לא הטריפה את חושיי. נשארתי קר. אבל לפני הכל: אני רוצה להבין: ג'ולייטה מנסה לתת פייט לשרית חדד? יכול להיות שהשיר הזה מסתמן כלהיט במקומותינו, אבל אינו ממש נשק אפקטיבי. תרשו לי לדלג על המילים. חבל"ז. המוסיקה והביצוע מהסוג הבוטה
יש אומרים: יום הכלולות הוא היום המאושר בחיינו. גם משקיעים בזה, יען כי יש להמחיש את הנגיעה בפסגת האושר. סטטיסטיקות הגירושין מוכיחות כי ההמשך הוא במקרים רבים – לא עלינו. יורדים מפסגת האושר. אבל דורון מדלי רוצה להנציח עוד פעם
פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" יצר צורך למצוא טקסטים של נופלים כדי להלחינם. יש כאן לעיתים משהו מאולץ, כי מות הבן, הרצון להעלות את זכרו הם הטריגר לפשפש בכתביו כדי שיימצא להם מלחין ומבצעים גואלים. הזיכרון הוא שמתווה את הפרויקט.
תסכול מגיע לא רק נוכח הבעיות שלך עם עצמך, אלא גם על רקע הסביבה בה אתה חי. הראל סקעת מנסה לכרוך את הכרך עם תחושת הניכור, הבדידות והעייפות בשיר בעל שם יומרני "המאה ה-21". יש שמוצאים את מפלטם בכפר, הרחק
אם הטקסט הזה הוא מימוש פסיכותרפי (של ריקוד) שעושה אותה "הכי מאושרת בעולם" – ניחא. אבל יש לי תחושה שדורון מדלי את הנרי לא התבקשו או לא התיימרו יותר מאשר למחזר את מיכל אמדורסקי לרחבות בעוד שיר אינסטנט. מילים פשוטות:
