ביקורת מוסיקה ישראלית

לא מעט שנים חלפו מאז ששמעתי את הדיסק הזה לאחרונה. אני מתבונן במאחוריו ומוצא את השנה: 1981. שנרביץ סופרלטיב? תחילתו של הרוק הישראלי. תאריך הסטורי. הדגש הוא – על רוק ישראלי. הדגש הוא גם על ציון דרך. הגיטרות – גיל דור, הפסנתר

היום ליבי אלייך יאיר/ היום קולי עלייך ישיר". מי שר ככה היום? נשאל את זה קצת אחרת: מה לא נאמר עוד על האהבה. שחקו אותה עד דק. והנה בא קובי אפללו, ואומר לנו: היי, שכחתם שגם אני מאוהב. ואפללו אכן

זוהי רחל שהשאירה שירים שמלחיננו כל-כך אהבו להלחין, שירים על אשה ערירית, עקרה  ובודדת, ש"רק על עצמה לספר ידעה", נואשת בתשוקתה לאהבה, לילד. משוררת שכתבה שירים אישיים נוגים, מנסה להיאחז בנופי הארץ ("שם הרי גולן, הושט הים וגע בם"), אבל בעיקר ידעה

בית ישן אינו רק ארבעת קירותיו ומספר חדריו – בית ישן הוא בעיקר זיכרונות המפעפעים בנבכי הלב והרגש. זה משהו גדול מסך הפרטים המצויים בו, שמעניק תחושת שייכות מתמשכת. מבחינה זו, הבית נשאר כזיכרון מפעים לבבות של מי שעזבו אותו,

לאן נעלמה שרון ליפשיץ? שם טוב לסרט. השבוע הקדישו בערוץ 12 כתבה שלמה על שיר  אחד – "גידי". תחקרו מי עומד מאחורי השם. רכילות על אמנים תמיד מכרה טוב יותר מאשר אומנותם. לא אמרו מילה על האלבום שבו נכלל השיר.

אין לי הגדרה ל"שירי ארץ ישראל הישנה והטובה", אבל אם הייתי מתבקש לערוך רשימה, "ערב מול הגלעד" היה בעשיריה הפותחת. המשותף לרבים מהשירים שעליהם אפשר לומר "שיר ישראלי" הוא קשר של שפה, מקום והתכוונות.  בשל חשיבותן של המילים, יוצאים בראש

הראל סקעת חוזר למנהרת רכבת הפסטיגל, במלאת 40 שנה לדהירתו. יש כאן קטר מסחרי שאינו שובק חיים. מבחינתו של סקעת זה ניסיון לעוף על האירוע ("אני יכול לעוף בלי לדעת לעוף / זה עושה לי בגוף הרגשה של קסמים נעימים")

לטייל עם אמא ואבא עם כוכבים. אפשר לשיר את זה בגיל שבעים פלוס. כמה יפה: פתאום הילד שחי מחדש בעולם של צבעים. שלומי שבן את  שלמה גרוניך מאלתרים "ציור", שיר ילדים פסיכדלי. שלומי מתקשה לדמיין את גרוניך כילד. במוסיקה קיים

לשיר המכולת קדם מערכון  בסגנון נונסנס (שטויות) מפי גידי גוב (הוא נולד למשפחת קימל עצוב ומיותר, ומייד שינה את שמו ליודוקוליס ליפשיץ כפעולת תגמול.) השיר והמערכון מספרים על חווית הקנייה של ילד במכולת השכונתית וההתאהבות שלו בילדה שהייתה קונה שם,

בן אדם כעץ שתול על מים/ שורש מבקש בן אדם כסנה מול השמיים/ בו בוערת אש. שיר המסע העוסק בחיפוש אחר אמת ומשמעות בחיים יצא לאור בשנת 1983 כתקליט שדרים, והוצג כשיר משותף של שמוליק קראוס ואילן וירצברג שגם עיבד

עם ישראל מתרגל להופעות בסלון. זאפה לייב בפארק הירקון מול מושבים ריקים. צלמי הוידיאו הם הקהל. עידן רייכל שפתח את לייב זאפה מול שולחנות ריקים בגל הראשון, התייצב אחרי שתי הופעות מול קהל (בקפסולות) למופע סולו – ללא קהל לקראת

אתם חושבים ששלומי שבת הרגיש בריק של זאפה אחרת מאשר במלא של קיסריה? ממש לא.  הוא הצליח לצמצם את ההופעה הרגילה שלו ל-29 דקות ו –  14 שירים, מופע שהכיל את מלוא התמהיל במעין מחרוזת, שהתחילה מ"בראשית עולם" עבר דרך

"עכשיו אתה בבית עכשיו אתה שם/ הילדים קופצים עליך הם הכי יפים בעולם"… יהודית רביץ שרה על בדידותה של אישה, המנהלת רומן עם גבר נשוי, כאשר אהובה נמצא עם אשתו ומשפחתו – והיא לבד. זוהי האישה הכנועה, המתוסכלת שאינה מצליחה

לאיזו גאולה מתכוון דניאל זמיר? גאולת עם ישראל, ביאת המשיח, הצלה מצרה גדולה כמו משבר הקורונה? יש מצב לפסוח על התשובות הנ"ל ולהיתלות בעניין אחד: הגאלה באשר היא נשענת על האמונה באלוהים, ביכולתו הבלתי מוגבלת להושיע, בצדקתו וברחמיו. "ועכשיו, כשאנחנו

"מיטשל" הופיע באלבום הבכורה של מיקה קרני ב-1997. עוד לפני כן, בדצמבר 1996, הוא הגיע למקום השנני במצעד של רשת ג'. הגם שמעולם לא היתה זמרת של להיט אחד, השיר הזה ילך לנצח לפניה. סיפור על כלום, מעשיה מפוהקת שמקרינה

משירי ההתאהבות היפים שהגיעו אל שדות הרומנטיקה המקומית. אורי בנאי נגע בה (באהבה) במנגינה חד פעמית, בריח, בטעם, בצבעים מתוקים, בפרפרים לבנים. המציאות והדמיון, הא בהא תליא. התאהבות היא מקסם א-רציונאלי בו נוטים חלק כל החושים. את התחושה הראשונית שנמשכת

ספק אם טקסט חרמני כזה היה עובר ברדיו בעידן ה – "Me Too". הוא נשמע לגמרי הטרדה מינית. אריק לביא שר אותו בתקופה, שסוג שיח כזה לא נחשב נועז. הוא נטמע בהומור המקומי, בסחבקיות הגברית. האינטונציה של לביא היא של

לא אהבתי את התמונה הזו, את לחיצת היד הצדדית של הזמר והשר המחייכים למצלמות. אביב גפן מנסה לעזור לקהילת האמנים, ואולי אף ישיג משהו עבורם (עדיין אין סיבה לחייך), אבל הייתי מצפה דווקא בסיטואציה הזו: הצנע לכת. הסתר את את

הפתיחה והסיום אינסטרומנטליים. מ"אורבנפאניקה" ו"עד הלקוח האחרון", קומפוזיציות שעומדות בפני עצמן המשדרות תחושות שבין ניכור (אלקטרוני) בקצב מהיר למשב רוח הרמוני של הזדככות בסיום. אין כאן חיבור מהותי לשירים למי שמחפש משהו כמו אלבום קונספט. האלבום העשירי של רוקפור מוקדש

לפקוח עיניים להתבונן מסביב. ההיינו כחולמים? האם אנחנו על סיפו של עולם חדש. האם זה סוף העולם? האם יש תקווה חדשה לשינוי? ארקדי דוכין ונמצ'ק – זמיר גולן מעלים את השאלה בתחילת האלבום בשיר "אהבה זה ריחוק", ובסופו, ב"בהיינו כחולמים".

פעם אהבנו לשאול – מה התפקיד ששלמה ארצי נתן לברושים בשיר הזה – "תרקוד היא אמרה לי תרקוד/ הברושים לא ידעו אם לצחוק או לבכות". ובהמשך חוזרים הברושים בציון שעה מדויקת: "עד היום בסביבות חמש ולשלושים/ צל נופל מצמרות הברושים/

אז מה קורה בשגרת הבוקר של זוג. פותרים דברים קטנים כדי "שיהיה מושלם" ושוב היא מספרת על חלומות שחלמה עליו. הכל כאילו נחמד וטוב, אבל לפעמים "משתוללת סופה כמו באיסלנד". ובכל זאת הנחמה – "אלמלא היית כאן/ אין לי שום