יוסי חרסונסקי

ישי ריבו במצוקה נפשית. ה"ניסיון" התברר כלא פשוט בכלל. עכשיו הוא זקוק לעזרה, לרחמים. הוא מחפש "דעת להבין הכל". כתובת? – יתברך שמו. אם אין אני לי, אלוהים לי. אלא שאלוהים לא תמיד נותן את מה שאתה מבקש. הוא סומך

מה זה ה"זה" הזה שחוזר בשיר? רגש? מועקה? עברית היא שפה עתירת מילים לתיאור רגש. לא רק מוש חוטא. היא (העברית המולחנת) הופכת בשנים האחרונות דלה, ענייה ורזה. מוש בן ארי בחר ב"זה" לתיאור תחושה שלאחר פרידה. מקונן על האובדן בקול

"מים, אוויר, אדמה ואש" – שם יומרני מעורר ציפיות למשהו דרמטי, אבל אחרי 11 שירים אפשר להפעיל צפירת הרגעה. שום דבר מחולל סערות אינו מתרחש במוסיקה של יוני פוליקר. בשיר הנ"ל, פוליקר מסמן מטרה צנועה – "מה שביקשתי שיהיה לנו

כמו תייר חובב מזכרות, מצאתי עצמי באכסדרת הסינמטק רוכש חולצה של "מלך אתיופיה" בצבעי הטריקלור (ירוק, צהוב אדום) של הדגל האתיופי. את ההשראה קיבלתי מאהוד בנאי, שזכה כמה רגעים לפני כן לענוד סרט מעוטר בצבעים האלו ע"י משתתפי המופע בפסטיבל הסיגיאדה

הם כבר נפגשו בשירים, יובל ויוסי, אב ובנו. זוכרים את "תחזור תחזור" של משינה? שיר על חיפוש אושר ועל הגורל. יוסי: דיבר אז על יום סגריר… נהרגו עשרות אנשים לפי קריין הטלוויזיה, לילה שחור שמתחיל, ומשהו בחייו עומד להשתנות… גם

מישהו רוצה גלי עטרי אחרת? מישהו רוצה גלי עטרי מחדשת? מיוחדת יותר, מעניינת יותר? גם מבחינת ה"ילדה הקטנה" שבתוכה – הזמן עצר מלכת. היא תמיד הייתה קצת אחרת, בטון בהגשה, בעידון, והיא רוצה לשמור על זה. גם מי שעמלים עבורה

אלי חדד? המתופף של "בנזין"? בקומוניקט מכנים אותו "המיתולוגי". מה זה אומר? שהזמן החולף הופך אותך גדול מן החיים?. אם אלי חדד מיתולוגי מה פוליקר? – קדוש אגדי? אחרי שישים שניות על קלישאות עיתונאיות, מתברר ששתי ה"אגדות" התאגדו ליחידה אחת.

בקומוניקט שהגיע עם הסינגל מספרים, כי מאיה הרמן הפיקה את השיר בברלין, שם מתגורר ועובד המעבד והמפיק שלה, אמיר צורף. למה פתחתי בעובדה הזו? כי הטקסט מתקשר עם "מהפכת המילקי", שבעטיה למדנו כי ישראלים צעירים עוברים לברלין, אחרי שהתייאשו לחפש

אם לקחת שורה/תובנה מובילה מהשיר אז – חם לו, לבחור, בעיר הגדולה, והחום משגע. "חום משגע" יכול להיות גם – חום בלתי נסבל, וגם לקבל משמעות של מטריף את המוח. אפרופו החום, רועי דותן מתבונן בצבעי הטבע. ההגיון כאן לא

נעמי שמר לא זכתה, לצערה, שבנה, אריאל הורוביץ, יהיה מוסיקאי קלאסי, למרות מאמציה ותחבולותיה להביאו לשם, אבל היא זכתה לבן אוהב מוסיקה, חכם, רגיש, מצחיק, מיוחד, והיא עד כמה שהכרתי אותה, הייתה מתה להיות בערב הזה, שאריאל הקדיש לה. ״אולי

חיפשתי שיר שהולם את המצב. ראיתם מה שהלך בבלומפילד. האוהד שקפץ למגרש הוא אחד המוטרפים במדינה שנראית בית משוגעים. הכדורגל ואוהדיו הם משל. הכדורגל הוא סימפטום, תוצאה? חפשו את הסיבות. המנהיגים, אנשי הדת, כנסת ישראל, העסקנים, פוליטיקאים מושחתים. הון ושלטון. "בית

ושוב הגבר בשיר הים-תיכוני בוכה בלילה: מתנצל בפניך. בגדתי, אשמתי, איך עשיתי לך את זה, עכשיו אוי-אוי-אוי נשארתי לבד. עצוב לי, סלחי לי… כותב הטקסט לא משעמם את עצמו? אופיר כהן ממחזר את הנרטיב: הגבר בשיר ה"מזרחי", מחורמן, בוגד, מסטול,

סינגל שני של תמר אייזנמן בעברית. המעבר הוכתר בהצלחה כבר בשיר הראשון שלה בפרק האומנותי החדש שלה – "כלום לא". ההמשך לא פחות משכנע. יש כאן כמעט מהלך אבולוציוני. הפעם – על יחסים ברטרוספקטיבה. שיר על אהבה, אכזבה, געגועים, ויציאה לדרך

דקלה סיפקה לאביתר קורקוס שיר אהבה. נדמה שהוא בוטח יותר בטנור היפהפה ובסלסול שלו, מאשר במלל של השיר. לא טקסט לכתוב עליו הביתה. הוא ביקש אהבה ללא תלאות. קלה, פשוטה. שקטה. לחיות את החיים. רק שתאמר לו "אתה נצחי". העניין

דה-וויס מאפשרת לאביב גפן להיות מבקר מוסיקה, שאינו מוותר על הזדמנות לרדת לא רק על מבצעי השירים, אלא על כותביהם. הפעם סימן כמטרה את השיר "אמא יקרה" של דודו אהרון, שביצעו אלקנה מרציאנו ואור אדי. "טקסט מזעזע, מביך. זה כמו

אנשים צעירים זועקים סבל. החיים הם "בערך". לא מה שחשבו. הוא כועס עליה "כי המתח נעלם". מצטער שלא נתן לה הכל. וגם משרבב "ילדות בוקעת מבין סדקים". ובעיקר– הבדידות כואבת. או-הא. איזה עומס נפשי על שיר. מוסיקת רוק אולי תציל מצרה.

צליל חשמליות אקספרסיבי מוביל לנרטיב הנוסטלגי. גבע אלון נטען בגעגועים. מעלה את הסיפור האישי על אבא מן האוב בטון מלנכולי. זה סיפור על החמצה. אבא שעבר טראומה כטייס בחיל האוויר, אבל מעולם לא הייתה ביניהם שיחה על כך. עכשיו הזמן