וידיאו מהופעות

ההופעה

לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה.  על ההופעה של מוריסי

ההופעה,

לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. אני מעריך שאיזה ארבעים אחוזים מהשבעת אלפים הגיעו לגני התערוכה

מוסיקת עולם ישראלית מבית "נדה"

אייל סלע ואנסמבל דארמה פותחים את האוסף עם "חצר אבו", קטע עממי מעובד אתני מודרני, קצבי מלודי מדיף ניחוחות מזרח משכרים. הבחירה בסלע לפתוח את אוסף מוסיקת העולם הישראלית מוצדקת. סלע הוא מייצג בדרכו את ההיתוך שנוצר כאן בין תרבויות מוסיקליות.

דואטים

כולם רוצים לשיר עם אזנאבור. למה כולם רוצים לשיר עם אזנאבור? אזנאבור עצמו מחייך. נוכחותי, הוא אומר, גורמת לזמרים להיות בשיאם, למרות שכולם ענקים. דוגמא: ג'וש גרובן שר עם אזנאבור "לה בוהם" בצרפתית (דיסק 1) ובאנגלית (דיסק 2) אלטון ג'ון

I'll Survive, אני אחיה,

הדיסקו מעולם לא מת. מותם לאחרונה של דונה סאמר ורובין גיב  החזיר לתקופת תור הזהב שלו בשבעים ולאחת הנציגות הבולטות של הז'אנר – גלוריה גיינור. לא להאמין שהלהיט הענק הזה (ארבעה שבועות בראש המצעד הבריטי במרץ 1979) תוכנן תחילה כ-B-side לסינגל

מופע הצוענים (רומניה)

עזבו אותם מביקורת. איך לכתוב ביקורת על מוסיקה צוענית שנשמעת הדבר הכי אותנטי? פותחים בטראנס ומסיימים בטראנס. טאראף המטרפים. קרקס המוסיקה בא בעירה. משהו חם עד לוהט. כבר תרגום השם של החבורה נותן את התמצית. קוראים להם "חבורת שודדים הגונים".

דה רויאל גיטאר אנסמבל, קלוד קיארי

אין לי ספק שזה היה אחד התקליטים הכי נמכרים בארץ, מאז שהסטריאו נכנס לבתים. מישהו הגדירו כפס קול ארוחת הערב של המשפחה הישראלית בשנות ה-70. על העטיפה הדגישו באותיות גדולות יחסית את המילה STEREO, ואותה העטיפה מעטרת את הדיסק שעבר עריכה

פסנתר הזהב, מיטב נעימות הפסנתר מכל הזמנים

אני שומר אמונים לגולדן גיטאר הנוסטלגי, שהיה ונשאר ענק דיסקי הסדרה הזו. כאן זו עריכה מקומית של המחלקה הבינלאומית של הליקון – שחוזרת אל נעימות העבר הכי מוכרות בהסטוריה של ז'אנר האיזי ליסנינג. הייתי בטוח שהקטע הראשון – שיר הנושא

Golden Trumpet

למתגעגעים הקשישים בגילם והצעירים בנפשם: אם במקרה תמצאו את תקליט הויניל של חצוצרת הזהב בבויידעם, ספק אם תוכלו לנגן את מה שהפעים לבבכם בשנות השישים. התקליט שרוט, ששום מחט לא תוכל לו. חבל על זמנכם. אז הנה הצליל הנקי, השיחזור

סימפוניית העולם World Sinfonia

פעם שלישית שאני שומע את הערב הזה בארץ. אל דימיולה רץ עם ה- World Sinfonia כבר כמה שנים טובות עם שינויים פרסונליים מסוימים. כמעט הכל היה לי מוכר – הטמפרמנט, הוירטואוזיות, המקצבים, המבנים. בהפסקה חשבתי פתאום על האיחוד מחדש של הרכב הפיוז'ן

מבצעים שונים

יש שירים שהזמן לא נגע בהם, ובכל זאת, הם נושאים בחובם מטענים נוסטלגיים כבדים. לדיויד באכארך שמור מקום של כבוד בפנתיאון הנוסטלגיה של המוסיקה הקלה.לצד גרשווין,  ברלין ופורטר  כאחד הקלאסיים של המוסיקה הפופולרית. מלודיסט שלקח מהג’אז, מהבוסה, מהסול. יליד 1928,

סטיקי פינגרס Sticky Fingers

המתופף צ’ארלי וואטס נזכר  שהאלבום הזה החל בשעת צילומי סרט של "האבנים" באוסטרליה. מיק ג’אגר הירבה באותם ימים לנגן גיטרה, אבל בצורה די מוזרה כאילו בהשפעה ברזילאית. בסופו  של דבר זה הוביל לאלבום אפ-ביט,  די נוקשה, שירים כמו "סוכר חום", Bitch

מחכה לירח

אני אוהב את האווירה המלנכולית-אפלולית-עצובה שמייצרת טינדרסטיקס, הלהקה שהגיעה מדרום לונדון. את השירים באלבום כתב והלחין דיקון הינצ'קליף. (Hinchcliff) לשמוע את קול הבריטון העשיר של סטיוארט סטפלס שר "ידי סביב לגרונך, אם אהרוג אותך עכשיו הם לא ידעו" (השיר הפותח –

Trigana

מה למסורת המזרח ולמוסיקה אלקטרונית? חאלד ארמאן, שמושבו בלונדון, בעל רקע קלאסי, ופרנצסקו רוסו נותנים תשובה. הראשון המנגן מיתרים אפגניים, הוא בעל שורשים אפגניים, השני נפוליטני.  לא כל חיבור של אלקטרוניקה עם סרנגי, טבלות ומיתרים הודים מצמיח מוסיקה ששומרת על תמצית

ריקוד ירח

התערובת הזו של סול מיוסיק עם בלוז וג’אז היא שמאפיינת את ואן מוריסון של תחילת השבעים, משהו שהוא ספג בילדותו האירית עמוק עמוק. מישהו כתב שלהאזין לאלבום הזה – זה כמו לחתום את דרכונך לפני שאתה נכנס למדינת המוסיקה של

קטעים מההופעה היכל התרבות ת"א נובמבר 2008

החליפה הנורא מצועצעת הזו, הנורא "אמריקנית" ממש לא משקפת את הבחור בבלורית שעובר מהפסנתר לגיטרה ומפעיל טנור שמחלחל מיידית. רופוס וויינרייט לא משחק אותה אגו נפוח.  שנון, מצחיק, בלתי אמצעי. ובעיקר זמר. קברט. מיוסיקאל. ותודה לאמא קייט על הליווי ב"מעבר לקשת

למרות ובגלל

אהבתי, והיום שש שנים אחרי הביקורת דאז, אני נרגש עוד יותר. ככל שהקשבתי יותר, אהבתי יותר. אתי אנקרי עשתה אלבום שלם שהוא חיטוט נפש, שירים על הטראומות ששייכות לכל מי שחי כאן. אדוני המלחמות, אלהי השקר, היאוש, מלכים ומשיחים מפוברקים,

First Final Farewell Tour איצטדיון בלומפילד

בואו ניזכר. נובמבר 2005. לפני 7 שנים. פיל קולינס עדיין בשיאו. הערב התחיל כצפוי במפגן תיפוף. קולינס לא שכח כלום מהמקצוע הקודם שלו (כמתופף "ג’נסיס") יחד עם צ’סטר תומפסון ואיש ההקשה לואיס קונטה הוא פתח עם הצגה עד הסוף.  איחוד

חוזרת ביוני

במה להתחיל? בפרחים שזרמו נונסטופ לבמה? בהתפרצויות ההערצה? ב"חורשת האקליפטוס" שהיא שרה (בעברית) כשהיא ישובה על הפסנתר? קרא עוד

סוזן

סוזן לוקחת אותך למקום שלה ליד הנהר / אתה יכול לשמוע את הסירות חולפות / אתה יכול לבלות את הלילה לצידה / ואתה יודע שהיא חצי משוגעת/ אבל בגלל זה אתה רוצה להיות שם / והיא מזינה אותך תה ותפוזים

את לי לילה

"רק אוהב אותך הלילה/ דמדומים ומנגינות/ והמתנה שלי הלילה/ בלי אותן האכזבות/ רק אותך רוצה הלילה/ אין לי כלום גם לא מילים/ ואני חולם חושב עלייך/ את כמו מיליון שירים" אחד משירי הגעגועים הנוגים והנוגעים בזמר הישראלי – למעשה שיר

הופעה 2008

קשה ולא רצוי להתווכח עם אגדות, במיוחד כאלו שעולות מן האוב עם דמויות אב של הרוק המקומי כמו סחרוף ופורטיס ומחזירות לבמה את סמי בירנבך. קשה להתווכח כי אני כמו שאומרים – קצת משוחד. הייתי שם בזמן שזה קרה, "קולנוע

ראיון אחרון בישראל

היא הייתה זקוקה נואשות לסיגריה, הגברת סזריה אבורה, אבל הסבירו לה שאם תעשן – תפעיל את גלאי העשן של המלון. הייתה עצבנית. תנו לה לעשן, מה רוצים ממנה עם הראיונות האלה. סזריה אבורה, אמא אדמה, הזמרת היחפה מכייף ורדה Cape

מזכרות 1972-81

"סטארס" ו"ג'סי" שפותחים את האוסף, אומרים כמעט הכל על רגישותה של יוצרת, סינגר סונגרייטרית, ילידת ניו-יורק, שנעלמה לי במהלך עשרים השנים האחרונות. שני שירים שהם רגישות יוצאת דופן. עלעול בביוגרפיה שלה, מראה שג'ניס איאן "חטאה" בעבר בכתיבת שירי מחאה חברתיים

A whiter shade of pale בהיר יותר מחיוורון

הבהיר הזה ממשיך להפעים. סלואו מחץ שהצמיד וממשיך להצמיד. בעת כתיבת שורות אלה עברו כבר כמעט 42 שנה מאז שהוא צעד 6 שבועות מיוני 1967   קרא עוד

נוורמיינד

במלאת 20 שנה לאלבום, אני מסיר אבק. השני של הלהקה, אחת הסנסציות של הרוק בתחילת התשעים, בשורת הגראנג’ רוק והרוק האלטרנטיבי ממחוזות סיאטל.   נירוונה עם קרט קוביין, כריס נובוסליק בבס ודייב גרול בתופים החזירה לסצינת הרוק את המהות הלוחמנית הטהורה

הקול של יוון, מיטב השירים

כששורות אלה נכתבות, חאריס אלקסיו פה, בארץ. התרגשות גדולה. למה התרגשות? תקשיבו לאוסף הזה שערך שמעון פרנס. היש התרגשות יותר גדולה מזו? כשאני שואל את עצמי למה אני אוהב מוסיקה יוונית – אחת התשובות היא חאריס אלקסיו, חרולה הגדולה. פרנס

השירים היפים של פעם

איטליה נמצאת חזק על מפת הנוסטלגיה המקומית. כול שיר נושא גל מזכרת. פעם, להזכיר לכול המתגעגעים, המושג "אירוויזיון" היה רחוק מאיתנו כמרחק בין הרדיו לטלוויזיה. בשביל העם היושב בציון היה רק פסטיבל אחד – פסטיבל סאן רמו האיטלקי. אנחנו מדברים

"כמו צמח בר"

בטח ששאלתי אם התקליט הזה יעורר בי צמרורים כמו פעם. התשובה: לא פחות. במצברוח מסוים – יותר. "כמו צמח בר" יצא  בימים של טראומה, של כאב עמוק, בימים שאנשים נזקקו לקול חם ומנחם. לחווה אלברשטיין  היה הקול הזה. ואלה לא היו ניחומים של

ההופעה

מה קרה למוסיקת הרגאיי במהלך עשרים השנה האחרונות? קרו דברים, אבל לפי זיגי מארלי, כמעט כלום. אני לא מדבר על האלמנט הרפטטיבי של המוסיקה הזו, ועל העובדה שכמעט רוב השירים שלו נשמעים כמו שיר אחד. אני מדבר על "גרוב", על