רגאיי הוא סגנון עממי במוסיקה שנוצר באיים הקריביים, בעיקר בג'אמייקה, בשנות ה-60 של המאה ה-20. מתאפיין בחזרות ובמונוטוניות מסוימת, ובתמלילי השירים העוסקים בעיקר בגאולה ובמחאה חברתית. מוסיקת הרגאיי Reggae אמנם מגיעה מג'אמייקה, אבל שורשיה נעוצים בריתם נ' בלוז של ניו-אורלינס.
המוסיקה שירים של Ethnic Whispers לוקחת ליקום אחר. צאו לשם. יש כאן כמה ממיסי לבבות גם אלו העשויים מאבן: Prelude של ונגליס יכול גם לסחוט דמעה בפראזה מלודית אלמותית. השיר "אהבה סודית" של גיורגיוס סטווריאנוס (רצועה 11) – כנ"ל. אתה
גלעד שגב העמיס את השירים שלו לתוך מזוודה ויצא לסובב גלובוס. תוך גילוי עולם, ניסה התייר המזדמן, הקורא לעצמו ולמופע Passerby, לייצר חיבור בין שיריו לצלילים ששמע בערים ובכפרים אליהם הגיע. את תוצאות האינטרקציות ניסה שגב לגבש למופע מושקע באולם
ג'אז לרגעים "בלתי נשכחים"? למה התכוונו העורכים? האם לצלילים שמזכירים לנו רגעים כאלה בחיינו? שמסייעים בידינו לתחושת ה-דז'ה וו או אולי הקטעים כשלעצמם הם האולטימטיביים, ה"בלתי נשכחים". אחרי ששמעתי 13 קטעים, ג'אז מלודי להפליא, הייתי בוחר ב"ג'אז לרגעים רגועים". רגע
הז'אנרים שזכו לחשיפה תחת משבצת "מוסיקת העולם" בסדרות "מסביב לעולם" של חברת "פוטומאיו", היו הרגאיי והסלסה, פחות הטנגו שעדיין מזוהה כארגנטינאי כמעט בלעדי. עם זאת, ישנם כמה אמני טנגו מצוינים ברחבי העולם ( בעיקר באירופה), והאוסף הזה מציג רשימה של
אני אוהב את הבחירות של שמעון פרנס. יש לו את הטאץ' הזה לעממי המפולפל, לאקזוטי הייחודי, לקליט והחם, לשיר שמתכוונן ישירות ללב. הוא אינו פופוליסט בכוח. הוא אינו פונה למכנה המשותף הבינלאומי של אולם השמחות. למרות אהבתו לתרבות המוסיקלית של
גלעד שגב מבקש לרגש: הו ילדי, הו ילדי/ יבוא יום/ כשתצטרך ללכת בדרכך / וכשיגיע הזמן אין צורך לומר/ לאן שלא תלך/ בלב שלי אתה יכול להישאר. הו ילד, הו ילד שלי / רק התחלנו / אבל יום אחד אתה
"רב תרבויות", מולטי קולטי, זה השם שניתן לאוסף מוסיקת העולם שערך דובי לנץ ושיצא ב-1999. כשמו כן הוא – ערב של תרבויות, סגנונות מקצבים היוצרים תמהיל חסר גבולות גיאוגרפיים מתובל בדיאלקטים שונים, באלמנטים עממיים מרהיבים. למעשה – סוג של פסטיבל
הדרך והדרך/ המכונית והמכונית/ ומגע ידך בשערי/ אנחנו יודעים שאנחנו נוסעים רחוק/ אבל עדיין לא החלטנו לאן/ וצליל שמי הוא בפיך/ מפולפל ומתוק או רך כתפילה/ אומרת נפנה דרומה/אין שם דבר והכל נצא שם" (שיר פתיחה – "ואלס על הדרך",
מכל המהפכות הקובניות, זו היתה התקוממות שלווה לחלוטין – אך השפעתה עמוקה ביותר. כשיצא האלבום Buena Vista Social Club בשנת 1997, מעטים פרט לקהל המומחים במוסיקה העולמית התייחסו ברצינות למנגינות המעוצבות באלגנטיות ולמקצבים האקוסטיים החמים. גם דברי השבח וההלל של
בשנות השבעים צמחו אחדים מהאקספרימנטים המוסיקליים המעניינת ביותר של המאה ה -20. בבת אחת נולדו רוק מתקדם והניסוי הגדול של מוזיקת פיוז'ן. ג'ון מקלפלין היה אחד המובילים והיוצרים של ההיתוך, החל בלהקתו "תזמורת מהווישנו" ("Mahavishnu Orchestra") . הרכב חשמלי-אלקטרוני שהוציאכמה
כיפי, מבדר, מלהיב. צ’או, ספרדי שגדל בספרד, עשה דיסק אתנו-פאנקי אקסצנטרי, התרשמויותיו ממסע באמריקה הלטינית, בקאריביים, באפריקה, באירופה. מאנו צ'או הוא אחד הכוחות המניעים בלהקת האתנו-פאנק הצרפתית-ספרדית מאנו נגרה, הלך על סולו מפתיע. סגנון הכתיבה פשוט, ליווי של גיטרה אקוסטית.
אני שולח את הנכד שלי ללמוד שבדית. השיר הזה יעשה לו חשק. הוא אגב יודע כמה מילים (בשבדית), אבל שיעור ראשון יוקדש לעיבוד המקסים הזה לקלאסיקת הילדים "האוטו שלנו גדול וירוק" (בשבדית: Vi gå över daggstänkta berg) המתאר טיול בהרים
אני מכנה את האוספים האלה – החולשות הנוסטלגיות של הקולקטיב. ל"שירים בצרפתית" יש חולשה מיוחדת. "שירים בצרפתית" היה מושג גם אצל מי שלא הבינו חצי מילה בצרפתית, ממש כמו "שירים באיטלקית", שגם להם הייתה עדנה שתוקפה לא פג מעולם. "שירים
סביר להניח שאינכם מכירים את המוזיקאי והמלחין הארמני ג'יבאן גספאריאן בשמו, ואפילו לא בשם הכלי שהוא ניגן בו, אבל כמעט בוודאות שמעת את הדודוק שלו, עובר בין בהקלטות שונות מרוק דרך פסיקול של סרטי קולנוע. ("הפיתוי האחרון של ישו", "גלדיאטור").
הוא יליד לונדון, נגן טבלה, השראה – מוסיקה הודית קלאסית, למד בהודו אצל Acharya Pandit Laxman בפונג'ב. באלבומים OK ו – Ha הוא מנתב דרכו בחיבור לדראם אנד באס ולמוסיקה אלקטרונית בתת ז'אנר הנקרא Asian Underground, מושג הנקשר למוסיקאים בריטים
החצוצרן דוק צ'יטאם הקליט את I Gotta Right To Sing The Blues כשהוא חגג 91. ניקולאס פייטון הקולגה לדואט היה בן 23 בלבד. דואט נגני חצוצרה מפגש דורות בצומת המסורתי הישן והטוב של ניו-אורלינס. הפתיחה מביא אף היא חצוצרן קרמיט
לחצתי repeat בקלות יתרה. השמות לא יגידו הרבה. הצלילים ידברו מיידית: האוסף לוקט ממקומות מגוונים כמו קנדה, דרום אפריקה, קמרון, האנדים, ונצואלה, פורטו ריקו, אירלנד וארה"ב. אז כן: מוזיקה היא באמת שפה אוניברסלית, והאלבום הזה הוא ההוכחה לכך. זהו אלבום
נכון שזה אלבום מז'אנר ה"איזי ליסנינג", אבל בשום אופן לא בקונוטציה של הקלילות הנסבלת. האלבום שיצא ב – 1974, חכם ומרגש. אליס רג'ינה היא לטעמי מהזמרות הגדולות בתבל, ולא רק במוסיקה הברזילאית. ההבעה שלה תואמת את המוסיקה של ג'ובים ככפפה.
בהוקרה לכהן ואגדת הרגאיי בוב מארלי, אספה פוטומיו 12 מבצעים שונים מהעולם כדי להצדיע למי שהצליח בפרק חייו הקצר (36 במותו) להביא את הרגאיי למאות מיליונים ובד בבד להפיץ באמצעותו מסרים של שלום ואהבה וזכויות האדם. ארבעים שנה אחרי מותו,
מוסיקת עולם תוצרת ישראל? "קומבנצ'ה" (Cumbancha Records) חברת בת של פוטומיו וורלד מיוזיק, המתמחה במוזיקת עולם, מפיצה בימים אלה את "קנטר" (סינג), קליפ של סנגיט סגל, המפיק והיוצר הישראלי המוכר בסאונד האקלקטי שלו. מדובר במיקס חדש של מוסיקה שנוצרה בשנת
בתוך עמנו אנו חיים, מה שאומר: אפליה מתקנת ובונה באה תמיד בחשבון. "רבע לאפריקה" ההרכב הפיוז'ן המלהיב מחזיר את תהביל תרבח" מהאלבום The Layback – הפעם במרוקאית, באותו הוייב – החיבור בין מערבי ומזרחי כשעטנז אטרקטיבי מדליק להופעות. התזמון נכון
הלאטין ג'אז תמיד חוזר, וזה טוב. לאטין ג'אז זה למעשה, לטינו-אמריקנו. במחצית הראשונה של המאה הקודמת הגיעו הרבה נגנים-מהגרים קובניים לערים כמו ניו-אורלינס לחפש עבודה. מכאן מתחיל החיבור – בין הג'אז והבלוז האמריקאניים למקצבים הקובניים. אבל הפריחה הגדולה בחיבור בין
רציתי לשמוע את דעתו של נתן זך על מוסיקה ישראלית עכשיו, אפרופו מפגש איתו ועם נורית גלרון לקראת אלבום שבו היא שרה משיריו. זך מזג לעצמו כוסית יין אדום והתלבט מה חריף יותר לומר – "דרעק" או "זבל". ואחרי ששמעתי – הבנתי שכשנכנס יין,
אני שומע מוסיקת עולם ישראלית אינסטרומנטלית עשירה, פריכה, נגישה מהסוג ששורשיה כאן – אבל נמצאת בכל מקום. קחו טעימה ותקבלו תיאבון: לפרויקט קוראים "אליקו בס", היוצר וההשראה הוא אלי מועלם (26) שמפעיל את רטט מיתרי הבס שלו ככלי לגיטימי בתזמורים.
מוסיקה צוענית מתמקמת על המדפים הראשיים של חנויות המוסיקה. והנה גם התזמורת הזו מגטו הצוענים של בוקרשט מגיעה על שלל כנריה ואקורדיוניסטיה, כמו גם חטיבת נשפניה. החבורה מתבססת על משפחת הנגנים הצוענים של Taraf De Haidouks, חלקם נגנים שמתפרנסים מנגינה
נדיר לשמוע קולות כמו של תרזה סלגיירו Teresa Salgueiro ניקיון עילאי, קול סופרן קטיפתי נוגע בשמיים. הליווי הוא של גיטרות קלאסיות, גם סינתיסייזר. "מדרדאוס" (בפורטוגזית – מדרדאוש) – אם האלהים" הוא שמו של מנזר שבו עשתה הלהקה חזרות, והגם שהחומרים אינם
את האוסף הלטיני יש להחזיק בהישג אוזן. רגעי קסם? קסמי שלי אינו קסמה שלה. אבל יש כאן כמה כאלה מקסימים – שהם עבורי רגעים של עונג. אוסף מכל הבא ליד, סלט ושאר יקות ופירות, ובאמת כדאי לבחון כל קטע בפני עצמו. אבל
מוסיקת העולם הופכת את העולם לכפר קטן. מוסיקה אתנית גלובלית יוצאת גם מישראל. חתום עליה איש ההקשה סנגיט סגל, שבשנים האחרונות מסובב גלובוס בשילוב מקצבים אפריקאיים, מגוון השפעות, תרבויות ושפות, ומוציא אלבום בחברה המתמחה במוסיקה עולם – קומבנצ'ה. "אנטה לה
בישראל מוסיקה יוונית בדרך כלל יציר כלאיים בידורי – פשרה מסחרית בין צליל גיטרות חשמליות לפולקלור יווני-ים תיכוני. המוסיקה העממית היוונית האותנטית היא אחת המורכבות והמתוחכמות בין כל התרבויות המוסיקליות בעולם – רבת גוונים, שורשיה עוד לפני הולדת ישו. הסטורית, הרמבטיקו Rembetiko על הסתעפויותיו הוא הסגנון של
