דיסקים ישראלים חדשים

במציאות שלנו התחרות קשה: בטוח ששיר ביטון רוצה להיות המלכה החדשה. האם תהיה? לא פשוט: כוכב נולד, שממנו באה הציב לפחות אחת בז'אנר המיינסטרימי שלה – שלא תעשה לה חיים קלים – שירי מימון.  אני לא אומר נינט – כי נינט עשתה שינויים

מה חדש אצל אולארצ'יק אחרי 10 אלבומי סולו? שיר אחד – "אין זמן" – זה הכל? אם לקחת את המושג "זמן" – הרי קובץ השירים המוכרים עומד ברובו במבחן הזמן, לא משום שכל השירים קורצו מחומרים "קלאסיים", אלא מפני שאולארצ'יק

גזוז, דודה ואולי עכשיו הגיע הזמן להחזיר את כוורת. גזוז הפכה בשנה האחרונה למופע הצדעה, מה שאומר שכאן יש ממש דרישה. דודה? עדיין בעיה? קוטנר בהקדמה, טוען שהקהל בזמנו לא היה מוכן לקבל את השינוי שדודה הציעה לעומת כוורת וגזוז

"עולם הפוך ראיתי – אין שלם מלב שבור" אסתר שמיר מחפשת את הדרך אל השלם מתוך השבור. המסקנות מתוך השירים – יש מקום לאופטימיות. האם התשובות ברורות? לא בטוח, אבל הרצון למצוא אותן, התפילה להשגת הטוב היכולת להכיל את החסר

יונתן גולדשטיין, המוכר בכינויו ג'וני. לא בכדי אני פותח בו. על העטיפה רשום: עיבוד והפקה מוסיקלית. האם זה אותו ג'וני שכתבתי על מופע ההיפ הופ שלו (המופע של ג'וני) ב-2008?אחרי 14 קטעים מתברר שחותמו כמוסיקאי-מעבד-מתזמר על האלבום החדש של דנה

אל תוציאו ישן מפני חדש, אומר הפתגם. בלעז קוראים לישן The Israeli Songbook. בעברית: השיר הארצישראלי. לפי אחינועם ניני – שירים ישראלים מובחרים בליווי תזמורת סימפונית, ריח הישן באיכויות קלאסיות. אחינועם ניני, מביאה את הקול והפרשנות שלה לשירים שמעולם לא ימותו. משב

"אתה נמצא כאן", קרא סחרוף לאלבום. יש לו הסבר – ניסה ליצור אלבום מתוך איזושהי "תחושת געגוע של בית וקהילה". כשמגיעים לשיר מס. 8 בדיסק – "בארץ הפלאות", מתברר שבקהילה הזו, גם אם אתה מנסה לברוח מארץ הריקנות, תמיד תמצא

מה קרה אחרי עשרה חודשים? אור בקצה המנהרה? האפשר להשיב אהבתו שאבדה? ליבי-ליבי לדור דניאל. עשרה חודשים, עשרה שירים. טון קולו משדר לאורך הדיסק – לא קלים חיי איש צעיר אוהב. אוהב-דואב-כואב-מתגעגע. בשיר האחרון הבליח לו משפט יפה: "ובין השקט

טל פליישר מבקש לעצור הכול, יען כי איבד שליטה. מתפוצץ לרסיסים אבל גם "אופטימי בינתיים" איך? איך סוגרים על פער כזה? הטון וההבעה, גם הצליל המהודק של החבורה שמנגנת איתו אולי מסייעים בידיו לסגור. מוסיקה אחרי הכל היא משהו אופטימי.

הם בדרך לקיסריה. איך לא – אחרי צרור קטלני מחניף כזה של להיטים. בוסקילה כבר היה שם עם שלמה ארצי לדואט של "עלש". עכשיו הוא יגיע עם שירי מימון. הקהל אהב, אוהב, יאהב. נוסחה מנצחת. לפני למעלה משנה, במרץ 2010, שמעתי

המשך המסע של אהוד בנאי. תצטרפו. אני אוהב לצאת איתו לדרכים. אחרי "רסיסי לילה", נדמה לי שלא אסטה עוד ממסלולו. כבר בשיר הראשון, "אני הולך",  מצטרף להליכתו הרגלית ברמת-גן. מסלול של בלוזיסט עברי, שמעורר זיכרונות תוך כדי הליכה, שמשתף אותך

"מלנכולי", שטרית את דוכין בעיבוד נדב ביטון, שיר 15, סוגר את האלבום. "האחת שלי" של יעקב למאי וטל שגב פותח. אילו הסדר היה הפוך, הייתי מכריז על מהפך. "מלנכולי" ממש לא תוכנן. הוא חלק מפרויקט 'שני צדדים למטבע' אשר מפגיש בין האומנים הבולטים

תצלום העטיפה: אהרן רזאל מושך מכונית בחבל הכרוך על כתפו על רקע גורדי העיר הגדולה. המכונית מככבת גם בתוך חוברת המילים: מנגן גיטרה לידה, דוחף אתה, רץ אחריה. מה רצה להגיד? המכונית כמשל ל"מה עשית היום"? השיר הראשון לוקח מהכבישים

אני קורא בקומוניקט ש"מזמורים נוספים" הוא "ארון השירים" שמתוכו שאב קובי אוז את ההשראה לשירי "מזמורי נבוכים" – אלבום הסולו הקודם המצוין שלו, יצירת מופת של חיבור בין אומנותו לאמונתו, בין מזרח למערב. אני פותח את ארון השירים של אוז. מוצא

"אינסטרומנטלי" – מדגישים על גבי הדיסק באותיות גדולות – שלא נטעה. לא קשה להבין מדוע: יהודה מסס, אחרי שלושה אלבומים כזמר (ווקאלים) מוציא אלבום תזמורתי, כן – ללא מילים. שבעה קטעים בהשראת שבעת ימי הבריאה של ספר בראשית. יש רגעים

אני מנסה לקלוט את הראש של עידן יניב. לא ממש בעיה. רוקד על כמה חתונות מקומיות באוריינטציה של דע את עמך המתבדר. בוחר כותבים ומפיקים לפי תכתיבים מוגדרים: מוסיקה לא מתוחכמת מדי, הפקה עשירה ומשדרגת, פנייה למכנה משותף רחב של

רועי דותן מתרגם את תסכוליו בענייני בינו ובינה במקצבי רוק רעננים בשיר "מתגלגלים" ("כל כך רציתי שתהיי לידי/ אבל שיקרתי בעיקר לעצמי") שיר פותח של "המועדון". הנקודה היא שהקול שלו נשמע לחלוטין לא רוקנ'רולי. חבריו ללהקה מגבים בצליל גיטרות מהודק.

כששואלים מוסיקאים ויוצרים מקומיים על נעמי שמר, רוב הסיכויים שתיתקלו בעיקום אף, באיזו תגובת "בסדר אבל", ואם כבר שאלת – אז על סשה ארגוב שמעת? על סשה ארגוב שמעתי, אבל אודה ולא אבוש: כמו יוסי פרץ שמביא לנו אלבום משירי

יסמין אבן הולכת על אלבום חדש שיכיל בין השאר דואטים. כאן – עם סימה לוי דוכין, בלחן לשיר של מיכל סנונית. יש שירים ששווים דואט, כלומר השירה המשותפת היא חלק מקונטקסט. השיר הזה אינו מצדיק 2 זמרות. השת"פ הוא סוג

חיפשתי שם לדיסק. לשווא. תמי פדרמן. תו לא. הייתי מציע את השם "לגעת" כשמו של השיר הראשון. למה? כמעט כל הדיסק הזה הוא דיסק של נגיעות רכות, נוגות, לעיתים שמימיות. "רוח נושבת/ חלום אני רוקמת/ לגעת, לגעת בלב ים" פדרמן

שלושה חדשים – שירי משוררים. כל השאר  ישנים, מ"קובה", "שלהי קיץ", "מסמרי ונוצות". מה הקונספט? אני שומע את מיכה שטרית שר "פרידה" למילים של ולדימיר ויסוצקי על משמעות הנע ונד בחיינו, ונזכר בארקדי. ויסוצקי הרי הגיע לכאן עם ארקדי. מצד

האלבום נפתח ומסתיים בשירים של אדם בן-אמיתי. האחרון, "את לא יודעת" (מבוצע בדואט), מוגדר "בונוס" , גם אינו מסופרר על גבי העטיפה. המשמעות של "בונוס" – הטבה, מתנה, כאילו אביגיל רוז אומרת למאזיניה: את השיר הזה שמרתי לכם כשי ממני.

יש פולק קאונטרי דרומי בקדם אירוויזיון, ורבותיי אני לא שומע אף מילה באנגלית! הקצב, העיבוד לוקחים לנשוויל, אבל כרמל אקמן (בת 22, פליטי כוכב נולד 6) החליטה לשמור על אחידות. לא לייצר שעטנזים בין אנגלית לעברית, לפחות לפי הגרסה שאני