אחרי שמונה שירים מבאסים על מציאות הקיום, מציע רונן בן טל סוף טוב. תצטרפו לשירת המקהלה: "את החושך באנו לגרש". בואו נפנה ל"אלוהים הטוב", כי במלחמת האור בחושך, יש בכל זאת סיכוי לסוף טוב. אם רונן בן טל השאיר אותנו
בסופו הופך השיר המנון קולקטיבי לכאב ולבכי בשירתן של דורון טלמור, דאנה איבגי, דניאלה ספקטור, איה זהבי וזוהר גינסבורג, ארבע זמרות שהשתתפו עם טלמור בקבוצת כתיבה של תשע יוצרות, ונותנות את קולן כדי להשלים איזושהי התרפקות אקראית על בכי וכאב.
זה אחד השירים היותר מוזרים/ תמוהים שנכתבו במוסיקה הישראלית. למרות הטקסט האווילי, הוא הפך להיט ענק. מה הקשר בין 4 הבתים? בית א' מדבר על מטורלל בעל משיכה לנשים מבוגרות שמצייר ציורים על הקירות באמבטיה. בית ב': עובר לגוף ראשון
הגשם ממלא אותו תקווה שאולי ישטוף מעצמו את מה שהיה. מה היה? גשם הוא נושא השיר הפותח את אלבומו של יאיר לוי. צלילי פסנתר חוברים לטון עגמומי. אני מנסה לתהות על קנקנה של הבלדה העצובה, כלומר להצטרף לפרץ הרגשנות הגואה
אין שום בעיה להכריז על עצמך סינגר-סונגרייטר. מצד שני, אם את רוצה כיסוי של ממש ליומרה, עליך לשאוף למקוריות ובעיקר לאותנטיות. בסדנה לכתיבת שירים היו אומרים לנועם אקרמן: אין דבר כזה "קצת נמאס לי להעמיד פנים". התחזות אינה ניתנת לכימות.
ליאורה ריבלין מנסה להפוך פסיפס של הרהורים, זיכרונות אישיים, חלומות, כותרות בעיתונים, כל מה שמרכיב את ההוויה שלה – לשירים מולחנים. אחרי ששמעתי 15 שירים, אין לי בשורות על זמרת חדשה שנולדה. היא מספרת-שרה על הורים שהתכווצו לשטרות בארנק, על
גילי ארגוב עושה שימוש בטקסט אקראי קצר כדי לגעת בסיפור חייו. הניסיון לעסוק בהצלחה, בכישלון, בילדות וגם ב"מהות החיים" שטוח ורופף. המשפט המרכזי – "הילד שבתוכי שפורץ בבכי" נשאר מיותם, חסר פיתוח ועומק ואינו חובר בקשר מהותי להבנת "מהות החיים".
הקיץ מתקרב ועמו המנוני האינסטנט הוויראליים, עליהם יחגגו אנשים צעירים במסיבות ובמועדונים. אדם מדר וגיא עמית יעזרו להם לתפוס ראש קל במדרון הפופ המקומי הממשיך להתדרדר. מה כאן? בליל של משפטים אקראיים על מסיבות סופשבוע שמונע ע"י קצב, מסיבה, גוף
באתר ynet הופיעה ביקורת על החדש של אייל גולן, שכותרתה משהו כמו "אלבום ללא אמירה או מסר". נדמה לי שגם אייל גולן יתגלגל מצחוק. מי מצפה ל"אמירה" (חברתית או פוליטית) מאייל גולן? לכל אורך דרכו המוסיקלית, גולן נזהר מ"אמירות" כמו
המוטיב הבולט באלבום "פה" הוא חופש. אסף אמדורסקי נמצא במקום של כמיהה להגיע למקומות שאומרים חירות. זה אינו רק עניין אישי. כל אחד יכול. "כמה זה יפה מרחוק" אומר היכולת לשאוף לבלתי מושג "מושיטים יד אל החלל/ שואפים אל כוכבים
פעם כתבתי, שהראל סקעת הוא זמר הרגש הכי מוצלח של הפופ המיינסטרימי המקומי. כשמאזינים ל-20 השירים, מתברר כי אמנם לכול אורך עשר השנים האחרונות, סקעת התרחק מכל דבר שנגוע באלטרנטיבי. הוא המתקד בעיקר בפופ רומנטי – החל ממתכוני השנסון של
חג לתעשיית מוסיקת השמח הים-תיכונית. שרה שרה שיר שמח וכולם עפים. מה מייחד את שרית חדד? שהיא הולכת לא רק על השמח, אלא על סיפור עם קורטוב של הומור, ואפילו הומור עצמי. לא שהסיפור מיוחד. שגרת היום-יום: גואטה מסמס לה
יש גדרות בין חיים למתים, בין נצרות לאיסלם, בין שמאל לימין, בין סיוט לחלום. יש חומה גדולה בין אנשים. מה חדש בזה? קורין אלאל בחרה ברשימה אקראית של "גדרות", שסיפק לה יהונתן גפן, שרק בסיומה מגיעה אמירה שיש בה נגיעה
דקלון וסגיב כהן – פרק ההמשך. סלסוליהם המשותפים מצלצלים בקופות הכרטיסים. המיינסטרים ה"מזרחי" מתנהג כרגיל לפי כללים כלכליים, לא תמיד אומנותיים. נכון שהקולות של הזמרים המופלאים נפגשים לפגישה מפרה, מסתלסלים יפה , אבל נראה כי השיקולים הכלכליים לעיתים עולים על
אני נשאר עם שיר מספר 10 באלבום החדש של יסמין לוי, לראשונה – כולו בעברית. השיר נקרא "היה שווה". על אהבה שמתה, הכמיהה, התקווה והטעם שנותר. "היה שווה", שרה יסמין במשמעות של לא מצטערת שעברתי את האפיזודה הזו. שווה היה
החיים לפי אריק ברמן? – לא משהו. מתקשה לראות את "התמונה הגדולה" גם את "הקטנה". לא מסתדר עם "החיים" בראיה אישית, ביחסים בינו ובינה, במבט על הסביבה. אלבומו החמישי נפתח בצליל אווירה שמימי נוגה על אהובתו המאכזבת ש"מתגעגעת לאהוב הישן
מה עושים עם מסלסלת מוכשרת כמו ויולט קנינו? האם הופכים אותה לאימפריה מסחרית כמו שעשו עם שרית חדד ועם עדן בן זקן? נראה שיש כבר מי שבונים עליה. בינתיים – אש קטנה. מתבכיינת בטקסט געגועם עממי על אהוב שנטש. עצובה,
נמצא הילד. הוא התבגר. הוא רגיש יותר, עצוב יותר. הוא שר משפט כמו "צריך לפעמים לראות בחושך". רגע לפני שאתם יורים, נסו לראות גם מבעד לאפלה. לראות דברים שאינם ברורים מאליהם. החשכה מעוררת געגועים. "איפה הילד" מתגעגעים לטוב של פעם,
"שזיפים" ממשיך קו של רגישות מופלאה, שמורן מייזלס משדרת. המיוחד אצלה – הבעה עדינה ללא רגשנות יתר. זהו שיר געגועים לתום הילדות, שנראית ממרחק הזמן – קוטב של כיסופים. מייזלס עושה אידאליזציה של תקופה, שאין בה רבב, זמן שנעצר, שנחרת
מה אתם רוצים מקוטנר? הוא יושב בישיבות הפלייליסט? לא יודע אם קוטנר היה משמיע שיר כזה. מה שבטוח: שיקולי השידור שלו אינם מתחשבים בקריטריונים, שמנחים את אותה קבוצת עורכים שבוחרת את השירים לנהגים בכבישים. במציאות, מאשימים את גלגל"צ, שהתחנה מתעלמת
איך מנטרלים סיכון מסחרי? – מצטרפים אליו. If you can't beat him, join him. הנפשות המרכזיות העובדות בבית החרושת לקונפקציה של להיטים בז'אנר החפלה והשמחה מצטרפות לסיעור מוחות כדי להפוך את הדואט של ענקי הז'אנר לתרנגולת מטילת ביצי זהב. מי
יענקל'ה רוטבליט מגיש כתב ייאוש על הקיום המקומי, תוך קביעה שהמצב לא ילך וישתפר. הדרישה היא למפרע: "אני רוצה את העתיד שלי בחזרה". אני מוותר על תביעת נזיקין על מה שנגרם לי עד כה. לפחות – תחזירו לי את העתיד,
מציאות ואמנות כרוכות זו בזו. יהושע לימוני בחר במהלך ארס פואטי לתיאור סיטואציה של ריב – "מילים שנאמרו אתמול / חזרו בבוקר לאכול / לאכול לי לאת הלב". במקום להישבר, ללכת לאיבוד – הוא נשאר כדי להפוך הסיטואציה לשיר שהולך ומתבקע במקביל
ההבטחה להישאר מגובה ב"מילה של גבר". לא יעלם שוב. יעמוד מאחורי ההבטחות. למה "מילה של גבר"? האם עד כה לא האמינה למילה שלו? פרומיסס פרומיסס? – פתרונים לדניאל סלומון. הוא חוזר אל אהבתו בדרך שמחזירה אותו לרגעים יפים. יביא לה
אביתר בנאי פתח את הערב ב"פרגולה", שיר קצבי מאלבומו החדש על חולשה אנושית – הפחד להפסיד את היש החיצוני הטוב בכל תחום ממזון טוב, בית נאה, נוחיות, לבוש נאה, פרסום והצלחה. הפחד הזה הופך את האדם משועבד, לא חופשי, עבד
מה היו יוצרי המוסיקה עושים ללא שיר השירים? הנה דוגמא לשיר על בסיס הטקסט התנכ"י (שיר השירם ג') בשיבוץ של שורות שלמות – "על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי". משה פרץ ואבי אוחיון לקחו הטקסט התנכ"י, וניסו להפוך אותו
"שום דבר מזה לא הכין אותי אלייך" – למרות שהתחשלה בסיטואציות קשות בחייה – כשמדובר באובדן האהובה – לא הצליחה להתמודד. יורם חזן שר בלשון נקבה סיפורה של המקוננת. מדוע לא שינה ללשון זכר כדי להרוויח אמינות? אלמלא קראתי את
עופר פורטוגלי המליץ לקהל בזאפה לרכוש את האלבום הטרי שלשמו התכנסנו. האם יקנו? תלוי את מי שואלים. טהרן הג'אז עלול לעקם אף. לחובבי מגמת הקרוס-אובר במוסיקה היו יותר מכמה רגעי איכות בשילובים של שיר ישראלי, ג'אז, סול וגוספל. לפני שאחזור
מרסדס בנד? מתי שמעתם לאחרונה? מישהו התעניין? המתין? איש בשורה אנוכי: ההתכנסות המחודשת של ההרכב מביאה משב רוח רענן בימים שהרוחות הטובות באזורי להקות הפופ המקומיות הולכות ומתמעטות. "דאווינים" הוא שיר של וידוי, גיחוך עצמי התפקחות והכרה בחולשות. "תפסו אתי
יקירה אינו קיים. אין לו שם, גם לא זהות. תשוקתה קיימת בתוך חלל ענק. חסרון מגע כל שהוא מעצים את הכמיהה ללא נודע כמו גם את הסקרנות. באמצעות ההגזמה ("הייתי שואלת כל אדם לשמו") ממחישות האחיות ערגה, געגוע, השתוקקות ותשוקה.
