יעקב למאי

איזה עצוב. כל כך שמח, הוא מרגיש מלך העולם.  הגבר הים תיכוני כבר אינו בוכה בלילה. הוא לוקח  ראפר ויוצא לבלות. בחורות "נמרחות" עליו. לפי השיר, לא ברור אם היא חסרה לו לפני או אחרי ששתה. תמיד קל להאשים ת׳אלכוהול.

אולי בלי להתכוון בחר אייל גולן שיר טוב, מהסוג שאפשר לומר עליו – הפשטות היפה. גולן שר על שהתרחש אחרי ההתאהבות. מתאהבים בלי תכנית מוקדמת, אבל כשלא נותנים את הדעת למהות היחסים, זה נראה כאילו הכל זורם "בלי להתכוון", ואז

לא האמנתי שגם הראל סקעת יגיע למסקנה, שהוא חייב איזה אינסטנט ים תיכוני לרגליים, לכפיים ולקצות הציפורניים. האם גם הוא הרים ידיים? – תרתי משמע.  if you can't beat them join them. לך על זה. אולי יהיה לך אחד במצעד

אולי דודו אהרון יבהיר את המטפורה: מכיר אותה כמו "יין חצי יבש מתוק".  אז מה טעמה? "חצי יבש" או "מתוק" או שניהם ביחד? יכנראה רק אהרון מכיר את טעם האהובה. ואם חוש הטעם נשאר מעורפל, הרי בכל הקשור לחוש הראיה

עדן בן זקן שרה המנון האסקפיזם, שנועד להיות שיר הנושא של ערוץ הילדים. תזיזו את הגוף כאילו אין מחר. תחגגו מקרית שמונה ועד אילת. תעופו, תאבדו תחושת זמן.  למה? מה סיבת החגיגות? מה קרה? לא חשוב. תזיזו, תעופו. לא לשאול

"עשינו היסטוריה"? דולב רם ופן חזות התכוונו הִיסְטֶרְיָה. לא היסטוריה. שיר על עם שממשיך לחגוג  נונסטופ. מדינה בטירוף. ליאור נרקיס שר: "תראה לאן הגענו בית משוגעים אנשים עפים עד למעלה / לך תבין את זה הם בכלל לא טייסים". שלום חנוך

מ ה זה? חלק ממחזמר על עדן בן זקן ופאר טסי? שיר חתן כלה? שיר חופים לרגל הקיץ? מסיבה? קצת עברית, קצת אנגלית, יש וודקה. היידה עדן את טסי. תפציצו. אני יכול לדמיין לעצמי ישיבה בהשתתפות מנהלי הזמר והזמרת, וההחלטה

אבי אוחיון כתב לפאר טסי שיר מזווית הגבר הפגוע והנדכא, שאינו מבין מה האישה רוצה מחייו. זה נשמע כמו סיכוי שהיחסים בין ישראל לפלסטינאים. יגיעו לגישור מוצלח.  "מה נשים רוצות – אין גבר שיודע". אוחיון מנסה לייצג איזו הסכמה גברית

16 שירים חדשים באלבום אחד? האם הגיעו לאייל גולן כל כך הרבה שירים טובים שהוא ניפח? עשרה, שנים עשר לא הספיקו? מה קרה? אזעקת הרגעה: לא מצאתי כאן את 16 השירים של חייו. אפילו לא חמישה.  האם כמות שירים לפי

את הקיטורים על העולם בו אנו חיים הוא חולק עם אהובה. "אני שואל אותך לאן הגענו?" הכותב מנסה לייצר טקסט דרמטי. אבל לא נוצרת שום דרמה. "מזמן נגמרו לי הדמעות", שר אייל גולן. דמעות? על מה? הא, המלחמה שתחזור בסוף

עדן בן זקן מתבכיינת על כך, שהאיש החדש בחייה אינו מה שהיה הקודם. הכי קרוב לקודם, אבל לא בדיוק. "אני עוצמת את העיניים ורואה רק אותו". בשיר משורבטים משפטים מכלילים  ללא קשר: "הרגש כל כך יקר/ שהיום כבר לא מוצאים

לב. שלומי שבת והלב. נכנסה לו ללב. ושום דבר כבר לא כואב. "יש מקום לחיבוקים ונשיקות" אתה, כאילו מדובר באיזו החלטה רציונאלית. עזבו מילים. לשלומי שבת יש לב גדול. הבחירות שלו אינן מפתיעות. אפילו שקופת. תן ללב לשיר במקומך. הוא

יצרני תעשיית הז'אנר ממשיכים לחרוז בקלות בלתי נסבלת טקסטים "עצובים" על מתבכיין שבור לב. הוא היה תמים, עכשיו פקח את עיניו. יותר לא יעזוב.  לא הבין "שככה צריך לאהוב". יש מתכון לאהבה? מה זה "ככה צריך לאהוב"? האם גל שריג

ייכנס/נכנס לפלייליסט של גלגל"צ? מישהו מוכן לנמק למה שיר כזה לא ייכנס?  אם הרדיו הצבאי נועד לפנק את האוזן על הכביש הראשי, מה הבעיה? שמאיה בוסקילה היא מלודרמטית מדי? בואו נהייה כנים: אחלה זמרת. קול חבל"ז.  מנגינה – ממש בסדר,

מסכן דודו, חזר גמור מהעבודה, תכנן ללכת לישון מוקדם, אבל אז הגיע טלפון ששינה תכניות. הוא יגיע לשם. היא  תהיה במסיבה. יבלו עד שש בבוקר על חוף הים (עברו מן הירקון לים?) אווירה שיגעון. הלילה, יש מצב, שלא יישן לבד.

מה המהפכה? שמתחילים ערב זמר ים תיכוני בשירה אופראית מתוך "פנטום האופרה"? שמשלבים מופע אירי במופע פופ ישראלי ים תיכוני? ואולי התכוונו למהפכה עליה מכריזים החברים משה פרץ את עומר אדם לקראת סיום   – "מהפכה של שמחה, כי כולנו משפחה" 

להאמין לאייל גולן, שהוא מצטרף לחבורת הזמרים שבורי הלב הבוכים על נטישת האהובה לטובת גבר אחר? אם לומר את האמת: אני ממש לא משתתף בצערו. אופיר כהן טוחן שוב נושא שחוק עד דוק. היא נוסעת, דלת נטרקת, היא מתרחקת, בורחת,

אני מזהה את קו מוסיקת השמח של הצמד אוחיון-צרויה אצל פאר טסי, אחרי שעתיים הקשבה לעומר אדם החדש. בתוך עמנו אנחנו יושבים, והדרך הכי הגיונית היא להביא את העם לתוך השירים. הומור יכול לשפר את המצב. פאר טסי וכל מי

שמעון בוסקילה אינו כותב את המילים לשיריו. הוא סומך על המוסיקה, על הבעת הרגש שלו. הוא מנסה להביא את השיר למקום, בו יפגוש את הטקסט כאילו כתבו בעצמו. זמר רגש טוב יכול להרשות לעצמו את זה. בוסקילה, תנו לי לנחש,

בשיר "ברחוב הנשמות הטהורות" הפנסים ללא אורות" . ב"רחוב החמלה"  – אין פינה של חמלה. שלומי סרנגה שר על עיר ללא צדק ורחמים, בה השנאה מהולה בדעות קדומות, וכולם מקשיבים רק לאיש הקטן עם הצל הגדול. טקסט טוב, עם נגיעה

אייל גולן של האתמול ושל העכשיו. עד כה כמעט שכח מי הוא, שילם מחיר יקר על הפחדים, מעכשיו – כבר יודע להתגונן מול הפחד, מצא דרך לאהוב, לא להסתיר פנים, גילה שלא חייבים  להתנצל על אהבה. תן ללב לנצח את

פה לא איסטנבול. שר דודו אהרון. כאן מותר הכל בלי גבול. האם ירד מהטיסה של השוקולד? מה פתאום? בשביל דודו אהרון, הכל סבבה. שמח. תופסים ראש בטרמינל 3, אהבה בטירוף, רק לחגוג. זה לא חייב להיות באוויר. גם סירה ובגד