כשתבוא אהבה
אהבה היא כמיהה, לעיתים לקשר שלא יכול להיווצר. סיטואציה: היא רואה אותו יושב לבד, מסתכל לצדדים, אבל בעצם לא רואה את מה שהיא מחפשת. אבל כשתבוא אהבה – "הכאב הצורב יתקהה לתוך שכחה". האם יש לה סיכוי? "ובפינת רחוב שתי
23/02/2007
אהבה היא כמיהה, לעיתים לקשר שלא יכול להיווצר. סיטואציה: היא רואה אותו יושב לבד, מסתכל לצדדים, אבל בעצם לא רואה את מה שהיא מחפשת. אבל כשתבוא אהבה – "הכאב הצורב יתקהה לתוך שכחה". האם יש לה סיכוי? "ובפינת רחוב שתי
"נפשי בקרבי תחשוב מחשבת/ לקוץ בעדן גן ולרצות תופת" שאנן סטריט ואבי ליבוביץ' המעבד בחור טקסט לחדש של שאנן – שיר מהמחברות של עמנואל הרומי מלפני 500 שנה, שמדבר על חוסר השקט הפנימי המתחולל בנפש, ולפי דף היח"צ – "שניהם
אנחנו במדור הסרנדות. רן סנדלר (יפיוף תורן?) מבטיח לה שהלב שלו לא משקר, וגם כשהוא עייף היא כל הגעגועים ושהזמן איתה "לא ממהר". לפי הטקסט (מישהו במדור הטלנובלות אולי יקנה) – סנדלר עולה כיתה, אבל לא בבית ספרנו. לפי המוסיקה
"האשה שאיתי"? עוד פעם? השיר הזה הרי עשה שעות נוספות על הגלים, נשחק עד דוק על-ידי ברוזה. מי צריך עוד גרסה? התשובה: גוסטו. גוסטו חשב שגרסה כזו בעיבוד- בהשראת ראיי מרוקאי (של זיו קוז'ו) ראויה להיכנס לאלבום החדש שלו. ברוזה?
את הדיסק שמעתי אחרי ההופעה של גלעד הקסלמן בסינימטק, בפסטיבל הג'אז של תל-אביב עם יובל כהן (סקסופון) וענת פורט (פסנתר). עוד לפני שמדברים על גיטרה, אתה מגלה אצלו צניעות שכזו, בלי שאו-אופ, בעיקר בחיוך המבוייש משהו. האלבום הוקלט במועדון Fat
מי שישיג את אחת הקופסאות הנדירות באיכותן של הפאניק שיצאו במהדורה מוגבלת (25,000 עתקים בלבד), יקבל בין שאר המתנות שבתוך הקופסה המהודרת (שמכילה אוצרות של שמונצעס, תעודת אותנטיות ממוספרת כמו בציורים, דפים מעיתון ישן, סגנון קרקס הוודביל הקברטיש ל סוף
נגנים: איתי רוזנבאום – פסנתר, אצה בר – גיטרה, ירון מוהר – סקסופון, גיא לוי קונטרבס, אודי שלמה – תופים. מה פתאום קשישה. היא מבקשת מהעיתון שכתב שהיא בת 79 להחזיר לה שנה, היא עדין 78. אז נכון ששילה ג'ורדן
מצב ה"כאילו" הוא המוטו בשיר. הכל כאן ב"כאילו" – עומק בכאילו, שקט בכאילו, אהבה בכאילו – "אז גם אני עושה כאילו עם כולם". ואם חשבנו שטופל הולך עם נושא הכאילו עד הסוף, מגיע החלק השני של השיר וממסמס את תמונת
אין לה כוח לוותר, לשקר לעצמה, כי הרי בטוח שהוא לא יאהב אותה. האמת – אין כבר כוח לטקסטים כאלה, אלא שבביצוע של גילת הלל, בת 20, יש בכל זאת משהו אותנטי. המוסיקה היא סוג של פולק-רוק, מזכיר בקווי מתאר
אז הוא לצידה או לא לצידה אחרי ליל האהבה? נערה בת 17, הבת של מיקי גבריאלוב מתרפקת על רגעי אהבה של בוקר, של חיוך שטוף אושר, חיוך שחבוי בדמעה מנשיקה של אוהבים. נערה בת 17 מנסה להעביר ריגושים, והיא נשמעת
מה ליזהר אשדות ולמטעי הדובדבן שבאוקראינה? מה לאשדות ולנהר הוולגה שנת שישיים ושמונה, ומה פשר החיזיון הזה של חזרה לשלגים "יחפים ושיכורים מפריחת הדובדבן" והגעגועים למצעד של אחד במאי שנצפה "מעל כתפיו של אבי". ומה עושה פה מוקי, זמר הראפ
כל מבט שלה הוא סכין בלב, כל לחישה סטירה בפנים. והוא? – הא היה נותן הכל כדי לא לחשוב עליה יותר, שיהיה לו רגע שקט לנשום? אז מי שחשב שהטקסט הזה יביא לפרץ התבכיינות מלודרמטית – טעה בגדול. דידי ארז,
היום לא מדברים על "סגנון" אלא על מוסיקה מסוגננת. "דה-פאז", הגרמנית, עם המפיק פיט באומגרטנר מתמחה במוסיקת הצטלבויות. תחשבו על סול מיוסיק מחובר לדאב, לג'אז, לאפריקאי ולכל מקצב לטיני. אם מדברים על תוצאה סופית, אז המוסיקה מקרינה אווירה גרובית אקזוטית.
כמה טוב לחזור לג'ו ג'קסון הישן והטוב. כלומר ג'קסון שבאלבום הזה – מינוס 25 שנה כשהוא הוציא עם את "לוק שארפ" (1978) . זה אומר הפשטות הרוקית המופלאה כמו ששומעים ב"קח את זה כמו גבר", "עדיין חי", "גיל ההתבגרות". וגם
מיקיאגי: שירה, דודי לוי: גיטרות, קובי פיטרו: קלידים, ארן אמיר: בס, רועי שקד: תופים. עיבודים: נוער שוליים ועובד אפרת.. הפקה מוסיקלית: עובד אפרת. "נוער שוליים" הייתה ספקית הלהיטים וההערצה של התשעים, ואני אומר את זה בלי טיפה של התרפקות נוסטלגית
אומרים שהאלבום השני בדרך כלל פחות טוב מהראשון. אז למרות שלא מדובר במדע מדויק, בלקפילד 2 עולה על בלקפילד הראשון. האלבום הזה הניב כבר פירות של שני יוצרים שלמדו ליצור ביחד, שנובעים מתוך המשותפות היצירתית ביניהם. אביב גפן של בלקפילד
מה רוצה הולצמן? לא הרבה. גם בשיר הזה אין הרבה. זמר – הא. לחן – ככה. גיטרות – ואללה. 2:51 דקות של שיר מושר בעוצמות כאלו שכביכול יש לו מסר לאומה, אבל בפועל זה לא יותר מבאנאליה של לקום בבוקר ולהרגיש
זהבה בן מקוננת בסלסול "אביר נעוריי אני כל חיי בשבילך", ועפר לוי ממשיך אותה בהתבכיינות מאונפפת "הביטי אלי אני כל חיי בשבילך". דואט האהבה-התייפחות הזה מעוטר במוסיקה ערבית מעובדת לפופ מיוסיק. מקום ראשון בטופ טן של שירי הדיכאון המקומיים. תן
בהתחלה זה נשמע פסקול קולנועי נעים, אבל בהמשך זה הפך למוסיקה קסומה העומדת בפני עצמה. הנפשות המנגנות: איציק לוי בצליל חליל מחלחל ויחיאל חסון בגיטרה שנשמעת רהוטה ופריכה. על הקלידים והעיבודים העשירים חתום אלון דנין. הם ניסו לחבר הכל, קלסית,
עוד אחת שנולדה להיות רוקרית, שמגרדת מתהומות הרגש עוצמות הבעה. אשלי סימפסון עושה רוק ממדרגה ראשונה, נתמך גיטרות חשמליות סופר מקצועיות. סימפסון מספרת סיפור של ילדה שהוריה עזבו בגיל 6 בקטע "שאדו". "זה היה כול כך קשה להיות אני, נעזבת
קומפאי סקונדו הגיטריסט והזמר, משתייך לקבוצת הבואנה ויסטה, החבורה שהוחזרה מההיסטוריה של החמישים וגילתה לעולם את שפופ הקובני הישן, ה"סון" וסגנונות אחרים, שששלטו בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת – חי וקיים. קומפאיי שמת לפני כשלוש שנים בגיל 95, השאיר אחריו
ממשיכים עם המומנטום של הבואנה ויסטה. כמה מושג היה לנו במוסיקה קובנית לפני הסרט הדוקומנטרי הזה? זה עוד אוסף של אמני הדור ההוא, בכול הסגנונות האותנטיים, הזמרים והמוסיקאים שקיבלו צ'אנס שני בקריירה שלהם באיחור של איזה ארבעים שנה. רשימה: אליאדס
"יש כאן עתיד שקשה לנשום" הרבה שירי ביאוס שמעתי לאחרונה. אנשים צעירים במחוזותינו מתבאסים מהמקום, מחוסר התקווה, מהמקום שלפעמים נראה הכי מחורבן על פני הכדור. בשירי ביאוס, משתפים את הבת זוג ("אל תחלמי שנחיה פה" וכו') בואו ניגש לשיר, הקול
כל כלה הייתה מאחלת לעצמה שיר כזה לפני החופה. אגסי כבר רואה בעיני רוחו את בחירת ליבו בתוך הטקס, בשמלת כלה לבנה, אוחזת את אמא וגם מזילה דמעה. ואז – יוצא בהצהרה: "את האשה הכי יפה של… אבנה לך בית
איך השלוש זכו בגראמי? שמעתי את הדיסק. קאונטרי מיוסיק בסדר, אפילו מלהיב בשירי מסוימים, אבל לא דבר שאצלנו רצים לספר לשכנים שממול. נטלי מיינס עם האחיות אמילי רובינסון ומארט מקגווייר כתבו שירים שמכסים נושאים שונים, כולל שיר בו השלוש מחטיפות
שיר תקווה לארצנו הקטנטונת, שמגיע דווקא מאישה נוצריה, ילידת גרמניה, וסנה בולר, פטריוטית גדולה של ישראל, שעלתה לפני כ-10 שנים לארץ, למרות חייה המשגשגים בגרמני, הצטרפה יחד עם בעלה יורגן בולר לפעילות של הקהילה הנוצרית למען ישראל. בולר, באקצנט לא
מה שנשמע כמו סקנדל שעושה כל אישה שלישית לגבר שלה, הפך כאן לאחלה רוק עם ביצים. פעם ראשונה שאני שומע אילנה אביטל לא קיטש, לא פשרות, אלא עד הסוף. בקטע הפמיניסטי הפשטני הזה מרימה האישה את נס המרד – אתה
שירים: בעיר הזאת, מילי, קונפורמיסט, אלנבי, איש קש, 180, זאב, למה את הולכת לבד, שנים חסומות, כביש מהיר, העיניים שלה, הרעב, פצעים ונשיקות, כל החבר'ה, עוד פעם, מספיק בן אדם, גשם חזק, סאן חוזה. הדרנים: הסרט נמשך, דם, מכה אפורה,