השירים הישראלים הגדולים

השיר הזה נכתב לאהובה? אז נכון – נכתב לאהובה. אבל שימו לב למילים: כמעט פילוסופיה פוליטית. "של מי האדמה האוויר והים?" "למה יש מלחמות וכאב, למה אלוהים לא מתערב?" מיכה שטרית מעלה שאלות נצח, שלעולם לא יהיו עליהן תשובות מוחצות

אסף אמדורסקי הבן ממשיך את בני אמדורסקי האב ב"שרים דודאים" עם החצי השני של הצמד – ישראל גוריון, למעשה הוא מוסיקאי של "ראש אחר", נמצא במחוזותיו הרוק-אלקטרוניות, אבל חוזר בלב שלם לשירים האלה, ואני מאמין – לא רק לצורכי פרנסה.

שירי מחאה מתחברים בשנים האחרונות לראפ. "פרצופה של המדינה" יכול היה להיכתב כראפ, אבל תיסלם לא הייתה מעולם ראפ. היא עשתה מהטקסט המצוין של ניצני פופ מעולה, שהצליח לשדר את המסר. מה רצה יאיר ניצני להגיד? בואו לא ניתמם. הפרצוף של המדינה הוא בבואה של

הלהיט הגדול ביותר של להקת חיל הים לתולדותיה, שנולד בתקופת הזוהר שלה – תחת בימויו של דני ליטאי, במאי הלהקות הצבאיות המיתולוגי והמנהל המוסיקלי, יאיר רוזנבלום, אף הוא מהדמויות הדומיננטיות בעיצוב הלהקה הצבאית  קרא עוד

השוטר אזולאי מהסרט של אפרים קישון כבר בן 42. שוכן בפינת הנוסטלגיה החמה. נורית הירש בחרה בזמנה לכתוב לחן עצוב מאוד לדמות, למרות שבסרט הסיפור אינו בדיוק כזה. קלרה סבג מ"כוכב נולד 9" לא בדיוק יכולה להתרפק בגעגועים על הדמות,

הקלאסיקה של שלום חנוך מגיעה מסולסלת בקולו של אדיר גץ בעיבוד יפה לקלרינט. חנוך כתב את השיר בתחושת געגועים מודעת לאהבת נעוריו הראשונה בקיבוץ משמרות. המראות מחזירים לשם: "זיכרון שעולה בי שוב/ פרדס רטוב יללת התנים/ ואת שהיית אהבת נעוריי".

"כשאני שפוף ורע לי על הלב/ אני הולך אצל ברטה/ ואצלה יושב/ אני שותה קפה שחור/ מראה לה את היד/ אומרת לי – אתה נחמד/ תשים עשיריה בצד"  גרסת יגאל בשן מהופעה 2013, התרפקות נינוחה של געגועים על להיט של

עשרה קבין של יופי ירדו לעולם – תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופייה של ירושלים. נעים עריידי, משורר דרוזי (בתמונה למטה), כתב שיר א-פוליטי על יופייה של ירושלים. מדמה אותה לילדה יפהפייה. כולם אהבו אותה

למרות שרבים מהמבוגרים (להבדיל מילדים) אינם מדברים באופן גלוי על מתנות, הם מייחסים להן חשיבות רבה, תופשים אותן כביטוי לאהבה. זו אינה המתנה אלא הכוונה. הכוונה שבלב. תרצה אתר כל כך זקוקה (לאהבה), שהיא פונה בצר לה לאלהים אישי, שהוא

קולו הדואב של יהודה פוליקר שר על ילדותה של אישה קטנה. "לאן את נוסעת, הנצח הוא רק אפר ועפר שנים עברו וכלום עוד לא נמחק". מנגינה מינורית, צליל אקורדיון, טון קודר. זהו פוליקר באחד השירים המצמררים שנכתבו על-ידי אחד מהבנים

מיקי גבריאלוב ויהלי סובל שרים שיר שמזוהה לחלוטין עם אריק איינשטיין, שנות השבעים. מבט מחורמן של מציצן מבוגר על המלכה של הכיתה בתלבושת אחידה בלכתה לגמנסיה ובשובה. לא רק שאת תשוקתו הנסתרת היא לא תדע,  יש גם הסכמה מבחינתו –

יעקב אורלנד נשא עמו את צער השתיקה אחרי שהיה עד לטבח נורא בעיירת הולדתו באוקראינה, כאשר בני משפחתו נרצחו לנגד עיניו. "צער השתיקה" מתייחס לשתיקה שהייתה באותם רגעי  אלם, כשהסתתר מהפורעים שרצחו את קרוביו, ותחת הטראומה הזו נולד שיר אהבה

החלונות הגבוהים אולי לא ידעו שהם עושים את שיר המחאה הראשון בתולדות הרוק העברי. חנוך לווין כתב אותו כמעין פרפרזה על סיפור ילדים עממי, אבל הוא יצא נוקב ומסעיר. הקצב הואט. אפשר לשמוע טקסט. "בוא חייל של שוקולד/ בוא אלי

"כבר שנה ונותרנו מעט", כתב חיים גורי כשנה לאחר פרוץ הקרבות במלחמת תש"ח. השימוש בלשון רבים קיים גם ב"הרעות נשאנוך בלי מילים אפורה עקשנית ושותקת" ומדגיש את תחושת הקולקטיב, האחווה והרעות בין הלוחמים, זאת לעומת שירים עבריים רבים אחרים המדגישים

האם אני שומע ביטלס בשיר הישן הזה? קובי רכט מעיד כי כתב את השיר ברבע שעה יחד עם קובי אשרת. השניים החלו לזמזם את השיר, בימים ששיתפו פעולה במחזמר "קרחת" (יהונתן גפן) "המנגינה הגיעה משומקום, כשעלינו במדרגות לדירתה של איריס