אני מוכן לקבל את הקביעה שמעולם בתולדות הרוק לא קם הרכב סופרגרופ כמו הטרבלינג ווילבריז, הרכב שהתחיל הכי לא צפוי: ג'ורג' הריסון היה זקוק לשיר שני לסינגל שלו ב-1988, מה שנקרא בי-סייד. ג'ורג' טלפן לחברים טובים – ג'ף ליין (מ – ELO) , בוב דילן, גדול משוררי
ג'ף באקלי מת צעיר מדי, יאמר כל מי שיקשיב לאלבום הזה. אומרים שג'ף באקלי ירש את קולו של אביו, טים באקלי האגדי, בעל המנעד הבלתי נגמר. אצל ג'ף באקלי זהו קודם כל המנעד הפנימי. סיסמוגרף של כאב שרושם תנודות של
עשתה בחוכמה להקת "אמריקה". איך אפשר להוציא 12 חדשים כאשר מכירים אותה בעיקר מהלהיטים הישנים. אחרי הכל "אמריקה" מוכרת בזכות Horse With No Name, (דגימת סאונד למטה) "ונטורה הייוויי", "אל תחצה את הנהר", , Sister Golden Hair וגם ,Only In Your
43 השירים שעברו עריכה דיגיטלית הם רטרוספקטיבה ממצה של מי שכונתה "קווין אופ דה סול". ,אני מקשיב ל"אמור תפילה קטנה", "שלשלת שוטים", "מרגישה כאשה טבעית". ואני מתרגש מחדש מ"עד שחזרת", גירסתה לשיר של סטיווי וונדר. אריתה פרנקלין היא באמת מהסוג
התצלום האייקוני של דיוויד בואי שצילם בריאן דאפי הוא החלק המרכזי של תערוכה המציינת 50 שנה לאלבום Aladdin Sane מ-1973. ה דיוקן שהפך ל"מונה ליזה של הפופ", מוצג עכשיו בסאות'בנק סנטר במרכז לונדון. "אלאדין ומנורת הקסמים" Aladdin Sane, האלבום פורץ
לא סופרים כמה אוספים של פרנק סינטרה יצאו. פשוט מוציאים עוד אחד. יש ביקוש. יש רכישה מוגברת של תקליטיו בעידן שהעסקים האלה נמצאים בקריסה. ליתר ביטחון קוראים לאוסף, "הטובים ביותר של הטובים היותר". לא את השירים מחפשים אצל פרנק סינטרה,
טום ווייטס הכריז על הוצאה מחודשת ל-50 שנה של אלבום האולפן הראשון שלו 'Closing Time'/ הגרסה המקורית של התקליט יצאה ב-6 במרץ 1973, במקביל לסינגל Ol55. "Closing Time" נקרא כך כי הוא מתייחס למצב הרוח ליד הבר בין 1:45 ל-2:00
מי שחשב שזמרות סול רתם נ' בלוז בתקופתנו הן פס יצור, באה איימי ווינהאוס והראתה, שניתן להגיע לסגנון אישי בלעדי בטון, בהבעה. ג'אזית, בלוזית. אני לא מדבר רק על הלהיט Rehab. תקשיבו לשיר שנקרא "איזו מלחמה לא קדושה" Some Unholy War. אין בה
כול אוסף של גרייטסט היטס מעורר הסתייגות די מוצדקת. הכול מוכר, חביב, מיצה את עצמו. הסינגלים של היוריתמיקס, צמד הסינטי פופ הסנסציוני של השמונים, אני לנוקס ודייב סטיוארט, היו תמיד משמעותיים יותר מאשר אלבומיהם השלמים. הם יצרו פופ-רוק-ריתם נ’ בלוז
זו אינה התרפקות נוסטלגית: שלושים ואחת שנה אחרי יציאתו (1991), "אכטונג בייבי" עדיין רלוונטי, עוצמתי. מדביק. זה האלבום שציין שינוי אצל U2 (סגנון, צליל) כמעט "המצאתה מחדש". למעשה, מפסגותיה של U2. בלדה כמו One עדיין מרטיטה. Until the End of
על אוסף כזה יש ביטוי בלתי נמנע בלעז – Hell of a Collection , או במילים פשוטות: חבל"ז. שירי הרוק המלודיים מחזירים לראשיתה של הלהקה. בעת כתיבת שורות אלה, אני מתענג על דואט פופ של רסמוס עם הזמרת Anette Olzon שנקרא
אני מקשיב לאלבום הזה לצורך התרגעות מענגת. תודה לקולמן הוקינס שקפץ על עגלת הג'אז / בוסה, טירוף שנולד בין השאר בהשראת סטן גץ בשנת 1962. בשביל מעריצי הוקינס זו היתה מעט הפתעה, אלא שהוקינס באישיותו היה מסוגל להתאים את עצמו
ב-2004 זה נשמע טרנד שכובש את תעשיית הפופ. סינגר סונגרייטרים דואבים משמיעים וידויי אהבה נואשים נורא משכנעים. בלעז יש לזה הגדרה קולעת: Heartfelt Song. ג'יימס בלאנט הזכיר לי את דמיין רייס בטונים הרגשניים שלו. בלאנט חיבר שירים בעודו משרת בצבא הבריטי
המים הסוערים שממשיכים להפעים את ליבי מאז שמעתי את שאונם לפני 50 שנה. פול סיימון כתב את השיר כדי לעודד אדם בצרה. השיר נפתח כהמנון גוספל חרישי, אבל הופך בהמשך דרמטי. פול סיימון עצמו סיפר בסרט דוקומנטרי שנקרא The Making
אני אוהב את האווירה המלנכולית-אפלולית-עצובה שמייצרת טינדרסטיקס, הלהקה שהגיעה מדרום לונדון. את השירים באלבום כתב והלחין דיקון הינצ'קליף. (Hinchcliff) לשמוע את קול הבריטון העשיר של סטיוארט סטפלס שר "ידי סביב לגרונך, אם אהרוג אותך עכשיו הם לא ידעו" (השיר הפותח –
נירוונה אקוסטית אולי הכי אהובה עלי מכל אלבומיה. אני שומע את קורט קוביין באיכות סאונד נהדרת. תגיעו לגרסת הויניל של גיבורי הגראנג' בהופעה שהוקלטה בנובמבר 1993 בניו-יורק, פחות משישה חודשים לפני שהזמר קורט קוביין התאבד. כולם מרוקסט ועד דוראן דוראן
קלאסיקת סול-מיוסיק. יצירה של בחינה עצמית והצהרות חברתיות, שבהקלטתה ניגן סטיבי וונדר במרבית הכלים. האלבום הוליד שני להיטי מקום ראשון: Superstition ו"את השמש של חיי", שיר אהבה אפביט יפהפה, בעוד שיר כ"ביג בראדר", מציג את וונדר גם בפן הפוליטי שלו
אריתה פרנקלין ליידי סול. האלבום הראשון שלה בחברת ב"אטלנטיק" בישר על הסינתזה המעניינת: הגוספל פוגש בריתם נ’ בלוז שפוגש ברוק. התוצאה: Soul Music. בתו של מטיף דתי מדטרוייט הייתה חייבת 80,000 דולר לחברת התקליטים הקודמת שלה "קולומביה", כאשר ג’רי ווקסלר
האם יש מעריצי פרינס מושבעים בקרבנו? בשבילם – יום חג. כל מה שרצינו מפרינס: הושלמה הדיסקוגרפיה. רוב ההקלטות של הזמר בשנות ה -90 וה -2000 הגיעו סוף סוף לשירותי הסטרימינג. עד עכשיו, רק מספר מוגבל של שירים מקטלוג של פרינס
Tunnel of Love שיצא שלוש שנים אחרי Born in the U.S.A הוא אלבום רוק שמציע מבט ברור על זמנים קשים באמריקה. ברוס ספרינגסטין שר על רכבת ההרים הרגשית מלהיות מאוהב ועד לגלות איך למצוא את האהבה. בשיר שנתן את הכותרת
קרול קינג Tapestry בן 51. במשך למעלה מעשור שנים בתקופת הסיקסטיז, כתבה קרול קינג להיטי ענק עם מי שהיה אז בעלה גרי גופין ( לשרילז – "האם תאהב אותי מחר" לאריתה פרנקלין – A Natural Woman ). קרול קינג היא, ללא
ג'ון קולטריין הצנוע טען, כי שם האלבום "צעדי ענק" מתייחס לנגן הבס שלצידו, פול צ’מברס, שעשה אז התקדמות גדולה, אבל עם כול הצניעות, אין ספק כי האלבום הזה מצטרף לעוד "צעד ענק" שקולטריין עשה ב-1959, כשניגן לצד מיילס דיוויס ב-Kind Of Blue . האלבום יצא
מהאי הקטנטן קאבו ורדה, הגיעה "הדיווה היחפה" Cesária Évora ויצרה לעצמה בסיס מעריצים בינלאומי מוצק עם תערובת מתוקה של מקצבים של אותנטיים מסורתיים מקאבו ורדה והשפעות מתוחכמות מרחבי העולם. העשירי של סזריה אבורה, וגם אחרי הדיסק הזה, אין לי מושג אם
מה חבל שה-Verve התפרקה אחרי האלבום הזה. אם יש להקה בריטית, שאסור לפסוח עליה זה ה-Verve ז"ל. נשמעת כרוק הבריטי האולטימטיבי, מליגת העל של אואזיס, רדיוהד, U2, בלאר. אם יש אלבום של Verve שאסור לפסוח עליו – זה האלבום הזה.
הדואט האקוסטי הזה בין צ'ארלי היידן בבס ופט מתיני בגיטרות הוא מפגש אינטימי של שני יוצרים, ישיר, עירום מתוספות שאינן קשורות לחיבור המאוד נקי. מת’יני והיידן שגדלו במיסורי, מגיעים כאן לשפה משותפת כמעט מושלמת, אילתור של הבנה הדדית, בקטעים שלהם
בלאק סבאת' העניקה לרוק מטאל מתכת את אלמנט הכבדות, לד זפלין את המיסטיקה שלה, ו-דיפ פרפל את הטירוף. הלהקה שהוקמה בלונדון של שנות ה-60 כקבוצה פסיכדלית, עשתה הסבה ורתמה ריפי גיטרה עזים וסאונד אגרסיבי כדי לעלות על הכביש המהיר במהירות
סקוט ינו מ- Allmusic כינה את ארול גארנר, הפסנתרן והמלחין האגדי , "אחד המיוחדים מבין כל הפסנתרנים" ו"ווירטואוז מבריק". Nightconcert מציג את גארנר בשיא גאונותו, קונצרט שהוקלט בנובמבר 1964 ב-Royal Concertgebouw באמסטרדם בפני קהל של 2000 אנשים נלהבים בכל הגילאים. הרפרטואר
במה שונה הופעה של אסתר עופרים בהמבורג מהופעה שלה בתל-אביב? שבשיר "מה אומרות עינייך" – אין מחיאות כפיים קצובות בפזמון החוזר… כשאומרים אלבום חדש של אסתר עופרים, צריכים לסייג את הדברים: עופרים נמצאת רוב השנים לא רק בגלות גיאוגרפית (גרמניה)
אם מדברים על פסי-קול לסרטים שעסקו בשחורים בארה"ב, "שאפט" של אייזק הייס קדם ל"סופרפליי" של קרטיס מייפילד, אבל אני מעדיף את מייפילד על הייס במוסיקה, בתזמורים המצויינים לכלי מיתר ולצליל פאנקי – הגרוב של הבאס ושפע צלילי החשמליות (ה"ואהה-ואהה") וכמעט
הפרוייקט הכי תיאטרלי של הפינק פלויד נוצר בעקבות מסע ההופעות של "הצד האפל של הירח". היה זה רוג’ר ווטרס, הזמר והבסיסט שהגה הרעיון להשתמש במטפורת החומה לביטוי ניכור ומרד. את הדמו ליצירה הוא סיים בסוף 1978. שנה מאוחר יותר הושלם
