צודק גלעד כהנא. גם כשאנוכי הולך לראות להקת רוק, אני בא בשביל הסולן, בטח כשהסולן הוא גלעד כהנא. הנגנים יכולים להיעלב, אבל תארו לכם "ג'ירפות" ללא גלעד כהנא. אתם לא יכולים לתאר? אין דבר כזה. באחת עשרה ומשהו בלילה כוונו
אפליה מתקנת: לא רק להקות בנים קיימות ביקום. girls group – יש ויש. דיסק כפול של 28 שירים באוסף דלוקס מראים שה – girls group לעיתים הופכות ל – Power girls, כלומר – בנים, יש לכם עוד ממה ללמוד. Girls Aloud חוגגות
ארבעה ימים אחרי שכתבתי על הדיסק – אני מקבל המחשת השקתו בלייב. בטח שחולפת מחשבה – אם הדיסק כל כך טוב, למה לקלקל לעצמך. אחרי הכל תזמורת קלאסית – יכולה להיות נטע זר (ומשעמם) במופע שמשתייך לז'אנר, שאינו חנוט בחליפות
כמו שמרגיש ליבו של כותב שורות אלו – הראל מויאל עדיין לא שם – לב הקונצנזוס, הגם שהוא מכוונן לתדרים הגבוהים של אהבת הקהל באגף המיינסטרים בין שלמה ארצי לשלומי שבת. צריך להודות: הכוונות להגיע לקיסריה – ברורות. הראל מויאל
בביקורת על הסינגל שלהם "או סולה מיו" כתבתי: אילו הייתי IL Divo, הייתי מן הסתם שוקל תביעה על העתקת שם מותג שלא בתום לב. תזכורת: IL Divo היא אותה להקת בנים שניסתה להיות בהצלחה מהדורה צעירה של "שלושת הטנורים". והנה IL
חיכינו לשיר הזה. לרגע הזה. יפה במוזרותו. אקורדים מהדהדים של פסנתר. אלקטרוניקה מסוגננת. קול שקט שמשדר תחושה עצובה. דיוויד בואי הכין לנו אותו בהפתעה. קודם ההפצה הוירטואלית לכל העולם. הוידאו הביזארי בו נראה בואי כבובה רבת ראשים. בגיל 66, בואי
"היה שווה לחכות" – השיר המסיים את האלבום הוא מונודרמה מנוסחת כמכתב על הבינו ובינה, שסיומה הפי אנד: אחרי כאבים ודמעות ותחושה שהכל אבוד – סוף סוף חזרה אליו. הטקסט השגרתי מגיע במנגינה ובקצב חפלאיים "אופטימיים". על הנייר – זה
כולם רוצים שירים פשוטים, שר שלמה גרוניך, ומתברר כי דניאל סלומון הגיע רק עכשיו לאותה מסקנה – "כולם רוצים לשמוח/ לרקוד בכל הכוח/ ורק לשיר את השיר הזה"… וגם "לחיות מהר ועל הקצה" אלא שהוא – "רוצה לרדת לקפוץ מהרכבת".
והזוכה ב – The Voice של השנה היא רודי ביינסין בת 22 מנתניה, נצר למשפחת עולים מאתיופיה. כלומר: אם יש להחליט כבר ועכשיו, היא לקחה בהליכה את התחרות עם הביצוע ל – Natural Woman, המוכר גם כ – You Make
צמד הרוסיות מחזירות מהכפור אלבומן הראשון מלפני עשר שנים. תאריך יציאה מדויק. 10 בדצמבר 2002. אלבום פופ – כמו שפופ מגוון, מופק לעילא צריך להישמע. להתאהב ב – A Simple Motion. גם ב – Not Gonna Get Us, עולמות שונים.
למה שתיתן לו לשבור קיר, כשיש כבר שברים? "משוררי הרוק" החדשים משרבטים מילים על יחסים בקריסה. הבנאדם חוזר להתחלה, "מפספס את העיקר" – יש אור שנסגר, אוויר שנגמר, רחובות, צללים, כל החומרים שמהם מרכיבים איזושהי טראומה על הביני-בינה באווירה חורפית,
האם חספוס הבריטון וטון הרגש של אלון שר יצליחו להפוך את הטקסט הזה לבלדת פסנתר אולטימטיבית? הרגש שמבעבע עלול לשכנע שיש לו אחיזה חזקה בטקסט. מה הכאב שעומד מאחורי העצב והגעגוע שקיימים בביצוע של אלון שר? השיר מדבר על דרך
סיטואציה מורכבת: רמי קלינשטיין מנגן אימפרומפטי של שוברט לפסנתר, עובר ל"פיאנו מן" של בילי ג'ואל, מזמין את אפרת גוש ל"לראות את האור", חובר ל"אהובת הספן", "עטוף ברחמים" להיטיה של ריטה ומגיע עד "צעיר לנצח" ו"אש" ברגעי הסיום מקימי הקהל. בקלישאת
לשיר יש כבר חמישה רמיקסים, קליפ אופנתי מסוגנן, פרודוקציה מפוארת. הפקה קלאב דאנסית מלוטשת, מנגינה קוסמופוליטית, אוריינטציה פט-שופ-בויזית. מה רע? הגיע הזמן שנתחיל לצאת מהביצה המקומית ולהיכנס לכפר הגלובלי. זה מה שעושים החברים לידר את גולדשטין עם TYP בכלל, ועם
כמה שנים עברו מ-1987? תחשבו. מה עשה הזמן לביצועים? – תקשיבו. להיות נערת רוק בגילה – זה לקחת את כל המטען של השנים ולהתחבר לחשמלית של יאיר מיכאלי. "ילד אסור ילד מותר" מהדורת 2012. הקלטה שנעשתה במהלך סיבוב ההופעות הנוכחי
הדרום המופצץ יחכה. חמאס יכולים להפסיק את החגיגה רק אם יעיפו פאג'ר על הבארבי בדרום ת"א. מי נגד מי? מה קורה פה. תחנת אוטובוס על הבמה. עולים ויורדים אלרן דקל, שלומי אלון, גבע אלון, גדי אלטמן, מיקה שדה, ומה עושים
רגיש, מרוגש, מתרגש. מגיעים סיפורים מהאזורים (הרגישים) של הלב, מהניסיון האותנטי לעמת עצמו עם עצמו. עידן חביב עדיין מודה על הזכות שניתנה. "אילו הייתם שואלים אותי לפני שנתיים וכו'" סינגר-סונגרייטר ששר ממקומות של הלב והפה שווים. גם עידן רייכל "קרא אותו" – כדי להגיע
"אדם צובר זיכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ", כתבה המשוררת יונה וולך. הגרסאות המוסיקליות המוכרות ביותר לשיר הן של דורית ראובני (הישנה) ושל אברהם טל. מעטים מודעים כי המלחין של השיר הוא שמעון גלבץ, ששותף יחד עם המלחין והמוסיקאי אילן וירצברג
אם אמצא דרך אחרת כדי לברוח אצטרך לראות את זה בדרכים שונות, ללא הפנים שלך. אני אוהבת את הפנים שלך פסנתר, קול רך, מהורהר. היא תדע מה לעשות במקרה של בריחה. העיניים שלו אינן יכולות לשקר. פופ-פולק בקווים מלודיים נוגים,
אש בעצמותיו של שרון מולדאבי. ליבו המתרגש. המתלהט. המוסיקה זרקה גלגל הצלה לטקסט ה"ים תיכוני" הזה. קאבר ללהיט ענק של משה פרץ. בהופעות שלו – זהו שיר מרים קהל לכפיים ולרגלים. מולדאבי לקח אותו לחלקה שלו, ללהט ולנשמה שלו. קליט
מי הוא ה- Tall handsome man in a dusty black coat? אנחנו בגן העדן האבוד של ניק קייב, Red Right Hand – שיר מהאלבום של ניק קייב והזרעים הרעים מ-1994. מחשבה ראשונה – האם זהו מפגש עם הרוע-שטן (אדום הוא
המניפולציה (תחנת השלום משדרת מדיסק) נועדה לנוסטלגיקנים שאינם יכולים להיפרד מ"קול השלום" ז"ל. הנוסחה: האזינו לתחנה ההיא אי שם מלב הים, התחנה הפיראטית הראשונה בישראל, שהוקמה ב-1973 ע"י אייבי נתן, זו ששידרה מוסיקה נונסטופ 24 שעות באפ.אם סטריאו עם קריאות
אתחיל ב"העמוד הלבן". למה כאן? כי סוף סוף אני מוצא פינה אחת באתר של מוסיקאי שאינה שגרתית. אהוד בנאי מלבד שיריו המולחנים, הוא מספר סיפורים נפלא, ואת הדף הלבן הוא מקדיש ליוחנן אליחי, מורה לערבית מיוחד ומפתיע, ולסיפור על החלטתו
די לה. נשבר לה ממנו. הוא חושב שהיא מדי רצינית. היא חושבת שהוא מלא בשיט. איך להגדיר הטקסט? שיר בהזמנה לרגל פירוק היחסים. נשמע מדי שמח? לפי מה שפינק מתארת – יש מקום למסיבת שחרור. פינק חוזרת עם אלבום שישי The Truth
אם למוסיקת הפופ מקצים חלקה בגן עדן (אליזיום – גן העדן במיתולוגיה היוונית) – לפט שופ בויז מגיע בה מקום, לאו דווקא בזכות האלבום ה-11 שלהם, אבל בהחלט אפשר לצרפו לתיק העבודות – כאשר הם יעמדו בפני ועדת קבלה בשמיים
שריקתו של הראפר פלו רידה מגיעה למקום הראשון במצעד הסינגלים של הבילבורד. אין צורך להיות גאון מוסיקלי כדי לעשות להיט שמוכר במיליונים. אבל אחרי שהוא מוכר במיליונים, אומרים שכדי לעשות להיט (שמוכר במיליונים) אתה צריך להיות גאון. האמנם? בואו נבדוק
לא אלך לחגיגות עשרים שנה ל"זמן סוכר" של "איפה הילד", לא משום שאמפי שוני רחוק איזה 90 ק"מ מהבית שלי או שיש לי משהו נגד ימי הולדת וחגיגות. אתקן את עצמי אם אני טועה, אבל יש תחושה, שהרוק הישראלי רוב
לבמה עלתה וונדר וומן מנצנצת במיני. היא תהיה הענבל פרלמוטר ז"ל החדשה. ליתר דיוק – על תקן. כל כך התלהבה, שחשפה את חלומה הרטוב לשפוך בקבוק מים על הקהל שלמרגלותיה. כלומר – האיש הכותב שורות אלו. קיוויתי שלפחות עדשות מצלמותי
יהודית רביץ סוגרת מעגל. המוסיקה, הטון אפילו הטקסט מחברים את בקשת הסליחה הזו עם שיר נצחי כמו "סליחות" (לאה גולדברג-עודד לרר) כבר אז, כשהיא שרה אותו בשנות העשרה שלה, דרש בשלות ובגרות בביצוע כמו שדורש השיר הזה. רביץ המשיכה במהלך
כולם מתלוננים שרע. ומה זה – לא שיר תלונה? בא אלישע, יענו איש "המחאה", ואומר שהרבה יותר קל לכסות את העיניים. ואללה. גם הוא מכסה את העיניים. גם אני. גם השכנה ממול. אבל מה חדש? מה המסר? הטקסט קלוש. פשטני. "הציבור מעדיף
