בואו לבית הפתוח של שלומי שבן. יש לו הרבה מה להראות. המבנה, הארכיטקטורה העיצוב. נזכרתי במגדל שלוש הקומות, שהוא בנה ב"מגדל הפזמון", גם אז מופע הכיל שפע של אלמנטים' אפשרויות וטכנולוגיות כולל וידאו מרהיב. לפי שבן, מוסיקה היא ספקטקל. חיזיון.
במקום הרכב ג'אז מלא, החצוצרן אבישי כהן והפסנתרן יונתן אבישי בחרו להצטמצם לצמד. חברים ושותפים מוזיקליים מאז חטיבת הביניים, הם תיעדו את שיתוף הפעולה המתמשך ביניהם ב – Playing The Room, אלבום שיצא בחברת המוסיקה ECM. התוצאה הראתה שהשניים ידעו
שאנן סטריט נכנס מהאולם, ירד במדרגות ההיכל ועלה לבמה לפתוח מופע הדג נחש, שיתברר בהמשך כאחת מהחגיגות הגדולות שידע היכל התרבות בת"א. מאותו רגע, הקהל על הרגליים, לא יתיישב לשנייה במשך השעתיים הבאות. זה הזמן להתעורר. תרימו את הידיים, תרימו
נחזור להופעה של ברט בכרך ב-2013. זה הזיכרון שלי מהמלחין המופלא שנפטר השבוע. היתה התרגשות. לראות את האיש שכתב את Raindrops Keep Fallin' on My Head בפעולה ועוד בשירה בציבור (בסוף הערב), ולדעת שאתה גם יכול לגעת במי שנחשב אחד
אחרי עשרים וחמישה שירים עלתה ג'וזי כץ לבמה לומר דברים. אנחנו בסיומו של מופע מחווה למי שכונתה "הגברת הראשונה של הרוק הישראלי". הפקה מיוחדת של היכל התרבות ת"א לפסטיבל חורף 2023. ג'וזי, 82, התרגשה מאוד אחרי מצעד הזמרים שהצדיע
היכל התרבות, 18 ביוני 1979. הפעם האחרונה שראיתי את אריק איינשטין על במה. רגעים מההופעה ההיא: שלום חנוך לוקח לעצמו 7 דקות לעשות את "תפסתי ראש על הבר", הבלוז הישראלי הראשון. הקהל מת על השיר הזה. לי לוקח 20 שניות אחרי
היא הגיעה לשיר שירים של שרה ווהן ושל דיוק אלינגטון. מי שחיפש את שרה ווהן העכשווית אצל דניס קינג – לשווא חיפש. הן שונות, או כמו שאמר מפיק הערב, ברק וייס, את ווהן אי אפשר לחקות, כמו ששום זמרת ג'אז
היא פתחה בשיר על מפגש מעורר תקווה ונטול סיכוי על ילדה זנוחה ברובע נידח אי שם באזור הדמדומים של התודעה. לאורה ריבלין נמצאת בנתיב סיפורי מוזיקלי, קול נמוך מחוספס, טון אפל. קצב הליכתה. גיטרה סהרורית מצטרפת. חמישה נגנים מאחוריה ומצידה.
קובי אוז והחבורה הגיעו לאקווריום. שש עשרה דקות של דגימות טיפקס 2022 בואכה 2023. מה נשמע? ואללה, הכל בסדר. עשו לי שמח בלב על הכורסה. אוז פרצוף צוחק בוחק. כובע שחור מצחיק. אנחנו בספריה של מפעל הפיס. מידנססים בעגה מזרחית
לא הייתי צריך לחכות לסולו הנפלא של "Rhapsody in Blue" כדי להבין את החיבור של הפסנתרן טד רוזנטל לגרשווין. ארבע השעות של הטריו שלו במועדון גריי בת"א במסגרת מופעי קהילת הג'אז ההישראלית בניהולו של ברק וייס, היו אחת מחוויות פסנתר
באמצע Don’t Let Me Be Misunderstood, טיפסה גברת חטובה על הבמה, נצמדה אל אריק ברדון עד שהאיש כמעט חדל לשיר. לקחו יותר מעשרים שניות עד שהמעריצה פונתה משם. ברדון התפקע מצחוק. מעריצה בגיל 72? בישראל? מאז האנימלס בסיקסטיז הוא לא ראה דבר כזה,
הפורום בלוס אנג'לס – 26 באפריל 1969: מתחילה אחת ההופעות היוצאות דופן בהסטוריה של הרוק של "חווית ג'ימי הנדריקס" הגיטריטס הגדול בכל הזמנים. . מגזין הרוק MOJO כינה אותה "פולחן חשמלי קתרזי" "cathartic electric worship" גם "המסת מוח" "brain-melting". מגזין
ה"אול מיוזיק גייד" תיאר את להיטו הגדול ביותר Year Of The Cat כ – "one of those 'mysterious woman' songs", אחד מאותם שירים מסתוריים על נשים. אל סטיוארט, יוצר וזמר סקוטי, שהחל להקליט ב-1967, הגיע לישראל להופעה אחת בהאנגר 11. סטיוארט מוכר
ישבה לידי אישה, הערכה גסה – שבעים פלוס, פניה נראו עצובות וקפואות בתחילת הערב, ואז לקראת סיום לפתע האירו וידיה מחאו!. לא נראה, שהיא הגיעה כמעריצה של ימן בלוז ושל רביד כחלני. המעריצים הסתודדו כבר בתחלת ה ערב בצידי הבמה.
ההתרגשות הגיעה לשיא כשקרולינה נשכבה על הבמה ב – save me. "כשאני מתרגשת, עדיין בא לי לשכב על הבמה", אמרה. אחר כך עברה ל"צל עץ תמר" בטווחים קוליים רגשיים בלעדיים. עוד התרגשות. סיבת האירוע בפסטיבל הפסנתר: All Rivers, אלבום חדש
בתוכניה של הפסטיבל הכינו אותנו, שג’ונתן דוניהו וגרסהופר ממרקורי רב יבצעו שירים במופע אקוסטי אינטימי בהשתתפות פסנתר ומלוטרון. ואז הגיעה עוד הפתעה. דונהיו התרפק על סיפורי עבר בין השירים ועליהם. ארבע חמש דקות של תיאורים פואטיים נפלאים מסופרים בטון בהיר
המתנה הגדולה היא ההרכב על הבמה. עשרה נגנים, אם ספרתי נכון. אל תעשו חשבון כמה זה עולה. מי שהשקיע – מאמין בזמרת. שיקול אומנותי לא תמיד מתיידד עם השיקול המסחרי. האם הקהל יעריך את השדרוג? אומנותית, לא בטוח שהעיבודים עשו
מעולם לא שמעתי את השמות ג'קי סביליה ואילן זיו. הקהל (המבוגר) כנראה ידע למה הוא בא. פרגון מקיר אל קיר. אנחנו בקפה תיאטרון הקאמרי. קיבלנו מפגש מפתיע של שני אקורדיוניסטים וירטואוזים במוסיקה של התרפקות נוסטלגית סובבת עולם ישן וסגנונות אין
להקת הרוק האמריקאית מרקורי רב תגיע לישראל להופעה אקוסטית מיוחדת במסגרת פסטיבל הפסנתר. מרקורי רב ידועה בסאונד הייחודי, המובחן ופורץ הגבולות שלה, הנע בין רוק אלטרנטיבי לפסיכדלי,בהובלת הסולן, ג'ונתן דונהיו. עד היום הוציאה מרקורי רב 10 אלבומים, בהם שירים רבים
קולדפליי משתפים בסרטון חדש לשיר 'Humankind', שצולם במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה במקסיקו – תוכלו לצפות בקליפ למטה. השיר מופיע באלבום האחרון של הלהקה 'Music Of The Spheres', שיצא עוד באוקטובר. קולדפליי נמצאת כעת בסיבוב הופעות לקידום האלבום הזה. הסרטון
יש סיכוי להביא אותה לפארק הירקון? אני לא כותב מההופעה של אדל בהייד פארק בלונדון. אני מביט בכמה יוטיובים. כן, כן, זה מספיק כדי להעלות את הבקשה. אדל אמרה למעריצים שהיא "כל כך שמחה" לחזור לבמה, שהיא המומה מההופעה הראשונה
מה יספר לה? האם תבין מה הוא/ מי הוא. מתוך המורכבות הוא בא אליה. מביע אותה בעוצמת תחושות שמשדרות מנין הוא בא. אין מוצא אחד. סוחב איתו מטענים של פחד, עצב ושמחה. איש של קצוות. חלש-נרגש-חדש. מחליף מצבי הוויה וקיום.
מה ה קשר בין טונה ליסמין מועלם? לפי השיר הזה הקשר היחיד הוא הופעה בלייבפארק אפריל 2022. בדואט ל"סהרה" מתוך האלבום "מזרח פרוע", היא שינתה את הקונטקסט , כאשר לקחה על עצמה לשיר מעמדת הראפר (הזכר) את הפזמון שהוא חלק
ב – 1992, כמעט כולם חשבו שבוב דילן עשה את שלו. בקולומביה רקורדס חשבו אחרת וערכו מסיבת 30 שנה לכבוד הפייטן. המחווה העוצמתית הזו סיפקה את הניצוץ לבערה מחודשת, והדגישה את כוחם של השירים של דילן. שילוב של עמיתים (ניל
לקראת סיום, קורה הלא יאמן: מעריץ פורץ לבמה, דוהר לעבר איאן גילאן ולופת אותו בחיבוק. שניות, והוא מסולק החוצה. אתם מבינים את המשמעות? כוכב רוק בן 76 (כיום) זוכה לחיבוק של בחור צעיר ממנו באיזה 55 שנה. מה אטרקציה בדיפ
כבר כעשור מחזירים כוכבים מתים חיים כמבצעים הולוגרפיים. זכורה ההולוגרמה של טופאק בפסטיבל קואצ'לה של 2012. בעקבות המוזרות המדהימה של התוכנית ההיא, היו מאמצים להחיות את פרדי מרקורי, סלינה, איימי ווינהאוס ומרלין מונרו, הועלו באוב באמצעות הטכנולוגיה. הביקורת תקפה את
יש מי שגורסים כי ג'ורג' הריסון היה המוסקאי הטוב ביותר של הביטלס, אלא שהוא לא קיבל את ההזדמנויות מול פול וג'ון. למוזיקה שלו טוענים, היו יותר עומק ומשמעות מאשר המוסיקה של הנ"ל. השיא היה אלבום All Things Must Pass, ששירים
ההיינו כחולמים? ג'אז ישראלי ממלא אולם בהיכל התרבות. תגידו – מדובר "רק" באולם "צוקר", ועדיין – לא מחזה שכיח לראות קהל מעורב מאוד מגיע להיכל – חילונים, דתיים, גילאים שונים. הגיעו לשמוע את הרביעייה של דניאל זמיר. שמחתי בשבילו, במיוחד
הזיכרון, החלום, המסורת. שלמה בר של הברירה הטבעית עדיין נמצא שם. הברירה הטבעית האחת. אם לא חולמים – אין חזון, הוא אומר. ואז הוא מניף שתי ידיים ומכה על תופיו, והכל מתחבר לצליל ועוצמה שממשיכים להיות המשהו הנדיר הזה, האולטימטיבי,
פסטיבלים עתירי הופעות הם מבחינתי מקור תסכול מתמשך. ההופעת החד פעמיות שרצית לראות נופלות באותה שעה על הופעות שמאוד רצית לראות, ובהתנגשות הזו – אתה מוותר על אחת ומקווה שהיא תמשיך לרוץ מחוץ לפסטיבל. אם לאו – פספסת, לעיתים בגדול.
