חצוצרת הזהב Golden Trumpet נועדה למתגעגעים הקשישים בגילם והצעירים בנפשם: אם במקרה תמצאו את תקליט הויניל של חצוצרת הזהב בבויידעם, ספק אם תוכלו לנגן את מה שהפעים לבבכם בשנות השישים. התקליט שרוט, ששום מחט לא תוכל לו. חבל על זמנכם.
ג'אז מסביב לעולם Jazz Around The World לוקח לסיבוב רב-לאומי בניחוחות אתניים, נודדים מקנדה עם שנטל צ'מברלנד מקנדה ששרה La Mer בסווינג רומנטי ומגיעים עד החצוצרן יוג' מסקלה (Huge Maskekela) והזמר מלאיקה (Malaika) מדרום אפריקה שרוקחים פיוז'ן א-לה אפרו של
כמו הצוענים במהותם – למוסיקה צוענית אין זהות ברורה. צוענים הם עם נוודים שמוצאם המדויק אינו ידוע, אם כי ההשערה הרווחת היא שמקורם בצפון מערב הודו. בפי עצמם הם קרויים רומה (Roma, רום ביחיד). כיום שבטי הצוענים חיים בעולם כולו,
התחיה התמידית של בארי וייט, כוכב סוונטיז, קשורה בקול האווירה הנמוך שלו, מתמקדת בכמה להיטים שנדמה לי שלא כולם מצאו את מקומם באוסף הזה. איש גדול עם קול סקסי של חלום רטוב ותזמורים קצביים סימפוניים. בדבר אחד חייבים להודות: בארי ווייט יצר סגנון
במנות הראשונות מקבלים Creep של רדיוהד עם אליזה לומליי (Eliza Lumley) מעניין מה דעתו של תום יורק על ממרח האווירה בקול חדר מיטות אפוף חושניות אינסטנט. מנה שנייה – גם כאן בחושניות מתקתקה אם כי יותר ייחודית באקזוטיותה. מוזטה Musetta
כותרת משנה של הדיסק הכפול "הקצפת של מטבח הלאונג'". לא יודע למה התכוונו, אבל אם לפשט את מה ששמעו אוזני – אז אלה 22 קטעי פיוז'ן של ערב פוגש מערב שג'יי מרטינז ליכד לאוסף עבור חברת Parklane. ההפתעה היא שזה
באנציקלופדיות הוא מופיע לעיתים תחת המשבצת של Rock. ברור שמדובר באבחנה כללית. יש טענה שאומרת שאם טום ג'ונס היה מקליט שירים יותר אפטמפו רוקנרוליים – הוא היה הופך מתחרה רציני מאוד לאלביס. בפועל הוא התחרה על הקהל של אנגלברט הומפרדינק,
רבים מהשירים היפים של ברזיל אכן מגיעים מבתי הקפה. לכל משורר ומוסיקאי יש בית הקפה שלו. בהקדמה לדיסק עולים שמותיהם של אנטוניו קרלוס ג'ובים Antônio Carlos Jobim ווינשיוס דה מוראס Vinicius de Moraes שישבו על קפה בחוף איפנמה בשנות השישים והתבוננו
מהו השיר שמייצג את 1997 בתולדות הזמר העברי? לפי האוסף של אן.אם.סי בעריכת ליאור מזרחי זה השיר "כבר עכשיו" של ירמי קפלן ובביצועו. איך שר ירמי קפלן בשיר הנבחר לשנה זו – "לא ידעתי לא חשבתי, לא ניחשתי". גם כותב
את הדיסק מצאתי בנבירה אקראית בערימות דיסקים שהשארתי "בצד". כותרת המשנה של האוסף: A Musical Celebration Of Coffee Culture. שזה מה? לאונג' איטלקי? לא. לא. זה ללגום אספרסו איטלקי כשברקע מתנגנים שירים נפוליטניים. אתם בטח מכירים את הזמרים איטלקיים האופראיים
חמישים ושמונה שירים בשלושה דיסקים. האם אפשר לתת כותרת לשמונים? התשובה היא "לא" גדול. קחו את "בילי ג'ין" של מייקל גקסון, את "אברקדברה" של סטיב מילר בנד, "בצבא עכשיו" של סטטוס קוו, "בעליו של הלב הבודד" – יאס, את "עין
לשמוע את ג'ולייט גרקו זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא
"פוטומיו" תמיד מפתיעה כשמדובר במשבצת "מוסיקת העולם". הפעם – באנתולוגיה אתנית יפה בצבעוניותה ובצניעותה. מסובבים גלובוס ומגיעים לביקור קצר בקובה. זה מתחיל ב-El Chacal של חוזיי קונדיי אולה פרסקה. קלטתם את השם? כמה שזה קובני. גם הקצב, הריקוד. לפי הביוגרפיה
אני מקשיב ל-42 שירים של יהורם גאון. לא משימה קשה. המנגינות האלה מתנגנות מאליהן. רכות ומלודיות להפליא. עולות מנבכי העבר. מעוררות געגועים. כשיהורם גאון החל את הקריירה שלו, לא סווגו זמרים לפי ז'אנרים – פופ, רוק, מוסיקה מזרחית. כשהוא התחבר
כשמגיעים ל –R.I.O עם "כאשר השמש שוקעת" המסיבה כבר בעיצומה. הכפר הגלובלי של הפופ והדאנס רוקד באוסף הזה בעריכת עוזי פרויס, שנפתח ב- Beggin של Madcon, (דגימת סאונד למטה) צמד ההיפ הופ הנורבגי ממוצא אפריקאי. אקון ב – Right Now
יפיופה בואי אלי / תני לי נשיקה על השפתיים/ יפיופה בואי נעוף הלילה לשמיים. "יפיופה" הוא קורא לה. מה קרה ל"יפה שלי?" למה-מה? "יפיופה" יותר מעודכן? ואולי זה הראש שלהן, שיקראו להן "יפיופות". אלו אני בחורה, הייתי נעלבת. כל זה
מיטב הנעימות של צרפת כפי שערך אבינועם קונייבסקי הם האבא והאמא, הסבתא והסבא של האיזי ליסנינג * (Easy Listening). למעשה, "קרב" על פסגת ההאזנה הקלה הנסבלת והבלתי נסבלת בין שני מוסיקאים, מעבדים, מנצחים ומנהלי תזמורות צרפתיים – פול מוריה (Paul
חברת "פוטומיו" חוצה את גבולות תחומי מוסיקת העולם לג'אז. ללא ספק חידוש. Women of Jazz הוא אוסף שמציג 10 זמרות ג'אז מעולות מצפון אמריקה במבחר של סטנדרט'ס ושירים חדשים. קלאסיקות ג'אז, ברודוויי, שירים מקוריים. יש לי חולשה מיוחדת לזמרות ג'אז
הנה הפתעה: תרגמו את כל 42 השירים של דאלארס לאנגלית, אבל לפחות לאוהביו שאינם דוברי יוונית – זו בשורה. ואל דאגה – דאלארס לא עבר לשיר באנגלית. דאלארס האולטימטיבי זה גם לא פוליקר. תלחצו על מס. 4 בשלט. ותבינו מאיפה פוליקר הגיע. האמת? נתתי
לפלמנקו יש דיאלקטים וסגנונות שונים. זה אחד הסגנונות היותר מותכים (מלשון כור היתוך) משום הטמעותו בתרבויות רבות. הפלמנקו נטמע כידוע לא רק בתרבות ספרד, אלא גם במרוקו, במזרח אירופה. המתמחים והבקיאים יזהו את הבולריאס (Bulerias) והאלגריאס (Alegrias) המבטאים שמחת חיים,
כמה שעות אחרי ששמעתי את הדיסק החדש, התייצבתי למופע הבכורה, או כמו שנהוג בימינו לומר – ל"השקת הדיסק", לשון הורדת הספינה החדשה למים. קברניט הערב התיישב במרכז הבמה והנחה את ספינתו למשוט במבוכי קיומנו היהודי בארץ הזו, נכון להיום. באולם
מי שחושב שהאוסף הזה נועד לרחבת הריקודים – צודק, אבל גם טועה. שבו בכורסה. אל תזוזו. הפעילו מערכת טובה. אני מאשר לכם להרגיש רחבת הריקודים. אבל לא חייבים רחבה או כורסה. טוב מאוד גם לדיסק במכונית. מה זה? דיסקו טרופיקלי
ג'אז איטלקי הוא אורח קבוע בסדרת הג'אז במשכן. מה זה ג'אז איטלקי? הפסנתרן סטפאנו בולאני אמר לי פעם שהוא לא מכיר יצור כזה. בשביל בולאני – ג'אז הוא שפת החופש. האימפרוביזציה מאפשרת לעשות כול מה שבא לך לעשות – ישן, חדש, פופ, אוונגרד, סולו
אני מתחיל בדיסק השני, אולי מפני שאני מת לשמוע את ארמסטרונג שר בליווי הפסנתר של דיוק אלינגטון – It Don't Mean A Thing , וזהו תזמור חם, קולח, עם סולו חצוצרה יפהפה. ואז , בקטע השני, נכנסת למערכת שלי הגברת הראשונה של הג'אז אלה פיצג'ראלד לדואט
מה הם שורשי המוסיקה הישראלית שכתבו מלחינים כדוד זהבי, נחום נרדי, מרדכי זעירא, עמנואל זמיר, עמנואל עמירן, משה וילנסקי, דניאל סמבורסקי? אחרי ששמעתי את "דבקה פנטזיה" – האלבום וההופעה, הבנתי שלא חקרנו אותם מספיק. שלא חיפשנו אותם. למעשה, זה מה שעשה ישראל בורוכוב, מוסיקאי
לריקי גל מריעים באמצע שיר. אי אפשר להמתין עד שתגיע לסופו. זה הניואנס בהגשה, באינטרפרטציה, מנקודת הזמן בה היא נמצאת, יש לה הג'סטה הזו, עד שאינך יכול להמתין למחיאת הכף בסוף השיר. כמו נטענה מחדש, טוענת את השיר בעוצמות מחודשות של אהבה, תשוקה,
"קומוניקטיבי" – היא קראה לאלבום החדש שלה. אני מקבל אותו כמה רגעים לפני שנינט טייב עולה להסביר לעיתונאים את לוח הזמנים של המפגש. יאזינו לכמה שירים. היא תחזור להשיב על שאלות. בסוף תבצע שיר מהאלבום החדש. אחר-כך, בחדר אחורי של האוזן השלישית, שוחחנו על
כמה כואב לך אני יודעת/ כמה כואב לך/ תכאב/ תהיה עצוב/ אל תיכנע לפחד/ תאהב אותו/ תשקה אותו/ תן לו לאכול/ שיגדל, שיגדל// ותן לו ללכת/ תנשק מרחוק/ תן לו ללכת/ תשחרר שילך ויבוא/ לפעמים// כמה כואב לך אני יודעת/
שנים אני מחכה למופע פסנתר בפסטיבל הפסנתר מארח. והנה: קיבלתי אחד כזה.מופע פסנתר. יוני רכטר, נסיך המוסיקה הישראלית, עשה בחירות אטרקטיביות לערב הזה: הוא החזיר לבמה את אבנר קנר, חברו ללהקה "14 אוקטבות" (1974), הוא בחר לאלתר עם אלון יבנאי – פסנתרן שפועל בניו-יורק – פסנתר מול
הכי פשוט ללכת על עיבודי דאנס אפביט אלקטרונים גרוביים למוסיקה ערבית – כדי לנסות למכור. ב"פוטמאיו" לא נוהים אחרי טרנדים. "ערב האקוסטית" הוא אוסף שלוקח את הסגנונות המסורתיים אל העיבוד המודרני, זה שמכניס אותם בדלת הראשית אל ז'אנר מוסיקת העולם.
