לי בירן

כמה יפים הנעורים. כמה פרועים הנעורים. כמה עפים הנעורים – כמו פרפרים. תנו הנושא לשחר טבוך ולכל המשתתפים איתו לסיעור נעורים מגניב על פרפרים. קלילות הפופ בעברית זורמת באפיק הזה של הקלות הרעננה והנסבלת. לא הכי הבנתי גם בשמיעה שניה

השירים עצובים, השירים מנגנים לו על גיטרה, גם "מנגנים אותה".  על הנייר – אחד השרבוטים היותר נדושים-משעממים של שיר אהבה שקראתי מעודי. מריחה אקראית של משפטים  שיאי חוסר המקוריות. מוסיקה לא יכולה להציל טקסט רע. יצירה היא שלמות. בכל אופן

הוא ישתנה רק אם היא תרצה? אם מכיר במגבלותיו – מדוע לא ישתנה כאן ועכשיו. מה מהות התנאי? עושה לה טובה? מצד שני, הוא מציע ששניהם יחיו בסרט. כותבי השיר שרבטו/ חנטרשו משהו בשמו של מי שהילד שבו "מחפש אהבה".

החיים איתה זה הכל. איתה הוא רוצה הכל. המחר אף יותר חשוב  מאתמול. זה השיר. תתחברו לקליפ. ראש קטן ומאושר בחופשה. לי בירן לא התיימר יותר מאשר לרקוד את אהבתו. תפזזו יחד איתו ובת זוגתו. בתעשיית המוזיקה שירים המשווקים כלהיטי

לי בירן טעה? מה עושה שיר קיץ בעיצומו של חורף? בחוץ סערה, והוא משתובב על אהבה במכונית פתוחה, פנים מאירות ללא דאגות, והכל בסבבה, כאילו מנותק מזמן. אז כן, אם מחפשים דוגמית לשיר קיץ קליל כנוצה ברוח – זה השיר

את מר לבבה וביאוסה על הגבר המאכזב שרה ספיר סבן בגוף ראשון רבים ("קבענו שתבוא") ובגוף ראשון יחיד ("וכשעצוב לי אני רק רוצה הביתה"), ואילו את העובדה שהיא לא מאמינה למילה שיוצאת לו מהפה – בגוף שלישי ("הוא משקר"), כאילו

ללי בירן לא נותר אלא לכרוע ברך לפניה, ולשלוף טבעת. אחרי זה ירקדו עד אור הבוקר. שיזמין את החברים דולב רם ופן חזות. הם מומחים בשירי שמח לחתונות. הטקסט יכול לרדת לגובה הרצפה. הצעת נישואין מוסיקלית – לא צריך יותר.

אז היא איתו או לא איתו? תיתן לו מפתח או לא? מה היא בכלל רוצה? שיצלול איתה עמוק לנשמה שלה? לחיות את הדימיון שמנגן לה על הלב. מה היא רוצה ממנו, מה היא רוצה מאיתנו? הטקסט המופרך הוא חלק מהפקת

ליבי רן שר על משבר בינו ובינה. מה שהיא לחשה, מה שקרה בהמשך. התחושה שמשהו בה נשבר. יש בשיר מינונים של מילים נדושות: גשם שוטף. דמעות.  הסוף ההתחלה. "לא נשאר בגוף אוויר". אולי מאמץ נוסף יעזור. לא ייכנס לתוכנית הלימודים

לי בירן מתרפק על אהבה באוריינטציה של קיטש שקיעות. חוף, העיניים, השקיפות, החיוכים, לחש אהבה, פרח, אושר. הכל כאן.  אין סיבה לדאוג. הטקסט קורא להם להיצמד,  להתגעגע, להתכרבל, להתחבק, להתגפף, להתלטף. יש כאן משהו אחר? על הנייר – פשטני, שגרתי. צלילי קלידים