ביקורת שירים ישראלים

"והאמת", שר שלמה ארצי יחד עם ישי ריבו, "שאין אמת אחת", אבל האמת היא ש"את יחידה, ואת היופי והעצב". בארבעה עשר שירים חדשים חיפשנו את "האמת" של שלמה ארצי. האם יש יותר מאחת? יש אחת, שאין לערער עליה, שהוא ממשיך

לירן דנינו אינו עושה מאמץ לעלות כיתה. הוא בחר בעוד טקסט חבוט על מיטה ריקה אחרי שהיא עזבה, חלום מסויט, עיניים שורפות. את עוצמת קולו המאנפף משקיע דנינו כדי לייצר איזו מלודרמה אישית לא משכנעת. צלילי אלקטרוניקה מנסים לבנות מתח

אייל כהן – ליבו מתפעם כשהוא שר. שומעים את הפעימות. ריגושו מחלחל בדרך לאיזושהי הגשמת אמת אבסולוטית בכתיבת שיר. השיר הארס פואטי. עוסק במילים עצמן. הדימוי של "חלונות שקופים" משמש למילים, לשורות (התריסים), שיכולות להביע הכל. כהן מבקש מילים שיפתחו

מאור כהן שרבט מחשבה מתוך זרם מחשבותיו, שמאפיינת חשיבה של רבים. כל מה שרע ייגמר בטוב, מה שלא יאמרו – תמיד נוכל לשלול את זה, וגם: אם לא נשאר על מה לכתוב, תמיד ישנה האהבה. אם התכוון לביקורת על השאננות

החיים זורמים בסבבה. נוסעים עם גג פתוח לסופשבוע בצפון. הכל כלול: שיער עף ברוח, צליל בוזוקי, גבר רומנטי, צימר באווירת שאנטי, בילוי במועדון. בונוס: זה גם עושה לה תחושת דז'ה וו. מה טוב ומה נעים שיצרני המוסיקה הים תיכונית חיים

אז מה מציק לענת אסתר חיטמן? שהכל חוזר על עצמו ואין מוצא? שהכיוון אינו משתנה? שאין שינוי? שהעולם קטוע? או שזוהי תחושה של ריקנות – "עכשיו חיוורת וריקה כמו אותה דירה שכורה" אולי ספת הפסיכולוג תבהיר את הביאוס  ברזולוציות מדויקות יותר.

ואז הופיעה המילה "אהבה". ארי גורלי לא סמך על הבנת הקורא. פיזר ערפל. כל מה שרציתם לדעת על אהבה, וידעתם. את הטקסט לא נשלח  כמועמד לשיר השנה. אין עליה על האהבה, לפעמים היא טובה, לפעמים היא שורטת או מתחמקת או

זהו מכתב אישי לאבא, ניסיון מחודש לתקשר איתו, לחפש אצלו הכרה לדרך בה היא הולכת, לכך שמשהו השתנה בה, לקבל עצה חכמה. שילה פרבר משתוקקת לאבא ממקום של התפקחות עצובה, של ניסיון לקבל תמיכה בה, כפי שהיא עכשיו. מבחינתו, היא

את הביצוע האחרון של שיר הרועים הזה שמעתי במופע המיוחד של לרגל יום הולדתו ה-80 של ישראל גוריון –"סימן שאתה צעיר" עם ישראל גוריון ואסף אמדורסקי, בנו של בני אמדורסקי שהמשיך את דרכו של אביו בצמד הדודאים עם ישראל. נעמי

בואו לקברט האולד סקול הסטירי של קובי לוריא. הוא נשמע טוב לכל עת, במיוחד לעת הזו, שבה, הטייקון הוא השליט בחברת ההון-שלטון. קובי לוריא חרז בעין צוחקת ועוקצנית. יש מקום גדול להזדהות, גם אם המוסיקה נשמעת שיר ילדים מעט מיושן

דואט שיוצא 11 שנים אחרי הקלטתו. קרני שרה מנקודת מבטו של האוהב על אהובה הנפרדת אשר "יוצאת אל דעתה" ומשאירה על הכרים את "פניה היפים". מיקה קרני יצרה את אחד משיריה היפים, איכות של שירה צרופה, לחן שמעניק למילים משמעות

שאלה הייאוש הסתמית-פשטנית "מה יהיה איתי" אומרת בדרך כל משהו כמו: נשבר לי מהכל, אין מוצא, אבל כמעט בנשימה אחת מונה דרור משען דרכים להשתחרר ממצוקה, לרפא את הנפש הדואבת – לנשום, ללמוד לוותר, לעוף גבוה. לרוץ בלי לדעת לאן.

הקול נשמע חף מיומרת זמר, כלומר שר את עצמו לא פחות לא יותר. הפקה מוסיקלית עתירת צליל כלי מיתר מצילה זמרים חפים מיומרה. אנחנו בעידן שכל סונגרייטר רוצה להיות הסינגר של שיריו. עופר קולקר נשמע כמי שליבו ופיו שווים. שר

הרועה הקטנה מן הגיא עוברת ל-2016. באוסף המחווה לשושנה דמארי במלאת עשור למותה הכל אפשרי. מעניין מה הייתה המלכה חושבת על גרסת אתי ביטון  לקלאסיקה שלה? התתהפך בקברה? שיר הרועים המלבב מובל את הרחבות במקצבי טראנס בעיבוד אלקטרו דאנס. אין

טרובדורים, סינגר סונגרייטרס מחוספסים אותנטיים בעברית אינם נפוצים במחוזותינו. כששומעים אחד כזה, יש תחושה של חשיפה לא שגרתית. שאול גרוס נשמע זן נדיר, לא בדיוק אמן השירה, אבל מגרונו בוקע סיפור, שאינו יכול להגיע משום גרון אחר. שאול גרוס חותר

לו יכול היה לראות דרך מבטו הנודד למקומות רחוקים. האהבה אליו מתחזקת משום שהקרבה אינה שלמה, והנאהב קרוב, אבל "כמו עטוף בענן". כשדוד ד'אור סנטימנטלי עד עמקי נשמתו, יוצאות לו מנגינות אולטימטיביות, והגם שטקסט האהבה הזה לבנו, חרוז מעט שבלוני

איזה עומק יכולה מוסיקה להעניק להלך מחשבה על יחסים בינה ובינו. סיון עמרן חיברה פסקול של סרט מתח לשיר של שירן ברי, חוויה דרך עיני המתבוננת מול שתיקתו. מזווית דמיונה הקודח – הוא יודע עליה הרבה יותר מאשר היא יודעת

אחרי כל הפילוסופיה על נושא הזמן, הסיום פשוט, אולי אף פשטני – "לקחת זמן לאהבה". האם זו אותה האהבה? האם זו אותה נשיקה? מה עשה לה הזמן? האם נשחקה? אבל אביב גפן מעדיף רשימה של שאלות סרק על הזמן מאשר

כולם מחפשים את האושר. יש שבטוחים שמצאו. יש שמאמינים כי הוא נמצא מעבר לפינה. נדמה שזה המקום שבו נמצא עידן אלעד. הושט היד וגע בו. מה עושות כאן "בתולות על הרגליים"? שברתי הראש. האסימון לא נפל.  אבל אז קראתי את

דנה ברגר באה והולכת. אני אוהב את הזמרת הזו כשהיא חוזרת. יש משהו אמיתי בשירה שלה, בטון. יש משהו מאוד תחושתי במילים ובמנגינות שהיא בוחרת. יש בה משהו מאוד ישראלי במובן הקלאסי של המילה, שאני לפעמים מתגעגע אליו. היא מחוברת

לאה גולדברג כתבה את השיר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר העתיד נראה פחות ופחות ברור, והמשוררת חשה בחסרונה של שגרה פשוטה, שתאפשר להלך בכל מקום בצורה גלויה בלי חשש להיפגע. המשוררת מבקשת בשיר הזה מנוחה. היא רוצה שיעברו ימי

לא צפיתי ב"בית ספר למוסיקה". התוכנית נשמעת לי כמו מעבדת ניסויים  עם ילדים שפנים, שמי יודע מה יהיה עליהם בעוד כמה שנים. מה, לא די ב"הכוכב הבא", "דה וויס" ו"אקס פקטור"  כדי לגלות את הזמרים העתידיים של ישראל? נכון: עוצמות

הקומוניקט שהגיע עם הסינגל, מציין שהשיר הקודם של נתנאל רודניצקי, "אותו הדבר", נכנס לפלייליסט של גלגל"צ. מה זה אומר? זה אומר שבפרובינציה שלנו – רשימת שירים של תחנה אחת היא האורים והתומים. אם גלגל"צ אישר – שיחקת אתה. אתה המצליחן

כמה באמת טורדת האמא שלו את מנוחת אהובתו? כל השיר הוא נאום שלה, מה עליו להגיד לה (לאמא)  על מה שקורה ביניהם. בואו נצא מהנחה, שהאהובה גילתה שהיא הולכת לאיים על מקומה של אמא בחייו של הבחור.  אלא מה? היא

לא ברור אם התאהבה בו עד כלות, או נשארה מרוגשת בסיטואציה של מישהו שהצליח לשרוד בביתה שבוע ימים ולגאול אותה מבדידות. לפי הטקסט – האפשרות השנייה סבירה יותר, כי היא כבר "מסתובבת ברחובות ומחפשת התחלה". במילים אחרות – היא תצליח

אשרי המאמין, וישי ריבו נשמע כמאמין. אליהו בוא יבוא. אלוהים מציל יום יום. גם הגאולה תגיע. מה רע? המציאות מסביב – לא קיימת. הטון של ריבו נוסך סוג של מלנכוליה מפייסת, שיכולה לשמש תרופת הרגעה במקום, שמתכונן יום יום יותר

השיר מדבר על הכמיהה לאימהות-ילד מתוך תחושה טרגית של החמצה. השוואת גורלה של הדוברת לגורלן של רחל וחנה מהסיפור המקראי מעניקה לתחושת העקרות של הדוברת בשיר גם משמעות סמלית, טרגית ועל-זמנית, כביטוי לערגה לאימהות כחוויית-יסוד. מלבד הכותרת, אין בשיר כל התייחסות לנושא

בואו נכתיר את השיר של משה בן אברהם – מקום ראשון בתחרות שירי הקיטש של השנה. לא בטוח שהוא יכעס. ה"ז'אנר" הרי אינו מציב רף גבוה. הכל כאן כנראה תואם את הדרישות הלא גבוהות. האוהב רוצה לקחת אותה לים, לכתוב

מאיר גולדברג כל כך מאוהב, שהוא שרבט את כל הקלישאות והסופרלטיבים הפשטניים האלו על אהבה, שנשמעים כשליפה מהשרוול? שיר על הבחירה/זכייה באהבה הגדולה אחרי ימים נטולי אהבה, ומרגע שנכנסה לחייו – הוארו ימיו האפורים. המוסיקה מובילה את ישי לוי למחוזות