הופעות
ריף כהן חוגגת בבארבי
ערב כזה לא יחזור. ריף כהן לא תשחזר אותו. מי שהיה הרוויח. המבקר בבעיה. אתה לא יכול להמליץ על מופע חד פעמי, משום שהוא אכן – אחד ויחיד. גם ריף כהן – אחת ויחידה. היא כנראה תמציא את עצמה מחדש גם
08/10/2015
ערב כזה לא יחזור. ריף כהן לא תשחזר אותו. מי שהיה הרוויח. המבקר בבעיה. אתה לא יכול להמליץ על מופע חד פעמי, משום שהוא אכן – אחד ויחיד. גם ריף כהן – אחת ויחידה. היא כנראה תמציא את עצמה מחדש גם
לפי ההודעה לתקשורת, ריף כהן "פרצה לחיינו". לפי שני האלבומים שהוציאה, הייתי מסייג. ריף נמצאת כאן, גם מנסה לראשונה עברית, אבל אומנותית ומנטלית – היא בצרפת. היא שרה על סמטאות מרקש, והפגישה בינה ובינו אמורה להתרחש לא ליד גדות הירקון,
את השורה האחרונה אני מעביר מעלה: זו הייתה כנראה הפעם האחרונה לשמוע את האגדה בחייה. אם יש זמרת שראויה להיקרא אגדית – זוהי בטח ג'ולייט גרקו. היא סיימה את הערב בז'אק ברל של "נה מה קיטה פה". רגעים שהם כנראה
הישראלים אוהבים להתרפק על השיר הזה מ-1963. כל כך אוהבים אותו בצרפתית, שמוכנים אף להרוס לנו את תחושת הגעגוע הנצחי – בעברית. מקס שפקס לבקובסקי – במסגרת פרויקט קאברים לבלדות אהבה ישנות שנקרא "אהבה עולמית" – דאג להחזיר גם את שובר
המיני וורלד של אינדילה יכבוש את העולם הגדול. אני חותם. ההימור לא גדול. אני מאזין בשעות בוקר מוקדמות לאלבום, באיזושהי ציפייה כמעט טבעית, שמדובר בזמרת של להיט בודד – Dernier Danse, ואז מתפשט חיוך על פני. לא אגזים, אם אומר
הפתטית של לודוויג ואן בטהובן מגיעה לקובה. דיסק א'. איך שהאחים קלאז עוברים מסלואו לצ'ה צ'ה צ'ה? בקטע השלישי של הפתטית. פסנתר וכלי הקשה לטיניים נפגשים, ואז מגיע Air האיטי של סבסטיאן באך. וגם כאן על בהונות נכנסים הפרקשנס. סבסטיאן
הצדעה לאנטוניו קרלוס ז'ובים, והפעם חיבור בין משפחות המלוכה של הבוסה: פאולו בגיטרה, דניאל – פסנתר, ז'אק מורלנבאום בצ'לו ואשתו הזמרת פאולה. אני בטוח שהכהן הגדול של הבוסה היה מחלק ציונים גבוהים לעיבודים ולקולות. דניאל זה החיספוס אינטימי שמזכיר את
תצפו ב – Papaoutai ("פָּאפָּא-אוּ-טֶה" – אבא-איפה-אתה?) המתבסס על סיפור חייו של סְטְרוּמָאֶה (גדל ללא אב) ותבינו מה כל כך סוחף בבלגי שאת שמו יש לבטא סְטְרוּמָ-אֶה. אחרי תריסר קטעים, אפשר לסכם – בואו להילולה צרפתית, שהיא למעשה חינגת קרוס
נדיר לשמוע פיוז’ן כזה של סגנונות. לאונג'. Nu Jazz. מייקל ריקאר (Michael Ricar) השווייצי מתגעגע למוסיקה הקולנועית של פעם, שנות השישים. הוא לקח שנסונים, בוסה וגם טנגו ויצר תמהיל עם מוסיקה עכשווית של מחשבים, סינטיסייזרים וסמפלרים. התוצאה מאוד רכה-מלודית, מסתורית
רגעים קסומים בביצוע "מכתב לאחי" דואט של עילי בוטנר -קובי אפללו ספטמבר 2010
תגידו "מדונה הצרפתית" French Madonna. יש מצב שהדיווה הצרפתית אדמונית השיער מעט תיעלב. אולי ליידי גאגא הצרפתיה? די, עזבו אותה. פארמר היא פארמר – משב הרוח המרענן ביותר בפופ הצרפתי של השנים האחרונות. כאן, אלבומה התשיעי, ואחרי Bleu Noir, חוזרת
אחרי שלושת הפרקים של "החיים כשמועה" – סדרה אוטוביוגרפית על חייו של אסי דיין, אני חוזר לשיר שסקרתי לפני כארבע שנים, שאת מילותיו כתב דיין והלחין ירון כהן. השיר מתקשר היום לדברים ששמענו מאסי במהלך הסדרה: "אומרים שאני מוכשר, אבל לא מאושר, ומר
שלושים וחמש שנה עברו. אני זוכר חזרה של ההרכב הזה. מועדון ליד רחוב המסגר. באמת, לא ידעתי מאיפה זה התפתח. היום אומרים ש"ששת" הקדימה את זמנה. אז ככה: כישרון כמו שם טוב לוי אינו תלוי בזמן או בטרנד מוסיקלי. "בלילות
שם טוב לוי ב"הפסנתר מארח 2009" משחזר שירים של להקת ששת. דפדוף בדפי ההיסטוריה של המוסיקה המקומית. עברו כבר 35 שנים מאז ההרכב הזה, ששרד כמעט זמן של סתיו אחד. אמרגנים חשבו שחבל על הזמן. אין להרכב סיכוי. הנוחם היה באלבום
סלין באנגלית או בצרפתית? לפי האלבום הזה – בצרפתית, אם אתם מזהים את השפה עם רומנטיקה. סלין דיון שרה שיר לרומנטיקנים עצובים המתגעגעים לאהבתם. Tant de temps – "כל כך הרבה זמן". דואט עם הנרי סלבדור המנוח, שלכשעצמו מצדיק להגיע
פינת הנוסטלגיה היא פינת שיר האהבה האופטימאלי, ואין כמו שני הרומנטיקנים הגדולים שארל אזנבור וחוליו איגלסיאס לשיר – כמה עצובה ונציה אחרי אובדן האהבה. מי שהתאהב בונציה כבחלום שנמוג – יותר מאשר יבין. מי שהתאהב, ואהבתו נסתקלה לה – יבין
אתם בפינת הנוסטלגיה. ואיזו נוסטלגיה: לקהל הישראלי היו בזמנו יחסי ידידות מופלאים עם הפופ והשנסון הצרפתי עוד לפני שידעו כאן מי זה בוב דילן. תגידו אלן ברייר – ותראו חיוכים של אושר על הפנים. השיר הזה של אלן ברייר הוא להיט סיקסטיז שנטמע בכל סלון
איזו הזדהות עם צ'ט בייקר. טיל ברונר, זמר ומחצצר גרמני לא מחקה את צ'ט, אבל הוא מנגן ושר ברוחו בהערצה גלויה. זה לא רק הסגנון הרך של הבלדות שקיים כאן במידה לא מבוטלת, כמו ב"כאשר אתאהב". האוריינטציה של ברונר היא
אם ריף כהן הייתה צרפתייה-צרפתייה בפריז, לא צרפתייה-עבריה בתל-אביב, נדמה לי שלא הייתה זוכה לרעש כזה סביב ה – A Paris? אולי אפילו לא היינו שומעים על זמרת ששמה – ריף כהן. אבל היא עבריה. זה מה שהוביל מבקרים מקומיים להתחרות
מה זה כובע הנפוליאון הזה? מה עושה כאן רקדן הבטן המתוכשט אלירן עמר עם בטנו הרוטטת. ואיך נפלה עלינו מלכת הדראג סוזי בום, ומשפחת אלאייב שהשתלטה על הבמה? נו טוב, אנחנו בחגיגת ההשקה של A Paris. ריף כהן החליטה שבחגיגה
השיר שיצא ב-1961, נכתב ע"י וילי נלסון, אז זמר קאונטרי לא מוכר , שיצא מאלמוניותו אחרי שהפך ללהיט בשירתה של פטסי קליין, שנהרגה שנתיים לאחר מכן בהתרסקות מטוס, קרא עוד
מאז שרפאל היה בארץ, חזרתי לשנסון הצרפתי. והנה גם פטריק ברואל עושה לי את זה. הייתי לוקח את הדיסק הזה לשפר את הצרפתית הדלה שלי (שנה אחת בלבד בתיכון), יען כי הרומנטיקן השנסונר הזה עושה לי את זה בקולו החם.
פופ כמו-גרגוריאני נסחר בבורסת המוסיקה. סגנון האקפלה הליתורגית משמש ל"בפעם הראשונה כשראיתי פניך" המוכר מרוברטה פלאק. גם "באוויר עכשיו" של פיל קולינס ו"מדרגות לרקיע" של לד זפלין "ליידי ד’אברבנוויל" ו"הלוואי שהיית כאן" של פינק פלוייד נכנסו לעולם המיסטי של המזמורים.
לפעמים מגיעים גלים של געגועים לשנסון של פעם, משנות הארבעים-חמישים. ואין כמו אדית פיאף להוליך אותנו במנהרת הזמן לאחור. פיאף כנראה כבר תישאר הגברת הראשונה של השנסון. חוזרים ל – L'Hymne A L'Amour ול – La Vie En Rose גם
לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. על ההופעה של מוריסי
לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. אני מעריך שאיזה ארבעים אחוזים מהשבעת אלפים הגיעו לגני התערוכה
אייל סלע ואנסמבל דארמה פותחים את האוסף עם "חצר אבו", קטע עממי מעובד אתני מודרני, קצבי מלודי מדיף ניחוחות מזרח משכרים. הבחירה בסלע לפתוח את אוסף מוסיקת העולם הישראלית מוצדקת. סלע הוא מייצג בדרכו את ההיתוך שנוצר כאן בין תרבויות מוסיקליות.
כולם רוצים לשיר עם אזנאבור. למה כולם רוצים לשיר עם אזנאבור? אזנאבור עצמו מחייך. נוכחותי, הוא אומר, גורמת לזמרים להיות בשיאם, למרות שכולם ענקים. דוגמא: ג'וש גרובן שר עם אזנאבור "לה בוהם" בצרפתית (דיסק 1) ובאנגלית (דיסק 2) אלטון ג'ון
הדיסקו מעולם לא מת. מותם לאחרונה של דונה סאמר ורובין גיב החזיר לתקופת תור הזהב שלו בשבעים ולאחת הנציגות הבולטות של הז'אנר – גלוריה גיינור. לא להאמין שהלהיט הענק הזה (ארבעה שבועות בראש המצעד הבריטי במרץ 1979) תוכנן תחילה כ-B-side לסינגל
פעם שלישית שאני שומע את הערב הזה בארץ. אל דימיולה רץ עם ה- World Sinfonia כבר כמה שנים טובות עם שינויים פרסונליים מסוימים. כמעט הכל היה לי מוכר – הטמפרמנט, הוירטואוזיות, המקצבים, המבנים. בהפסקה חשבתי פתאום על האיחוד מחדש של הרכב הפיוז'ן