פוליקר הגיע להיכל התרבות לציין 30 ל"אפר ואבק". חששתי מדיסוננס. הקהל רוצה שמח וגוד טיים. פוליקר לא יכול להרשות עצמו ערב שכולו מתבסס על אלבום טראומטי. אז כן, הגיעו גם מחרוזות להיטים, וקהל קם לרקוד. פוליקר איכשהו הצליח לסגור את
מה רצה אמדורסקי מריקי בן ארי ששרה נפלא If I Ain't Got You של אלישה קיז? – "זה לא משהו שהיית רוצה לשלוח לאירוויזיון. בפעם הבאה אם לא תעשי משהו ישראלי – תקבלי ממני אדום". מה?! מה "ישראליות" קשורה לאירוויזיון,
השופטים בשלב הלייב אינם יודעים מה לעשות עם עצמם. אין להם עוד השפעה על תהליך ההצבעה, ולא נותר להם אלא להתברבר, להצטחק, להתפעל בסופרלטיבים עקרים (סאבלימינל, שירי מימון אינם מסוגלים לפתח רעיון מעבר ל"מדהים", "מלהיב", "לא נגע בי") ולא אינטליגנטיים, ולפרגן
Pasión de Buena Vista הוא אחד מפרקי ההמשך של ה"בואנה ויסטה סושל קלאב", האלבום והסרט שגילו מחדש את המוסיקה הקובנית המסורתית. מנסים להמשיך את המוסיקה הקובנית האותנטית של פעם, לשחזר אווירת מועדוני הבידור של הוואנה. המודל המוסיקלי זהה – זמרים
בהדרן הסופי – All For Love, המוכר מהביצוע המשולש אדמס-סטיוארט-סטינג, בריאן אדמס לבד על הבמה, מבקש מהקהל להדליק טלפונים. המראה כמובן מלהיב. קיטש לקינוח? לא אתעמת אם מי שיטען כך. בריאן אדמס הוא רוקר עם הפנים לקהל. המופע רצוף להיטים.
שירי מימון מזהה את רוויטל זלצמן. שתיהן השתתפו ב"אוויטה", חברה טובה מאוד. השופטת מתרגשת. פניה מלאות אהדה למתמודדת. עפה עליה בטונה של שבחים, עשתה לה בילד אפ חבל"ז, והכל עוד לפני שהמתמודדת עשתה את האודישן. האם היא תפסול עצמה משיפוט?
השיטה עובדת. תן שם של אלבום "מיתולוגי". תן תאריך עגול המאזכר שנת יציאתו. חבר ביניהם, ויש לך סולד אאוט – במיוחד אם אתה אהוד בנאי. שלושים שנה ל"אהוד בנאי והפליטים" – איך אפשר להתווכח עם יום הולדת שכזה. אבל אם
אסי עזר ורותם סלע אינם מצחיקים. נקודה. יואב צפיר ושות' מאמינים כי הקונדסות של השניים מעלה רייטינג. יכול להיות שהם צודקים. הבעיה היא שהשניים כבר לא ממש קשורים לתוכנית מוסיקה. הם מנסים הכל כדי למשוך תשומת לב אליהם. למשל: הרעיון הבדיוני של
"יאללה בלגן", צעקה עדן בן זקן. המופע היה מה-זה-בלגן. רקדנים פיזזו בלי קשר לשירים על במת T. די.גיי עלה לתקלט על שיריה. תאורת רצח, תמרוני עשן. תזמורת עשרה נגנים נתנה בראש, שלושה זמרי ליווי שנשמעו חלש, שלל אפקטים וקונפטי בסיום.
אני מוציא אדום לשירי מימון. אל תתווכחו איתי. אצלי אין ויכוחים. אדום זה אדום. אין מצב שאחליף לצהוב, גם אם משה פרץ וסאבלימינל יעשו סלטות באוויר, ישבו לי שעתיים על הראש וינסו לשכנע אותי במילים כמו בחייאת, יוסי, תעשה זאת
אתם לוקחים את התוכנית ברצינות? עזבו. הכוכב הבא לאירוויזיון נהיית יותר ויותר ים של מניפולציות ודמעות. התסריטים נכתבים במדויק. קחו את הסיפור של יוסי פיטוסי, נהג משאית בן 40: לפי התסריט, רותם סלע צריכה להעליב אותו, ליצור סוג של פרובוקציה
המופע נפתח ב"נגמרה המסיבה" (רוטבליט-קראוס) בשירת אקפלה. זו הפעם האחרונה שחברי "החצר האחורית" עמדו על הבמה מוארים בתאורת עומק אחורית ושרו "החלום היה גדול / יותר מכל שבריו / המחר של האתמול / מתבזבז עכשיו". לאחר מכן התיישבו. רק המשורר קם לעיתים להקריא
מהו אודישן רע? כשזמר/ זמרת מזייפים – אין כמעט מקום לויכוח. צדק עברי לידר כששלח את ליאור בן שמואל ללמוד מוסיקה. מעבר לכך – סימני השאלה שהשופטים מתמודדים איתם אינם מעטים, והתשובות לא תמיד פשוטות. קול גדול מספיק? ליולי קרפוב
פורטיס ממריא. עוזב את קרקע הרוק ויוצא למסלול ברקיע של מסילות אינספור. מה קורה? פורטיס, כנראה, מחפש אהבה בנתיבים אחרים, מנסה לבדוק מחדש מאין בא ולאן הולך. "אני תלמיד לא יודע כלום כל כך מתבייש" הוא שר ב"היישות". מה הוא
"יש לנו אהבה / היית מאמינה / אחרי כל המדבר הזה / איזו נחמה". כן, יש לי עדיין אהבה לערן צור אחרי כל השנים האלו. הוא בחר בשורה מתוך "לילות של ירח מלא" כדי לתת כותרת למופע החדש שלו. מופע חדש? אני לא
אלבום חדש לבסיסט, הזמר והמלחין אבישי כהן, לשון המודעה. אפשר להפוך סדר המילים בלי שום בעיה: הזמר, המלחין, הבסיסט. האלבום הזה מאשר: השירה (vocal) אינה אפיזודה משנית אצל נגן הבס המהולל. ממש כמו האקלקטיות שלו במוסיקה – כך גם כמבצע:
אם כזו תהיה ההופעה הבאה של טונה – אני מגיע פעם שניה. צפירת ארגעה: זו ככל הנראה, לא תהיה ההופעה הבאה של טונה, לפחות – לא עם כל האורחים שהתארחו. לא ברור אם נקבל את הפירוטכניקה, התאורה, הסרטונים הביוגרפיים והוידיאו,
איך זה שמוקי הלך על מופע ישיבה? כי מרגע שהקהל קם על רגליו, והצטופף למרגלות הבמה, נכנסה למופע רוח פרצים של ממש. מוקי נישא עליה. אולי סוף סוף הרגיש כהולך על המים. לפני כן – משהו לא זרם. "הייתי עבד, עבד
"כשאין לאן לחזור/ הדרך סוף סוף נפתחת", שרה ריטה משפט של צרויה להב, לייטמוטיב באלבום החדש שלה. יש בשיר הזה ("מזמן") שורה נפלאה, מהסוג שנדיר למצוא בתוך מבול השירים שיוצאים חדשות לבקרים: "הלילה בא באצבעות חמות / פורט על נבל השכחה".
בסיום שר אריק ברמן "ועם הזמן אתה אומר זה רק ילך ויסתדר, מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא". השיר הזה הולך איתו לתוך הקהל. אם ארצי ולידר מחפשים חיבוק תוך כדי תנועה – גם לברמן מותר. יום חדש נפלא? לפי "אהבה ואלוהים
תוכנית ריאליטי.בלי דמעות אינה תוכנית ריאליטי. לפעמים יש לי תחושה, שלוחשים למשתתפים באוזניה: זהו הרגע לפרוץ בבכי. שחררו. אבל הפעם האמנתי לרון עבדן, שדמעותיו אינן דמעות תנין. הבחור שחרר לחץ אדיר, והדמעות היו דמעות אמת. הוא זמר טוב. אם יתנהל נכון
בימים שמייקל ג'קסון חוזר כהולוגרמה, ג'אסטין טימברלייק (33) צריך להציע משהו מפתיע משלו. לא בטוח שהוא המציא את הגלגל, אבל הגלגל שלו מרשים מאוד כשאו. מייקל ג'קסון הגיע גם לכאן. ברוחו, בתנועותיו. ואפילו בקאבר אחד. טימברלייק הוא תלמיד מצוין. אי
לחוליו היה חם. הוא פשט ז'קט, וחזר ולבש אותו. האיש כבר בן 70. מדקלם קטעי קישור מחניפים לקהל ולישראל. כבר שאלו את השאלה לפני: האם לאהוב חוליו איגלסיאס מעיד על "טעם רע" בהעדפות מוסיקליות? נו באמת. שטויות במיץ שמאלץ. זה לא
שאלה: למה הקהל בנוקיה נשאר לשבת ב – Congratulations? לא רק בשיר הזה. גם ברוקנרולים – היכל נוקיה נשאר לשבת. האיש הצעיר על הבמה בא לרקוד, וכל הקשישים, רובם צעירים ממנו, נשארו תקועים. בואו נסגור עניין אחד. האיש נראה צעיר
כמה שהיא נשמעת רעננה, מיוחדת, מלהיבה. לאורה מבולה זוכה ל סופרלטיבים כיד המלך. דיברו על שילוב של נינה סימון ואיימי ויינהאוס. לא הייתי נכנס לזה. תנו לה להיות לאורה מבולה. הבי.ב.יסי הכתיר את ילידת ברמינגהם בת 25 (לשעבר מורה ממלאת מקום
ההודעה לעיתונות פותחת כך: עומר אדם – הכי חם בגוגל בשנת 2011, הכי חם ביו טיוב בשנת 2011, הכי חם בסלולר בשנת 2011, הכי חם בהופעות בשנת 2011, הכי חם במכירות אלבומים בשנת 2011 נו, אחרי הודעה כזו אסור שזה
"הביתה, הלוך, חזור" קרא עידן רייכל לדיסק המשולש. למעשה – המהות שלו. ישראלי שמסובב גלובוס, אבל הבסיס לו כאן. מלחין ישראלי שחוזר הביתה עם צלילים מן העולם. הפרויקט – מעבדת הניסויים שלו. זמרים, זמרים אורחים, נגנים מסגנונות שונים. סוד קסם
הטקסט הקצר והמרופרף של סמדר אקראי מנסה להעביר משהו מחדר מיטות שנשמע כמו – אני רוצה להירדם, להיעלם, וגם כשנהייה קשה יותר איתך אני רוצה להמשיך ולהישאר. מה-מי-למה? השיר קצר וסתמי מדי כדי להבהיר סיבות-מניעים. מעבד השיר פתח בפראזת קונטרבס
בדף היח"ץ שנשלח עם השיר מתנוסס משפט – "הלהיט שיגדיר מחדש את הפופ הישראלי". אם קייקוב את חגי את אהרוני חתומים על המשפט, אז סחטן על הביטחון והתעוזה. אני הייתי מצנן בכמה מעלות. קייקוב אכן מקצוען פופ, אבל אינו מגדיר/ממציא
לאן כולם רצים? מה שבטוח – הוא רץ אליה. לא ממש. במחשבתו. מבחינתו –תשוקה שגובלת בתחושה של פשע, מחפש עקבותיה, היה מת בשבילה, שומע את המנגינות שלה שהוא לא יוכל לנגן. הלוואי ולא היה פוחד להביט כשהיא לידו. היא שיר
