כבר עשור עבר מאז שאנדרו הוזייר-בירן נחת על המכ"מים של המאזינים עם הרצועה הויראלית, 'Take Me to Church' ומאז הוא צבר קהל מעריצים מסור. ארבע שנים אחרי שהוציא את אלבומו האחרון, 'Wasteland, Baby' הוא חוזר עם אודיסיאה שאפתנית בת שש
הזמרת-יוצרת קייט בוש התבשרה השבוע כי הוכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול בארה"ב (*) . למרות שהיא לא הוציאה מוזיקה חדשה יותר מעשור, הזמרת-יוצרת נהנתה לאחרונה מפריחה מחודשת של הפופולריות כשהסינגל שלה מ-1985, 'Running Up That Hill', הפך לוויראלי לאחר שנכנס
מיכל שפירא שרה כמעט בלחישה מגע נשי: "כשהיא באה אליי / כל כך בעדינות האצבעות שלנו מתמזגות / ועושות את מה שהן יודעות הכי טוב ללטף וללטף / ובכל זאת להעז בזהירות" המוסיקה – מוסיקה של השקט. הטון – הורג
להתאהב בשיר געגועים עצוב מהאזנה ראשונה ועוד יותר מהאזנה להאזנה. יגאל שטרנקלר ודיאנה גולבי שוגים בדימיונות בקולות משתוקקים ויוצרים הרמוניה קסומה שמבאת את ההזיה. המוח החולם מייצר סביבה (ממלכה) בה האהוב עדיין מחזיק את ידה – "שוכבת עירומה במיטתה/ מאחלת
קראתי ביקורת שאומרת כי לורד היא אמנית מיינסטרים שהחליטה שהיא לא רוצה להיות עוד אמנית מיינסטרים. מדובר באלבומה השלישי. הוא נפתח בצלילים מעודנים של גיטרה וחליל כרקע לתיאור עגום של החיים ככוכבת על מתבגרת – עם "סיוטים מהבזקי המצלמה" לפני
Hillhar מייצרת סביבה מוסיקלית שמימית מאוד אסתטית. הקו המלודי, אווירת ההזיה מכניסים לנופים חורפיים אפלוליים. הצליל האלקטרו פופי, הקול הריחופי כמו מנתקים אותך מנרטיב עמוק ומשאירים במרחבי הזיה ענוגים. זוהי מהות הנרטיב – להכניס לעולם מוסיקלי מנתק, סאונד שחברי ההרכב
שאלות עצמיות הן נשמת הקיום של האדם. מי שאינו שואל גם לא יצליח לפענח דברים. אבישי גורדון מנהל שיחה עם עצמו, מנסה הערכה עצמית מחודשת בשאלות כמו "האם אני מתעורר לעשייה שאני אוהב", "האם אני מסיים את היום עם חיוך"?
צלילי פסנתר נוגים יפים מובילים לוידוי המוגש בטון מתכוון: "מעולם לא הרגשתי כל כך משוגע לפני כן/ אני חושב שאני אפתח את הדלת/ להיפטר מסוגרי ליבי/ לקרוע את שרשראות הפחדים שלי". חננאל אדרי שר על מה שמגרש את העצב, משחרר
אלה מריה יליץ' או'קונור, בשם הבמה – לורד, הזמרת והפזמונאית הניו זילנדית שרה על משבר האהבה הראשון שלה כנערה. ב-2013. כשהייתה בת 17 הוציאה לורד את Pure Heroine, אלבום עתיר שבחי הביקורת, פרסים ומועמדויות לפרסי הגראמי. ב – Green Light,
זו היתה שנה מאסיבית לבילי אייליש, שלא רק הגייעה למקום הראשון בטבלת ה-200 של הבילבורד עם When We All Fall Asleep, Where We Go, אלא גם עם הסינגל Bad Guy למקום הראשון במצעד ה-100. אייליש בת 18 (נולדה ב- 18
2018 היתה שנה מדהימה לסינגר-סונגרייטר הסקוטי לואיס קפלדי (23), מופעי סולדאאוט, מאות מליוני האזנות וצפיות, קליפ מעולה של השיר Grace, ביקורות מעולות מקיר לקיר. קפדלי הצעיר (23) ייחודי מאוד, שר ממקומות שמתחת למיתרי הגרון, כשרון כתיבה, מוסיקה שהיא תערובת של טום
כמה הוא הזכיר לי על השיר הפותח Habibi את ג'ף באקלי. הטון, האווירה. המילים צריכות להיכתב אחרי האזנה לאלבום. שם חדש. טמינו, הזמר-מוסיקאי (שם מלא: Tamino Moharam Fouad נולד בבלגיה לאם פלמית ולאב מצרי ב -1996) בן ה-21. היכרות ראשונה. אוספי
האהבה והזמן. התחושות המשתנות. "כשהבוקר יגיע, אנא , לך הביתה/ ותן לי להתחיל את היום שלי", שרה מיקה הרי, "אבל הערב – תחזיק בי חזק כאילו לא נפרדנו". השיר נפתח כמעט בלחש, בהבעה עדינה, שרה כמו על קצות האצבעות, אט
פרק ההמשך של בנג'מין קלמנטיין, המשורר-פסנתרן, יליד גאנה שהתגלה בתחנות הרכבת של פריז ובהמשך כיוצר בריטי מפתיע, שזכה בפרס מרקורי. באלבום הבכורה At Least For Now, שיצא לפני כשנתיים, עסק בנג'מין קלמנטיין במה שהביא אותו לנקודה זו, בניסיון לגדרה העצמית
בביקורת על הסינגל she's a Rainbow כתבתי על יעל שושנה כהן: "אלמלא זה נשמע חיקוי של לנה דל ריי, הייתי מדבר על תגלית גדולה. הטון, הדיקציה, ההבעה הם כמעט שכפול של הזמרת-יוצרת האמריקנית המיוחדת". בראיון איתה ועם בן זוגה גיל
"כאשר פתחת עיניך – הכל נעלם". הקול – קולו של יונתן דגן, האדריכל של J.Views. המנגינה, הקולות, הצלילים מעבירים תחושת דכדוך. השיר – זרם תודעה – It Was Over. מגבירים קצב. ל – Turned To The Sun. המשך זרם הזיה
רותם אור, אחת המיוחדות בסצנת האינדי והמוסיקה האלקטרונית המקומיות, מתעדת בצלילים ובוידיאו ימים של התמודדות עם המחלה הקשה. הקליפ הוא תיעוד על מה שעבר עליה בזמן הטיפולים הכימותרפיים. החיוכים בשעה שהיא גוזרת שיער ובוחרת פאות, קבלת העירוי בבית החולים, במקביל
מה שעושה יום גשום בלונדון לנפש. Thoughts keep driving me insane .מחשבות ממשיכות להטריף את הדעת. צמד Marbl, מוריה אור ויונתן מימון, מביעים תחושות געגועים על רקע לונדון האפורה. מוריה אור שרה אמת כואבת. "את כבר אינך שלי/ הנה זה חוזר/ כמו
מהשיר הראשון Cry Baby, הקול הקטן עדין, המתוק-מריר של מלאני מרטינז מהלך עליך קסם. לפי סגנון השירה, היא מהליגה של לורד ולנה דל ריי, שירי femme fatale מיומן אישי כמו Dollhouse בו היא שרה: Mom, please wake up/Dad's with a
מוסיקת הרוק הפרוגרסיבי של פעם עולה מן האוב, משקפת את זמנה, נכנסת למשבצת הנוסטלגיה, ועדיין היא מספיק איכותית כדי להישמע חוצת זמנים. אלן פרסונס ממשיך לרוץ עם הפורמט שיסד עם אריק וולפסון, שניהם טכנאי סאונד לשעבר באולפני אייבי רוד בלונדון,
הקול הזה שמחלחל בחספוסו המסתורי שר "זה כמעט בלוז". נכון, זה לא ממש בלוז. הקול כבר בן שמונים שנה, רוצה לעשות בלוז, כי עולמנו מלא בלוז. מה שהוא ראה, מה שהוא חושב, מה שהוא מרגיש, המסקנה שהוא מגיע אליה: "אין
אלה חדשה: ג'יליאן בנקס. Jillian Banks. ילידת 1988. אמריקנית. זמרת-יוצרת. הבי.בי.סי הכתיר אותה "הצליל של 2014". אלבום בכורה – אחרי שני EP . אין פה פה בלוף. צלילים אלקטרוניים המשרים קדרות תואמים את שיריה. חיפשו הגדרות לצליל. ריתם נ' בלוז
Subway – רצועה שנייה משדר אווירה היפנוטית, קולה הרך-רוגע של קארן או על רקע קולות רכבת על פסים המשמשים מעין ביט למהלך האיטי-נוגה של השיר. גם קצב האלקטרו של Mosquito משאיר אותך בתוך הקלאב האפלולי של Yeah Yeah Yeah כשקארן
גבהי הטון המקונן, הכמו-נשבר המלווה הלמות בקצב האחיד שמעטר את Overgrown. ג'יימס בלייק מעניק לצליל האלקטרוני דומיננטיות מפתיעה, הופך אותו חלק מהקונטקסט. בלייק. בן 24 מלונדון יצר אלבום חדשני, אמביציוזי. אפילו אקסצנטרי. שילובים של אלקטרוניקה, ריתם נ' בלוז, גוספל, גם
"ברוך בואכם לעולמי/ עזבו את הסמים שלכם מאחור. לא תזדקקו להם יותר". כך נפתח החדש של דפש מוד. אין בעיה לזהות: אין כמו דפש מוד להעניק לצלילי הכאב הקודרים יופי חשוך, dark-pop שהוא סוג של עושר אלקטרוני מלודרמטי – אם לנסות
נצא לטיול בעולם מוסיקלי אחר, קסום. תחושתי. אלגנטי. אניגמטי. המדריכים הם צמד (בסיס: לוס אנג'לס) שנע במעגלים של מסורתי ומודרני, כלים אקוסטיים ואלקטרוניקה. הנפשות הפועלות: רובין (Robin Hannibal) מקופנהגן ומילוש (Mike Milosh) מקנדה. הקול הרך-הנשי של מילוש יכול כמובן להטעות
הוא ביים את Born To Die, הקליפ של לנה דל ריי והיה מועמד לגראמי על הוידיאו הטוב ביותר לסינגל על השיר Run Boy Run. כוכב הוידיאו יון למואין Yoann Lemoine, מפריז, בן 29 עושה שימוש בתזמורת אקלקטית של כלים אקוסטיים,
כמה סינגלים יצאו מהבסטיליה? Overjoyed הוא סינגל אחד. "פומפיי" – מקום ראשון בבריטניה וסקוטלנד. "באד בוי", Flaws. הקיצר להקה מהסוג שכל שיר שני שלה הוא היט. מה פלא שהאלבום – מקום ראשון במצעד האלבומים בבריטניה. המוח מאחורי דן סמית'. פופ?
כש – Hurts הופיעו כאן במאי 2011. התברר שיש אביב חדש לפופ האלקטרוני של השמונים בשנות האלפיים. מוצא: מנצ'סטר. נפשות פועלות: Theo Hutchcraft, תיאו האצ'קרפט, הזמר, חליפה, מסורק פוזה ניו-רומנטית. Adam Anderson., אדם אנדרסון בקלידים ובגיטרה. אלבום שני ללהקה אחרי
מכירים את האלבומים הקודמים שלו? – "שירים שאנחנו שרים", "פנים לא מוכרות". רגע, מיהו מאט קוסטה? מתיו אלברט קוסטה Matthew Albert Costa, בן 32, סינגר סונגרייטר מהרינגטון ביץ', קליפורניה. אלבום רביעי שהוקלט בגלזגו סקוטלנד באולפנים של המפיק טוני דוגאן שעבד בין
