אחרי שצפיתי ב-8 פרקי הסדרה המצוינת – The Eddy בנטפליקס בבימויו של זוכה האוסקר, דמיאן שאזל (2 פרקים ראשונים), אני מגיע לאלבום פס קול הסדרה עם שירים שנכתבו והופקו על ידי זוכי פרס הגראמי גלן באלארד, ורנדי קרבר. מוסיקה היא
לשמוע את ג'ולייט גרקו זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא
בקטע הראשון, "התעוררות", מתבררת הגאונות של הפסנתרן, ואיך עושים מהפשוט משהו מורכב בשינויים של מצברוח, קצב, גוונים. ג'אמאל מזכיר את ארול גרנר. והנה כבר בקטע השני, "אני אוהב מוסיקה" זה משהו אחר, סולו וירטואוזי, שמזכיר את ארט טאטום, כשפתאום נכנסים
שני ענקים בכרטיס אחד. הם לא היו אפילו בני 30 כשהקליטו את הדואטים האלה. אחד כבר אגדה. השני – לקראת. הקלטות ממאי עד אוקטובר 1956. Oleo של סוני רולינס, In Your Own Sweet Way של דייב ברובק, Round About Midnight
יפיופה בואי אלי / תני לי נשיקה על השפתיים/ יפיופה בואי נעוף הלילה לשמיים. "יפיופה" הוא קורא לה. מה קרה ל"יפה שלי?" למה-מה? "יפיופה" יותר מעודכן? ואולי זה הראש שלהן, שיקראו להן "יפיופות". אלו אני בחורה, הייתי נעלבת. כל זה
29 באוגוסט 2020 יציין מאה השנה להולדתו של אחת הדמויות האייקוניות ביותר של הג'אז, צ'רלי פרקר. החגיגות יצאו לדרך עם ועידת פסגת סקסופון האלט, המאגדת שלושה מהקולות המוערכים ביותר של ג'אז מודרני: וינסנט הרינג, בובי ווטסון וגארי בארץ, שהתכנסה לנגן
לתעד אגדות ג'אז ישראליות מנגנות סווינג ביפו, פברואר 2020. היינו בין עשרה או מעט יותר אנשים, שהגיעו להאזין לדני גוטפריד (פסנתר) ולאלברט פיאמנטה (קלרינט) מנגנים בני גודמן, המוגדר "מלך הסווינג". מטפסים 100 מדרגות בסימטת מזל דגים בעיר העתיקה ונכנסים לתיאטרון
ג'ימי הית', סקסופוניסט הטנור, שיצירותיו הפכו חלק מקאנון הג'אז של אמצע המאה – ואשר שימש מנהיג של להקה עם שני אחיו (הקונטרבסיסט פרסי הית' המתופף אל "טוטי" הית') – נפטר בלפני כשבוע בביתו בלוגאנוויל. הית', יליד פילדלפיה, האח האמצעי במשפחת
חברת "פוטומיו" חוצה את גבולות תחומי מוסיקת העולם לג'אז. ללא ספק חידוש. Women of Jazz הוא אוסף שמציג 10 זמרות ג'אז מעולות מצפון אמריקה במבחר של סטנדרט'ס ושירים חדשים. קלאסיקות ג'אז, ברודוויי, שירים מקוריים. יש לי חולשה מיוחדת לזמרות ג'אז
"גץ / גילברטו" הוא אלבום של הסקסופוניסט האמריקאי סטן גץ והגיטריסט הברזילאי ז'ואו גילברטו, בו מופיע הפסנתרן והמלחין אנטוניו קרלוס ג'ובים (טום ג'ובים), שהלחין גם רבים מהקטעים. באלבום שיצא במארס 1964, מבצעת אסטרוד גילברטו שני שירים, "גרוטה דה איפנמה" ("הנערה
הוא מוכר כהרב אלפרט והטיחואנה בראס. חצוצרן אגדי. כבר בן 85, המלחין והמוסיקאי אשר יצר את סגנון ה"אמיריאצ'י" – שילוב של ג'אז עם מוסיקת המריאצ'י המקסיקנית. אחרי 9 פרסי גראמי, 14 אלבומי פלטינה, מכירות של למעלה מ-70 מיליוני אלבומים – האיש לא
כמה שעות אחרי ששמעתי את הדיסק החדש, התייצבתי למופע הבכורה, או כמו שנהוג בימינו לומר – ל"השקת הדיסק", לשון הורדת הספינה החדשה למים. קברניט הערב התיישב במרכז הבמה והנחה את ספינתו למשוט במבוכי קיומנו היהודי בארץ הזו, נכון להיום. באולם
שי מאסטרו היה השם החדש בטריו של אבישי שהוצג ב-2007. בן 21 בלבד בזמן ההקלטות של האלבום הזה. החליף את סם ברש, שפתח מסלול סולו. אין לי שום ספק שאבישי חיפש בדיוק את הצבע הזה בפסנתר, המלו-רך אפרורי הזה, כי הג'אז
הגעתי עם הר של ציפיות. ביל פריזל (57) נחשב ההיילייט של כל פסטיבל ג'אז, מסוג הנגנים המסומנים כאסורים להחמצה, יוצר אקלקטי, אחד הגיטריסטים היותר מיוחדים בסצנת הג'אז מאז שנות השבעים, בעל יריעה סגנונית רחבה, נגינה נדירה במבניה, בטכניקה. ואם להתחיל
ג'אז איטלקי הוא אורח קבוע בסדרת הג'אז במשכן. מה זה ג'אז איטלקי? הפסנתרן סטפאנו בולאני אמר לי פעם שהוא לא מכיר יצור כזה. בשביל בולאני – ג'אז הוא שפת החופש. האימפרוביזציה מאפשרת לעשות כול מה שבא לך לעשות – ישן, חדש, פופ, אוונגרד, סולו
אני מתחיל בדיסק השני, אולי מפני שאני מת לשמוע את ארמסטרונג שר בליווי הפסנתר של דיוק אלינגטון – It Don't Mean A Thing , וזהו תזמור חם, קולח, עם סולו חצוצרה יפהפה. ואז , בקטע השני, נכנסת למערכת שלי הגברת הראשונה של הג'אז אלה פיצג'ראלד לדואט
כמה רומנטי. כמה עצוב. כמה עדין. אחד משירי האהבה היפים שנכתבו אי-פעם. קולו העדין המלטף והמשכר של נט קינג קול. את Unforgettable שנכתב ע"י אירבינג גורדון, הקליט נט קינג קול ב-1951 עם התזמורת של נלסון רידל. זה אחד השירים היחידים
כשמדברים על אגדות גיטרה, פוסחים בדרך כלל על תוצרת הארץ. ישנה רשימה קבועה מההסטוריה של הרוק שנעה בין "אלהי" ל"אגדות" הגיטרה: ג'ימי הנדריקס, אריק קלפטון, ג'ימי פייג' (לד זפלין), דיויד גילמור (פינק פלויד), מארק קנופלר (דייר סטרייטס), ריצ'י בלקמור (סגול כהה), אדי ואן הלן (ואן הלן), בריאן מיי (קווין), קרלוס סנטנה, גרי מור. ופתאום, נזכרים שיש
מה הם שורשי המוסיקה הישראלית שכתבו מלחינים כדוד זהבי, נחום נרדי, מרדכי זעירא, עמנואל זמיר, עמנואל עמירן, משה וילנסקי, דניאל סמבורסקי? אחרי ששמעתי את "דבקה פנטזיה" – האלבום וההופעה, הבנתי שלא חקרנו אותם מספיק. שלא חיפשנו אותם. למעשה, זה מה שעשה ישראל בורוכוב, מוסיקאי
לריקי גל מריעים באמצע שיר. אי אפשר להמתין עד שתגיע לסופו. זה הניואנס בהגשה, באינטרפרטציה, מנקודת הזמן בה היא נמצאת, יש לה הג'סטה הזו, עד שאינך יכול להמתין למחיאת הכף בסוף השיר. כמו נטענה מחדש, טוענת את השיר בעוצמות מחודשות של אהבה, תשוקה,
"קומוניקטיבי" – היא קראה לאלבום החדש שלה. אני מקבל אותו כמה רגעים לפני שנינט טייב עולה להסביר לעיתונאים את לוח הזמנים של המפגש. יאזינו לכמה שירים. היא תחזור להשיב על שאלות. בסוף תבצע שיר מהאלבום החדש. אחר-כך, בחדר אחורי של האוזן השלישית, שוחחנו על
כמה כואב לך אני יודעת/ כמה כואב לך/ תכאב/ תהיה עצוב/ אל תיכנע לפחד/ תאהב אותו/ תשקה אותו/ תן לו לאכול/ שיגדל, שיגדל// ותן לו ללכת/ תנשק מרחוק/ תן לו ללכת/ תשחרר שילך ויבוא/ לפעמים// כמה כואב לך אני יודעת/
שנים אני מחכה למופע פסנתר בפסטיבל הפסנתר מארח. והנה: קיבלתי אחד כזה.מופע פסנתר. יוני רכטר, נסיך המוסיקה הישראלית, עשה בחירות אטרקטיביות לערב הזה: הוא החזיר לבמה את אבנר קנר, חברו ללהקה "14 אוקטבות" (1974), הוא בחר לאלתר עם אלון יבנאי – פסנתרן שפועל בניו-יורק – פסנתר מול
אסתר רדא הצטרפה לתזמורת המהפכה ושלישית "Geshem" רק בשיר השמיני – The Man I Love. פתאום התקרבנו לסטנדרט ג'אז באוריינטציה השכיחה שלו. עד אז התזמורת עשתה שימוש בסטנדרטים לצורך עיבודים אקוסטיים-אלקטרוניים מורכבים, חלקם – מעניינים, חלקם – פחות. הערב – בעונתה
צ'ארלס לויד, הסקסופוניסט בן ה-80, הלך על אלבום הכי קרוב לאמריקנה (מכלול המרכיבים של המוסיקה האמריקינת) הוא מתבסס על שורה של ז'אנרים מוסיקליים – ג' אז, בלוז, גוספל, ורוק – מבלי להתחייב לסוגה מסוימת. התוצאה היא בן כלאיים מוזיקלי מפואר
לורינו אלמידה וצ'ארלי ביירד, שני הגיטריסטים מליגת העל של הג'אז והבוסה נובה, מאלה שחתומים על זכויות הבאת הבוסה למערב וארה"ב, נהנים להצמיד גיטרות אקוסטיות ולהתענג על מוסיקה שהיא ברזיל ולא רק. זוהי שיחת גיטרות קלה אך עשירה, מתוחכמת, וירטואוזית ומלודית,
אני מקשיב לדיסק הכפול נונסטופ. גל קוסטה שרה את שירי ז'ובים, בוסה הכי מחניפה שאפשר לקבל מהשירים האלה, עיבודים מאוד מדודים, אך גם עשירים. הקול – כל כך מיוחד. ומה שבולט בביצועי 23 השירים זו האהבה של קוסטה לשירים של ז'ובים. היא
Anthem הוא גרסת כיסוי ללאונרד כהן, היוצר זמר שממנו מדלן פיירו ממשיכה לשאוב השראה. שיר על צדק פוליטי וחברתי. על ההיסטוריה שחוזרת על עצמה. אידיאולוגיות משתמשות בדת כדי להצדיק את הפוליטיקה או את המהלכים הצבאיים שלהן. כל עוד אנשים מנצלים את
לפי אתרי האינטרנט, בעשר השנים האחרונות יצאו לפחות 10 אוספי "להיטים גדולים" של שירלי באסי, מה שמראה שבביקוש לקטלוג העבר של הזמרת אין פיחות. לא מזמן, יצא לה אלבום רמיקסים! אבל נדמה לי, ש"אלה חיי" הוא בכל זאת אוסף הלהיטים השלם
תגלית גדולה מהסשנים של של רביעיית ג'ון קולטריין שהוקלטו ע"י רודי ואן גלדר באולפני "איסטווד קליפס", ניו גרזי 6 במרץ 1963, יום לפני שג'ון קולטריין הקליט את אלבומו המפורסם עם ג'וני הרטמן. סרטי ההקלטה נלקחו בזמנו ע"י קולטריין לביתו ונמצאו על
