ביקורת מוסיקה ישראלית

אז מה קורה בשגרת הבוקר של זוג. פותרים דברים קטנים כדי "שיהיה מושלם" ושוב היא מספרת על חלומות שחלמה עליו. הכל כאילו נחמד וטוב, אבל לפעמים "משתוללת סופה כמו באיסלנד". ובכל זאת הנחמה – "אלמלא היית כאן/ אין לי שום

זה שלום חנוך שאחרי סערות הרוק. בלי הזיעה שניגרת בפארקים. הוא פותח בנימה מפויסת "אי שם קיימת אפשרות שלא הכל אבוד", בשיר "מביאה הכל". הוא שר ברוך חם. האלבום הזה מקביל למופע "מישהו הפסיק את הזרם". אני לא חושב ששלום

עומר אדם פתח ב"לא ינוח ולא יישן שומר ישראל" מתוך "שיר למעלות" לפני שעברנו לחגיגות. אלוהים לפני הכל. לא ממש עצר את המגיפה, אבל תודה רבה לקורונה שהביאה את אדם הישר לסלון. שלחה לי הזמנה (הקורונה)  להופעה של הזמר הכי

אסף אמדורסקי  מספר סיפור יחסים אישיים על רקע אורבני תל-אביבי. בעיר יש עוד מישהי שמבקשת בית חם, אבל לה – חופש לא עושה כלום בלב , קודם היא שתתה יין על הגבעות, ועכשיו היא במישור החוף, והוא היה רוצה להמשיך

חורף? איפה חורף. יהיה חורף?  בשבוע הבא יבש מן הרגיל. אבל הזמרים כבר מתארגנים ל"הופעות חורף". מהי הופעת חורף? – אקוסטית. בקיץ שוב נתחבר. כשאני שומע מוש שר אקוסטית "אנצל", אני אומר – גם בקיץ אני ארצה אותו ככה, אנפלאגד. שאלך

הקונספט של זאפה בסלון בימי קורונה הוא מיינסטרים של הרדיו המתיידד. 25-30 דקות של תנו להתרגש בכורסה, לא להירדם. חשבתי להוציא את המבקר שבי לחל"ת, אבל הרגלים קשה לשנות. שירי מימון לא עשתה לי את זה. אין כאן אכזבה. יש

רונה קינן בהקדמה לגרסת הכיסוי לשיר "סוף העונה" כותבת: "יש משהו מהנה מאוד מבחינתי בעבודה על גרסת כיסוי. אני נוגעת בשירים שהייתי רוצה לכתוב, ומפצה את עצמי על כך, שלא אני כתבתי אותם. זה כמו להתחפש בפורים, אבל לקחת את

בואו נקדם את כל הפחדים בשיר צפירת הרגעה . מה שנכתב "לאחי", (אח אישי או "אחי" במשמעות כל ישראל אחים זה לזה?) יכול לשמש כל מי שדאגה ממלאת את נפשו. אני קורא את הטקסט של עילי בוטנר, ולא ממש נרגע.

מה עושה הופעה בלי קהל? קרן פלס מתנה אהבים עם המוסיקה. חיוך של הנאה עצמית ב"אלה החיים", לוקחת את השיר לפסגות הדרמה. נותנת "הכל"  אבל האם אפשר יותר בקטן, בלי להתנפל על השיר בלי לרוץ לפניו. הקורונה ממלאת השראה. "מתוך

ריטה ורמי היו אמורים להיות שוב ביחד על הבמה לראשונה מאז פרידתם, בקיץ 2020. המודעות הכריזו:  ימי הצום המשותפים הסתיימו. אין ביזנס כמו שאו ביזנס. חוזרים לימי התום. אפילו מכירת כרטיסים החלה. סיבוב הופעות החל כל רחבי הארץ, אבל אז

שלום חנוך כתב ושר על חתונה עם אותות סכנה, שאין ממנה חזרה לאחור, חלום שאינו יכול ממנו להקיץ. אביתר בנאי שר את זה במסגרת אלבום מחווה ל"חתונה לבנה" שכולל קאברים של זמרים שונים, האלבום המיתולוגי של שלום חנוך מ-1981. חנוך

מ"רימון" נפתחה הטובה והיא נהייתה אט אט אסכולת פופ. נכון שאיתי פרל כתב את השיר הזה  ולא קרן פלס, אבל כמה  השיר הזה נמצא-מזכיר אותה חלקה מוכרת. מירי מסיקה שרה שיר חרטה נוגה לאהוב ישן. היא רוצה לחזור ל"ממי" שלה,

נכון: ככה אוהבים לשמוע את חוה אלברשטיין. אין צורך בתזמורת. אפילו לא גיטרה. פסנתר. שלומי שבן.   קווי מתאר אידיאלים לזמרת פולק קברטית מאוד ייחודית במהות. אחרי שמאזינים, אין שום בעיה לקבוע: אין צורך בכלים נוספים, בעיבודים תזמורתיים מורכבים – זוהי

אלבום חדש של אהוד בנאי הוא המשך מסע שעובר דרך תחנות פוליטיות, חברתיות, מסורתיות, גם אישיות. אצל אהוד בנאי אני סקרן לדעת מה הסיפורים החדשים שקרמו עור וגידים לשירים – כי הוא בעיני אחד האמנים היותר אמינים ומהימנים בתרבות המקומית.

ההקלטה נערכה בערב לזכרו, אמפי וואהל, יולי 2001. במלאת 60 למאיר, יצא הדיסק. 14 ביצועים שרובם מפקיעים את השירים מתחומו של מאיר, וזו לעיתים בעיה, כי אם אין ערך מוסף ל"גירסת הכיסוי", עדיף כבר לשמוע את המקור. ואמנם, מעטים מהמבצעים

צהרי שישי, 3 בינואר 2020. השיר האחרון במפגש סיכום דרך שמחבר שני מוסיקאים, מלחינים ומעבדים. דוד קרובושי ליד הפסנתר. קובי אשרת  לוקח מקרופון כדי לשיר את השיר שמסכם חייו של מוסיקאי בן 75, שנאבק לאחרונה במחלת הסרטן וממתין להשתלת כליה.

דודו אהרון "פרק את הבקבוק" כדי "לבלבל את הכאב". ניסוח מעודכן של – להשתכר כדי לשכוח.  אהרון משחק  אותה דואב בשם כל הגברים שנשארו בלילה בחוץ, כי אהובותיהן/ נשותיהן החליפו מנעול. מילים להעצמת כאב שברון הלב? – געגוע זה האח

בקליפ זהו חצי פרצוף שמקונן סיפור אישי. אברהם טל חצוי, שר כאב וגם עושה חשבון נפש. אין שלם מלב שבור, אמר הרבי מנחם מנדל מקוצק, ואני מוצא את השבור והשלם אצל  טל בניסיון לשזור את החלקים בסיפור שלו לשלם חדש.

זלדה אינה מהמשוררות היותר מולחנות במוסיקה המקומית, בטח לא כמו לאה גולדברג, אלתרמן, רחל, נתן זך, אפילו לא כמו יונה וולך. חנן יובל הלחין את שירה "לכל איש יש שם", שביצעה חוה אלברשטיין. למעשה, זה היה השיר הראשון שלה שהולחן שחשף אותה גם

"האישה שאיתי" ממשיכה ללכת אחרי ברוזה. מגיעה איתו פעם נוספת להיכל התרבות. ב-2009 חגג איתה 25. תמיד ימצאו סיבה למסיבה חוזרת. חגיגות של אלבומי מופת הפכו מקדמי מכירות יעילים במוסיקת הפופ המקומית. אין צורך במאמץ יחצני. הסולד אאוט יירשם תוך

שעה לפני שהראל סקעת עלה לבמה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתבי אישום  נגד ראש הממשלה. סקעת עלה מחויט, לא אמר מילה, כאילו שומדבר. הוא צדק. למה לו פוליטיקה. הקהל הגיע להתנתק. להגיד לא לפוליטיקה. יש קהל שמבחינתו סקעת הוא

"ספינותיה הן כמו רוח של פרחים לעור פניה של אשה"  הופה, איזו מטאפורה יצאה למאיר גולדברג המתפייט. שירים כידוע זה מילים יפות, אם כי לא בהכרח מתייפייפות. כאן הייתה לי הרגשה של התפייטות יתר. באשר לביצוע ולמוסיקה: האמת היא שלא זיהיתי

עידן רייכל ברגעים רומנטיים מופלאים שר על אור שיאיר למשמע צחוק קולה, ועל ירח שמאיר את דרכה בשובה אליו. כדי שאהבתו תהיה ברורה  הוא נוקט שאלות רטוריות כמו "מי זה קורא לך הלילה – הקשיבי/ מי שר בקול אלייך אל

"ביום בו מתה האהבה, נולדתי אני" (מתוך "שץ") כבר בהקשבה ראשונה, אני יכול להגיד: מאה דקות של שני דיסקים נפלאים. ארקדי דוכין את מיכה שטרית כתבו אופרת פופ עצובה, צינית, חיברו סיקסטיז לניינטיז. חיברו פינק פלוייד, דייר סטרייטס, רוק, ראפ