מטאל או פרוג? שאלה שנשאלת כאשר נועלים מוסיקה במנעול סגנוני נטול פריצה. ההרכב השבדי (המסורתי) פרץ אותו, יצר "חוקים" משלו, ללא הכתבות של ז'אנר מסוים, מנגיעות ג'אז ועד קישוטים אקוסטיים שמחזירים לאלבום הבכורה של 1994 שנקרא Orchid ועד תיבולים מזרח-תיכוניים וגם
הקול הרפה-דואב-רגיש עושה איתה חשבון נפש. הוא צדק בסופו של דבר. הזהיר אותה. אבל טיפסה כך גבוה ומהר – שהנפילה הייתה קשה מנשוא. עכשיו היא מסוגלת להודות שלא הייתה דרך אחרת: "It hurt too much,/ I couldn't stop,/ It had
לא שומעים צלילים כאלה בעידן הזה. רוי אורביסון חובר לפינק פלויד ולג'ים מוריסון. בואו ניזרק למקום אחר. אין כמו ריצ'ארד הולי להרגיש קצה השמיים. "עומד בקצה השמיים" הוא האלבום השישי של הסינגר-סונגרייטר והגיטריסט הבריטי משפילד. מי שעוקב אחרי המוסיקה שלו
השיר האחרון Cracks מסתיים כעבור חמש דקות, ואז הוא נמשך עוד חמש דקות. קינתה עוד באוויר. על המילים האחרונות ביקום. דנה לוי לא רוצה להיפרד. די לשמוע את הטון הנוגה כדי להבין, שהיא הייתה זקוקה לעוד כמה דקות כדי לגמור. האירונייה
לצלול לים הסודי של עמית ארז. לחבור לנתיב זרם תודעתו. בתגיות הוא מוגדר acoustic alternative folk indie singer songwriter Israel. אינדי ישראלי? מישהו יכול לתת לי הגדרה? אבל למה להגדיר. הגיע אלי EP מהסוג הלא "ישראלי". תרצו להגדירו – אלטרנטיבי,
עם השיר האחרון Find My Love נשארתי עד לסיום האינדי המדיטטיבי הרגוע וההזוי. סך הכל – כארבע עשרה דקות. סיומו של sympathetic nervous system – מערכת-עצבים סימפתטית (חלק ממערכת העצבים הפועלת באופן אוטומטי, ולא מתוך בחירה) אבל האלבום החדש של
כמעט שאי אפשר כבר להבחין בין אלבום לוקאלי לאלבום חו"ל באנגלית. לא רק העטיפות המעוצבות (חו"ל) אלא גם התכנים. הנה עוד סינגר סונגרייטר, שכנראה לא יגיע לכוכב נולד ול"דה ווייס". רן ניר בן 27 הוא הבחור מאחורי ההרכב L.F.N.T ראשי
שאגיד: יצאתי מהבארבי עם צלצולים באוזניים, אבל היה שווה? אז, הנה אמרתי. כלומר: עזבו אתכם מסאונד. הייתי בהופעה של ההאפגן ויגס. האזניים מצלצלות גם עכשיו, והיה שווה. נקודה. ראיתי ושמעתי את גרג דולי, האיש בקדמת הבמה ממרחק מטר! ולמען הצדק
האזנה ראשונה לחדש של פאניק אנסמבל הכניסה אותי לבהלה מסוימת: אין ברירה: האתגר אינו רק של ההרכב, אלא גם של המאזין: להתמודד עם שירה (Poetry). המשוררת היא קרן אלקלעי גוט. האתגר המוסיקלי (בהלחנה) היה של רועי ירקוני, האיש שעל המחשב.
אחרי שתי הופעות חימום (LE BUTCHERETTES – התיאטרלית המפתיעה ממקסיקו, טייני פינגרס – הביזארית והיומרנית מדי מישראל) מארס וולטה עולים בסערה. אני מביט בקהל (לא מפוצץ) ומנסה לתהות: האם כל אלה הם שוחרי רוק אלטרנטיבי/ מתקדם? האם זה קהל רוק מעורב? מבחינת
לא בטוח שמקימיה של The Mars Volta חשבו ב-2001 (אל פאסו, טקסס) על המושג progressive rock. אבל עומר רודריגז-לופז Omar Rodriguez-Lopez (מלחין גיטריסט) וסדריק ביקסלר-זאבאלה Cedric Bixler-Zavala (מילים, שירה) חשבו-יצרו (תמיד) מוסיקה אחרת. Noctourniquet הוא כבר אלבומה השישי של הלהקה
בשיר הפתיחה Automatic System Habit שרה הסולנית, שירלי מנסון "לא אהיה הסוד הקטן המלוכלך שלך" – שיר טעון שמחזיר את גרבייג' אחרי שבע שנים מאז אלבומה האחרון ((Bleed Like Me – לאווירת האצטדיונים, קצב מרקיד שיזיז המונים. יגיעו עוד שירים
פעם אחרונה שפגשתי את אנדרו בירד, סינגרסונגרייטר וכנר משיקאגו, הייתה לפני שלוש שנים ב –Noble Beast. כתבתי אז: "פואטי, מסתורי, מתוחכם ומורכב, דורש לפענח את "כוונת המשורר". והנה גם הפעם אני מנסה להפליג איתו למחוזות דמיונו המוסיקלי, שלעולם אינך יודע
הניו-מיוסיקל אקספרס הבריטי כתב על צמד האלקטרו-רוק הזה London coolest new stars.הביג פינק הם תוצר של אולפן ביתי בלונדון, שם נולד האלבום ראשון A Brief History Of Love . רובי פרז (Robbie Furze) ומילו קורדל (Milo Cordell) מוגדרים אינדי רוק. מצאתי גם
משבים של רוק אינדי בארצנו. עדיין לא סערה. להקות מנסות לפרוץ דרך. המבחן אינו מקומי. רוק באנגלית מעולם לא כבש את המועדונים המקומיים בגדול. לא צמחה כאן בשנים האחרונות אלטרנטיבת רוק לועזית להתפאר בה בחו"ל. סן פדרו, שמגדירה עצמה "אינדי
יום ההולדת השישים של מקס פרנקן היה רק תירוץ לאיחוד הזמני. מינימל קומפקט עולה מן האוב מהסיבה הנורא פשוטה: יש ביקוש אדיר ללהקה בישראל של 2012 ממש כמו ב- 2008. כתבתי אז בביקורת על ההפעה בבארבי, כמה מדהים: "אפשר כבר עכשיו
בטח שהציפיות נוסקות, במיוחד אחר שג'יינז אדיקשן לא הוציאו אלבום חדש זה שנים. הכרנו אותם מקרוב בפיק. ניק בספטמבר, גני התערוכה. אבל האלבום הזה הוא סיפור בפני עצמו. אפשר ללכת על תזכורת לשניים מהאלבומים הגדולים של ג'יינז – Ritual de
איימי לי שרה ב – What You Want: "זוכר אותי? אני כל מה שאינך יכול לשלוט בו", סינגל מתוך האלבום החדש של אוונסנס להקת הנו-מטאל האמריקנית, אלבומה הראשון מזה חמש שנים. לפי הטונים, איימי לי, היא אחת הנשים-זמרות המובילות בז'אנר ההרד
סולו גיטרה פותח את On the Backs of Angels לפני שהריפים הכבדים, הקלידים מצטרפים. השירה תאחר להגיע. אין מה למהר. זה קטע של כמעט 9 דקות. פרוג-רוק כמו ש"דרים תאטר" יודעת לעשות. מי שיגיע גם לטקסט ימצא קלישאות מוכרות כמו Leading lambs
רק על השם הביזרי (כן, שימו נקודה בין Portugal ו – The Man) מגיע קרדיט ללהקת האינדי האמריקנית (נוסדה בווזילה, אלסקה) הזו שאנחנו מגיעים אליה באלבומה השישי, שצליליו נשמעים פסיכודליים, תירצו – ניאו פסיכודליים, צלילים חלומיים-דרמטיים. נדמה לי, שאין כל בעיה
שבעים דקות הקדשתי למה שמכונה"פרוג רוק" תוצרת ישראלית. הוצאתי מהאינטרנט Solstice Coil is Israel's first alternative progressive rock band to be formed on the web. להקת הפרוג הראשונה שהוקמה ברשת?! לעצם הענין. האם לחזור לפרוג ששמעתי פעם בתקליטי ויניל עם
אם אייטיז, אז אייטיז. אם פוסט פאנק – אז פוסט פאנק. תמיד עדיף המקור על איזשהו חיקוי, emo אמו-שמימו, ואיאן מקאלאך Ian McCulloch הוא מקור. בגודל טבעי, המשקפיים הכהים, השיער שאם הוא עדיין טבעי – מנופח דיו לצורך שרידות דימוי
איזו עוצמה יש לסולן הזה. "טוויילייט סינגרס" הם קודם כל דולי, גרג דולי. מסולני הרוק המרשימים ביותר ששמעתי. דולי, אחד האייקונים של האינדי באמריקה, הקים בשנת 1986 את ה- Afghan Whigs, אחת מהלהקות הבולטות והמשפיעות ברוק האלטרנטיבי האמריקני, לצד שמות
"בכל שעה שאתה כאן – אתה חי" אלה המילים הראשונות ששומעים ב – Dynamite Steps, אלבומם החמישי של גרג דולי וה- Twilight Singers, שיוצא כחמש שנים אחרי Powder Burns. האלבום נוגע בקו הדק שעובר בין חיים ומוות, בין חגיגה וחידלון.
"כשהאוקיינוס זוהר – זה מה שמחזיק אותי בחיים", נשמע קול העולה מן האוב. "מפסיד ומתחיל מחדש/ לא, אל תשבור את הראש למה/ אני יוצא ממסלול/ מסתובב באוויר/ צולל לתוך העיניים האלה". חוזרים לאלקטרוניקה של אלבום כ Amnesia. לא בדיוק שירה במובן
את האלבום הקליטה פי ג'י הרווי בכנסיה עתיקה מהמאה ה-19 בדורסט הממוקמת על צוק המשקיף על הים, הקולות והאווירה מגיעים משם בקסם שובה. Take me back to England & the grey, damp filthiness of ages fog rolling down behind the
החמישי, ולפי הצהרת מייק סקינר – האלבום האחרון שלו תחת השם The Streets. רישומים אישיים (של סקינר) על חיי הבנאדם ביום-יום-יום, בין השאר – לעבור דרך הגהנום בשיר שיצא כסינגל Going Through Hell. האיש שקוע בין השאר בהרהורים על טכנולוגיה
אם אינני טועה – יש כאן תקדים: אוסף כפול משלושה אלבומים. פעם ראשונה אני מסתגר עם חבורת הבריט-אלטרנטיב-רוק הזו. The Music, הרביעייה מלידס, נחשבת מהבולטות בשנות האלפיים בתחום האלטרנטיב. האוסף הכפול הכולל שירי בי-סייד מראה שהגדרות הן עניין יחסי מאוד.
פרל ג'אם חוגגת שני עשורים. יש סיבה למסיבה? נדמה שאם לא לחגוג לפחות לתת כבוד לאחד ההרכבים היותר אותנטיים של הז'אנר, שאלבומיו נמכרו ב-60 מיליון. ועם כל הכבוד, מה יש כבר לחדש באוסף שירים שנחרשו אינסופ. תקשיבו ל- 18 הקטעים
מה שיוצא מפרבר בפנסילבניה (דוילסטאון). ואחרי 12 שירים – איזו להקת רוק. ההפקה של זוכה הגראמי דיוויד בוטריל מעניקה ל"רעש שמיים כחולים" איכויות של ממש. . את ה"רעש" היפהפה מקים בין השאר קול סופרן גברי (!) ששמו אנטוני גרין. מי
