזושהי הגשמת אמת אבסולוטית. הכרנו אותו ב"דה ויס", הזמר והפסנתר, עם ה"ח" וה"ע" המובלטות. אינטרפרטציות מופלאות לשירים כמו "אפר ואבק", "אגדה יפנית". ממזג תפילה, שירה עדינה, אמיתי,

הסינגר יהלי סובול פוגש את הסונגרייטר יהלי סובול במקומות הכי מדויקים מבחינתו. שר את שיריו בלי לייפות, בגבולות שלו, בהפקה פונקציונאלית של אסף אמדורסקי. זה אלבום של מילים, של שירה במשמעות הפואטית של המילה שדורשת קריאה עוד לפני הקשבה למוסיקה.

"מכאן הדרך" – שיר מספר 10 באלבום החדש, הוא ניסיון להסביר ליורש העצר מהות החיים על פי ניסיון אישי: הדרך שעומדת לפניך מפתיעה לעיתים לטוב, לעיתים לרע. מוסר השכל נדוש, אבל ממשיך להוכיח את עצמו. באיזו נקודה נמצא דני סנדרסון

אחרי ארבעה שירים של לב שבור ודואב, הגיע אחד משועשע לריקודי מעגל – "שדות של  תירוצים". 17 השירים באלבומו החדש של עומר אדם אינם ערוכים באיזון הקלאסי טיפוסי לז'אנר הפופ הים-תיכוני של אחד עצוב שני שמח. עומר אדם יותר מתייפח

היכונו לתחייה עונתית של שירת הלדינו. מובילי הטרנד המחודש – אהוד בנאי וברי סחרוף. מה להם וללדינו? אהוד בנאי נחשף לשירת הלאדינו דרך אביו שהיה חברו ושכנו של יצחק לוי, עבורו היו אלה צלילים וטעמים מהבית ומהשכונה. ברי סחרוף שנולד

"כך, כן כך נושא לו האדם/ נושא בשקט על גבו/ את חורפיו ואת כל אביביו/ עד סוף ימיו איתו/ נושא בשקט על גבו/ וכך ישא עד יום מותו/ את כל חייו" מתוך – "ממה עשוי כל יום" (יוסי בנאי/דוד קריבושיי)

חוה אלברשטיין מצהירה, שהיא הכינה לעצמה מתנת יום הולדת  בדמות אלבום חדש. זמן  הרהורים נכון לעשיו בהיבטים שחוברים לעבר. אולי  נגיעה בסיכומים במובן של סגירת מעגל וחזרה לבסיס היציאה שלה כזמרת-יוצרת במהותה. "הירושה"  – השיר שפותח מעיד על ההמשך. נשמע

מאיה בוסקילה מחלקת טיפים למי שהאקס שלה הוא עכשיו אצלה. השיר נקרא "תקשיבי לי". הוא היה פעם בשבילי עכשיו הוא בשבילך, היא שרה בעצב רב. והטיפ? "תקשיבי לי אני יודעת / אל תנסי לחבק / שהוא כועס אז הוא נסגר /

למסלול החדש בחר ערן צור להכניס שיר ציוני של זאב ז'בוטינסקי – "כולה שלי", מהשירים האהודים על אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וחניכי תנועת בית"ר.  השיר נכתב על רקע  מאורעות שנות השלושים בארץ ישראל,  ובשפה לא שגרתית. השיר אומר דברים על הגישה

בינואר 2016 שמעתי את החיבור  בין ירדנה ארזי וחבורת הגבעטרון בהיכל התרבות בת"א. הקהל שר והתמוגג על שירי ארץ ישראל. הייתה הרגשה שזו ראשיתה של ידידות מופלאה והצלחה בקופות. הנתונים מעידים שזו לא הייתה תחושת סרק. שבעים אלף איש כבר

טיפקס וקובי אוז עושים עבודת כפיים שקורצת למיינסטרים, אבל מפרספקטיבה של הומור עממי שאינו נטול עקיצות על הז'אנר הים תיכוני מתוך הבנת המציאות של בתוך-עמי-אני-יושב. בשיר הפתיחה "המשורר", שר קובי אוז פניה לכותב השירים – "נגן לנו חופה ותעשה קופה/ שיר

יש מקום לראות את הטוב שבחיים, אבל אצל דיקלה זה מגיע בסוף אלבומה החדש באופן אירוני מסיפור על אחת שאמנם גדלה ברחובות, אבל הפכה ל"מיס יוסטון על למבורגיני". כבר יכולה להרשות לעצמה לכתוב סיפורים על אכזבות, על רקע צפייה בסרט של

צלילי האקורדיון בפתיחה מכניסים לסרט מתח בבימויו של שלום חנוך – "זום אאוט, זום אין, קצת אקשן קצת מין". הדרמה הקצבית מזכירה את "מחכים למשיח", אלא שהתוכחה החברתית של השיר ההוא: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם", אינה קיימת באלבום החדש של

האלבום נפתח כסרט מתח. המוסיקה של "צב" מכניסה מיד למסלול  קודר, אפלולי, שירה מדוכדכת של טון נמוך. הוא שר אליה – "ואני הולך לאט כמו צב עם בית על הגב/אני הולך איתך בונה לך בית על אגם". היא לעולם לא

11 השירים החדשים הם תמהיל אקלקטי של  זמרת שמנסה להיות סינגר-סונגרייטר וגם לשיר יוצרים שונים.  חני דינור שרה את עצמה בטון אפרורי אמין כמו ב"שנת שמיטה" – הרהורי מהות חיים (שחרור, ויתור על השליטה או להגיע  לאיזון מעודן) בתזמור ג'אז

"אם מישהו שואל/ יש רק אהבה ואושר בינינו/ גם בלילה סוער/ גשם שוטף לא ייפול עלינו" מבקש רונן פרי באחד השירים היפים (אם לא היפה שבהם) באלבומו החדש – "אם מישהו שואל".  מילים פשוטות: אנא אל תספרי את האמת. למרות

הדר מלכה שרה את תחושותיה בטון מלנכולי ענוג. מהזמרות המנסות  להעניק לכאב יופי אסתטי בשפה שנגועה לעיתים בעילגות של שפת דיבור עדכנית כמו ""זה מרגיש לבד/ כשאני הולכת ברחובות העיר/ זה מרגיש לבד/ כשהנשמה נשרפת/ והכאב הופך לאשמה". "זה מרגיש

אני עולה על הדרך לחירות של אייל אבן צור בכמה תחנות, שאחזור אליהן בדרכי המוסיקה העמוסות והבלתי נגמרות. בשיר הקצבי הזה ("בדרך לחירות") שר אבן צור: "גם אתה וגם אני/ עושים טעות בדרך לחירות/ שניה פני שנרדמים הכל חוזר לדרך החירות".