מוסיקה ים תיכונית

הטעם הישן

משה פרץ חוזר לשורשים? תביטו בפוטושופ הצהבהב-דהוי של משה והתזמורת. באינסטגרם יאהבו את הגחמה. גם אני רציתי להאמין, שארע לו משהו יותר משמעותי, שהוא גילה כמו דודו טסה אבות מוסיקליים, מתחבר לעברו, מגיש משה פרץ באוריינטציה יהודית מרוקאית החוברת לימים

אבא סלח לי

אימא של דודו זכתה ל-8 מיליון צפיות. אבא של דודו, לפי השיר הזה – יעבור אותה. שיר? כשאתה מתבכיין ככה – צריך שיר? תן לרגש לרוץ לפניך. תן לטנור להסתלסל. זה מספיק. ודודו אהרון מה-זה-לוחץ על דוושת הרגש. סוחט אותה.

האגדה והאמת

את ההערכה הגדולה לקולו, כמו גם למקומו בפסגת המוסיקה הישראלית הים-תיכונית קיבל זוהר ארגוב אחרי התאבדותו ב-1987, במהלך שהותו בכלא. האם היה זמר "מזרחי" במובהק? "ים של דמעות", שמציג את יכולותיו הקוליות המופלאות, שיצא כשנתיים לפני כן בחברת האחים בן

המזל

אני מאמין יותר לטון של חיים משה מאשר לטקסט הקונפקציה הזה, אבני חן מפלסטיק, שמתחרה על בכורת מצעדי הטקסטים הנדושים ("ילדונת" "שולח לך אלף נשיקות", "מרגישה אותי בלב"). אני אוהב יותר את צליל הבוזוקי שמעניק קישוט תיכוני יפה.  שיר פסנתר

בא לי, בא לי, בא לי

לא הטריפה את חושיי. נשארתי קר. אבל לפני הכל: אני רוצה להבין: ג'ולייטה מנסה לתת פייט לשרית חדד? יכול להיות שהשיר הזה מסתמן כלהיט במקומותינו, אבל אינו ממש נשק אפקטיבי. תרשו לי לדלג על המילים. חבל"ז. המוסיקה והביצוע מהסוג הבוטה

הפרויקט של רביבו

אתה לא מכיר את הפרויקט של רביבו? – שאלוני. בעוונותיי – לא. ימי כפרות עכשיו. ימחל לי. גם על אבי הזמר לא שמעתי בזמן אמת. וגם עליו אמרו: אתה לא יודע מה הולך פה. כל המדינה מדברת עליו. ברור שהסקרנות

כמה כמה

כמה, כמה קיבלו קובי אוז ויוני רועה על האינסטנט הממוזרח הזה? פעם עוד היינו אומרים על להיטי העינתוז והכפיים – אלה שירים לאולמי השמחות. היום כותבים מהשורה הראשונה, שפעם אולי אמרו – אנחנו לא נופיע בחתונות, מבינים שחתונות הן הזירה שנותרה.

רק תדעי

ריאליטי מוסיקלי לקיטש עדיין אין? ג'וש מתבכיין על אהובתו. מה הצער? מה הבעיה? שאנשים מחייכים – אל הקופסא חוזרים? תקופות קשות שעברו? טקסט נדוש. משעמם. מה נותר? להיט ענק של הכוכב התורן? יש כאן מנגינה שתחלחל לליבות אוהבים נואשים. אנריק

הסלסולים שנדמו

קראו לו זכריה ג'קי מקייטן. יש שהפכו אותו לאגדת זמר מזרחי בשמונים. עכשיו הוא אגדה במותו. יורידו עוד פעם את "המענטזת" לסלולר. אבל מה נשאר מהאגדה? מספרים שבשנים האחרונות חזר לשם "זכריה". כששאלו את מרגול, היא אמרה: מותו פוצע לי

אחד לנשמה אחד למסיבה

איפה להתחיל? ב"נשמה" או ב"מסיבה"? אם עדיין לא הבנתם, שלומי שבת עשה הפרדה באלבומו החדש בין שירי אהבה שקטים ובין שירי חאפלה שמחים. דיסק אחד – דאון טמפו, שני – אפ טמפו. "נשמה" מזוהה עם שיר אהבה. מה עם הנשמה ב"אחד למסיבה"? אל

לבדי

יאסו, אייל, התגעגעת לימי אריס וטריפונס? צליל הגיטרה – כולו מחווה לימים שיוונית עשתה עלייה, התגיירה והפכה למזרחית נפוצה. מה המילים האלו? "עברתי דרך החיים", "פצעוני חברים" "על הרגעים הכי קשים מעולם לא סיפרתי". משהו אוטוביוגרפי? סימפטיה לאיש המצליח אבל

קרוב ללב

חיפשתי שיר של מושיק עפיה. לא כמבצע. אלא ככותב. שיר מקורי אחד לרפואה. לשווא. תן לכתבנים-יצרנים לשחק אותה בשבילך. למה אני אומר את זה? כי בשביל להתבלט במה שנקרא "הז'אנר הים-תיכוני" – רצוי שיהיה לך איזשהו ערך מוסף. למושיק עפיה

אין כמו אהבה

השיר ה-15 באלבום, "רומנטי או סימפטי" (כן, הגעתי עד לשם…) מפתיע. דודו אהרון שר על פלרטוטים עם שלוש: "איתך אני רומנטי, איתה אני סימפטי, על השלישית ויתרתי". פתאום התפרחח לנו הבחור, שבכל שיריו מחזר אחרי האחת והיחידה. מה קרה דודו?

ילד טוב בגוף של ילד רע

ההודעה לעיתונות פותחת כך: עומר אדם – הכי חם בגוגל בשנת 2011, הכי חם ביו טיוב בשנת 2011, הכי חם בסלולר בשנת 2011, הכי חם בהופעות בשנת 2011, הכי חם במכירות אלבומים בשנת 2011 נו, אחרי הודעה כזו אסור שזה

אל תוותר עלי

תנו למאיה בוסקילה את אוסף הקלישאות הגדול ביותר על אהבה נכזבת, מנגינה להשתפך, והיא תביא לכם אותה במלודרמת כאב כאילו הוא (הכאב) בדמה. מאיה בוסקילה הולכת על שירי טיילור מייד, תפורים לאישיות הזמרתית שלה. באהבה נכזבת – הלילות אינם יכולים

לא יודע/ת כלום על אהבה

איך מחברים ג'ולייטה לאביהו שבת? קלי-קלות: בקצב ג'ל מרוח. לא בוירטואל. בספיריטואל. בלי הלה-לה-לנד זה לא היה קורה. איך שהריאליטי מפעיל את גלגלי התעשייה. אביהו שבת וג'ולייטה נעים על פס הייצור. "לא יודעת כלום על אהבה/ רק רוצה לרקוד איתך

בואי עכשיו

עומר אדם הוא כבר כלי בידי. תנו לו שירי התבכיינות והוא יסלסל אותם בקולו המאנפף בכאילו בכאב. הטקסט תפור כמו במכונת יצור של קטשופ. גם במונחים של "מוסיקה ים תיכונית" – המצב קשה. זהו בדיוק סוג הטקסט עליו ניתכת הביקורת

קומי וצאי

קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,/קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי –/ בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי:/ מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי / ִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ,/ נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל-בֵּיתִי. (ח.נ. ביאליק) השורות למעלה אינן של Henree. אין שום בעיה לקחת ממקור גבוה כמו ח.נ ביאליק.

המזל בחייך

גבר, תפסיק לבכות. אתי ביטון אינה רוצה אותך "על אהבה כואבת", היא רוצה אפילו ש"תגזים" בשבילה, יענו בקטע שגם אם לא בא לך, תגיד לה שהיא המזל של חייך. מצידה, כדי שזה יקרה, גם היא תשקר, תזייף חיוך. נחמד –

להיות מאושרת

מילים: הגיע הזמן לחוקק חוק מסודר העוסק בכותבי מילים לשירים. כדי להיות עורך דין, מורה, מהנדס, נהג אוטובוס, אתה נדרש להציג תעודות. בכתיבת מילים מוסיקה – המזרח פרוע. אין דין ואין דיין, אין גבול ואין מגביל. והמבקר יכול להמשיך לכתוב.

לא עזבתי מעולם

אז מהו סרנגה היום? יווני, ישראלי, אוריינטאל, ים תיכוני פופ-קלאב – כולם גם יחד? זמר לכל המשפחה, לכל אירוע, למאזין ששונא זמרים לכל אירוע? תשאלו: מה אתה צריך הגדרה? תקשיב לאלבום. אז הקשבתי, והוא אכן מחזיר לשאלה הנ"ל. כלומר סרנגה

עושה לך טוב

על אלבום הבכורה של אביהו שבת כתבתי: לא להאמין שבחור צעיר שר כל כך הרבה סבל- אהבה, לב מתפרע, גופו מתפרק, איבוד בתוך עצמו. אני שומע את "תישארי", השיר הפותח את תקליטו השני, ואומר: אמנם התבגר בשנה וחצי, אבל צער

כל דבר מזכיר לי

מה אני לוקח איתי לאי יווני בודד מהאלבום החדש של יהודה פוליקר? את "כל דבר מזכיר לי" של מנוליס רסוליס ואפוסטולוס קלדארס – בדואט המופלא של פוליקר עם חאריס אלקסיו ביוונית? (שיר פותח), או את אותו השיר בסולו של פוליקר

מי אם לא עידן יניב האוסף

21 שירים של עידן יניב? משהו אולטימטיבי שחייבים לרוץ לספר עליו? מצד שני, נראה שליניב ועושיו במלאכה יש אומץ, אחרת הם לא היו קוראים לאוסף – "מי אם לא עידן יניב". מי באמת? כי עם שם כזה – אז איך

יום אחד תבקשי

יש מי שיבדוק כמה קרוב התפוח לעץ. הגנים עשו את שלהם, אבל נדמה לי שרוח האב (ישי) לא דבקה בבן (שיר) אני שומע דיסק שעטנז. מצד אחד, שבלונות של מוסיקה ים-תיכונית, מצד אחר, ניסיון לעלות על מסלול איכותי, במיוחד השירים

הלינץ' התקשורתי

אינני מחסידי המוסיקה של קובי פרץ. לשם שינוי – לא אכתוב עוד ביקורת על המוסיקה שלו: הפעם הנושא: איך מתיחסת התקשורת לזמרי הז'אנר עליהם היא אוהבת לכתוב, או ליתר דיוק – משחרת לטרפם. הכותרת שלי: קובי פרץ עומד לדין ולא בבית

רואים עליי

מצחיק קצת לומר – חיים משה "מתמזרח". צחוק, צחוק אבל בשיר הזה הוא מקבל עליו טוטאל תכתיבי הז'אנר, כאילו כדי לזרום על האוטוסטרדה המסחרית. התוצאה: זה לא חיים משה. זה עוד זמר ים תיכוני מהשורה. הטקסט – מהסוג של שלושה

אישה אוהבת

מישהו מוכן לקחת איזושהי אחריות על דניאל בן חיים, רגע אחד לפני שהוא מצטרף לשוק השמחות, רגע לפני שהוא מוחק כל זכר ל"אישיות אומנותית"? אני רוצה להאמין שבן חיים מספיק מבוגר לעשות את זה, או שלא. בינתיים, מצטרף לבורסת שירי השמח.

המענטזת

כמה שנים הם נפגשים? "נפגשנו", שלושה מוחות של יוצרים מופלאים, מיטב הכוורת, וזה מה שיוצא מהאולפן שלהם? גרסת כיסוי ל"המענטזת" של ג'קי מקייטן? נכון שהכל נשמע כאילו בצחוק, גימיק, לעורר קהל לזוז ממושביו, אבל הייתי נרגש יותר, אילו הטריו שמיר-קלפטר-אולארצ'יק,

כשהרוק פוגש את הזמר המזרחי

יומן שישי ערוץ 2 שלח כתבת לעשות סיפור על "2 צדדים למטבע" – פרויקט גרסאות הכיסוי שיזם נדב ביטון בו זמרים אשכנזים מערביים מבצעים "שירים מזרחיים" ולהיפך – זמרים "מזרחיים ים- תיכוניים" מבצעים שירי (יענו) רוק. לביטון לא הייתה שום יומרה