לירן דנינו – לילות וקללות
לירן דנינו מתבכיין כמי שהיחסים איתה הפכו אותו שבר כלי כלוא בתוך התקף חרדה. זה קאבר לשירו של עומר אדם. טקסט של עולמי חרב עלי. בוכה, תמה-שואל, מתוסכל, חולה, חרד, מתפלל מתנצל. הייתי רוצה להאמין לסיפור הזה, אלמלא חשתי שזו
לירן דנינו מתבכיין כמי שהיחסים איתה הפכו אותו שבר כלי כלוא בתוך התקף חרדה. זה קאבר לשירו של עומר אדם. טקסט של עולמי חרב עלי. בוכה, תמה-שואל, מתוסכל, חולה, חרד, מתפלל מתנצל. הייתי רוצה להאמין לסיפור הזה, אלמלא חשתי שזו
מה קרה לה? מי היא האישה הזו הנמצאת במצוקה כה נוראה? מה עבר עליה? דניאל ברזילאי את אנטון טוני קרוניק הלחינו סיפור עצוב על אישה בצורה הכי פרוזאית, שסיומו הוא תקווה שתצא מצרה. הטקסט החסר והלא פואטי לא מאפשר השתתפות
ליאור נרקיס מרכיב צירוף חרוזים אקראי על מדינה, כשהמוטו שלו – "יש כאן טוב". לוק און דה ברייט סייד אוף ישראל, גם אם ישראל חווה חושך מאז השבעה באוקטובר. מי שכתב לו – זרק-דחס מכל הבא ליד, כדי לייצר איזשהו
מאיה בוסקילה קמה בלילה לחפש את עצמה, כלומר למצוא איזה שביל בריחה, ואז היא קולטת ציפורים באוויר, ומבינה שהיא כמו אחת מהן, ויש סימנים של תקווה. (למה בדיוק?) בלשון פשוטה: מרחו לה שיר כדי לתת לעוד דרמה מוסיקלית להתפרץ ממנה,
שוועתה של מי שמחכה לחזרתו. הגעגוע מגיע מהקול שמתחת למיתרים. יש בשירתה של רוני דלומי המייצגת את הפרויקט של עידן רייכל, תוגה פנימית חד פעמית. זהו שיר געגועים מצמרר שנכתב על רקע מלחמת עוטף עזה, הדאגה, הגעגועים והחרדה של משפחות
לליב סיון שרה געגועים לחוויה של פעם בחיים של שתי ילדות שרצו יחפות ואספו פרחים אל תוך ספרים, שיר שנכתב כמו מבט על סרטון ישן, או "כמו מסע אל זמן שלא קיים", זיכרון שממשיך להציף רגשית. גם אם לא מדובר
איך מציפים שיר של אהבה נכזבת של אייל גולן בים של קלישאות? אייל גולן יכול לענות. אנסה תשובה במקומו: ככה הוא ממשיך להריץ את הרגש על הטייס האוטומטי של שירתו. אל תנסו אותו על נוסחאות אחרות, כי נוסחת ההצלחה המגולמת
זה השיר שהשאיר עומר דץ, בנם של משה ואורנה, לפני מותו. המוסיקה, הטון מתכתבים עם האסון. ענוגים ונוגים. נוגעים, מגיעים ומחלחלים. שיר על אהבה. מהי אהבה? – זה השיר הזה. "באהבה שלנו כלום לא עוצר אותנו", שר עומר. זאת אהבה
יש אהבה, יש שקיעה, יש אכזבה, יש אלוהים. יש אלוהים? לא סתם אלוהים, אלא "חבר", מי שסיפר לו על לכתה. "הוא ידע שתלכי ממני", שר משה פרץ. למה לערב את אלוהים בסיפור שלו? נו טוב, כל יכול, גם מספק מידע
ניב דמירל ומאי ספדיה שרים דואט פשוט על יחסי אהבה-שנאה בזוגיות. אופייה של מערכת היחסים הזוגית מכתיב נוכחות של רגשות מנוגדים בין בני-זוג. שנאה ואהבה נראים כמו רגשות הפוכים, אך בשניהם מושקעת אנרגיה רגשית חזקה, והם גורמים לכאב ולבלבול גדול
ב"מתוק מדי" הוזייר משרטט ניגוד בין שני אנשים בעלי סגנונות חיים והעדפות שונות, אחד שנהנה לחיות את החיים בקצב שלו, להתמכר להנאות פשוטות כמו וויסקי, קפה ולילות מאוחרים, תוך שהוא לא דואג יותר מדי מההתאמה לנורמות החברתיות, לחיים ממושמעים, ואדם
מלחמה אינה רק בשבילי או בשביל עמי? מצד שני הוא מבקש "שמור על ישראל" וגם "שבו בנים לגבולם". זה אישי או לאומי או שניהם יחד? את תפילת הקלישאות הלא קוהרנטית הזו נושא בעז שרעבי בקול נכאים מתחנן. גם שזירת הפיוט
יופיים הלא מובן של הגעגועים הנואשים. מיכל גרינגליק, אחותו של שאולי גרינגליק ז״ל, שהרים את המסך ב"הכוכב הבא" ונפל בקרב בעזה, חוברת לאביחי הולנדר כדי לשיר את הלב שלה בפסח הראשון ללא אחיה. המוסיקה שנכתבת על הנופלים נועדה לחיים, וגם
אהוד בנאי כתב על זה: "הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה/ הוא שוכב על הספה בבית הוריו/ כן, הוא בן שלושים, יש לו חום גבוה/ הוא חוזר אל חדר נעוריו". בנאי חייך והפך את השיר מעין פולקלור. אור בן
מדהים: השיר כמו נכתב על הימים על השבת השחורה וכל שהתחולל אחריה. לאה גולדברג התייחסה בו לדברים שנשכחו, חוויות שחלפו, רגעים שהפכו אבודים, שנמחקו לכאורה מהזיכרון. הזמן לא באמת עומד מלכת, ותמונת הנוף והפריחה הם הזיכרון שגולש מהנוף שבחוץ פנימה.
יונתן ארצי שר על בגרות בצל ילדות שנקטעה. המילים "לא הייתה ברירה" ו"הפכנו גיבורים בלית ברירה" חוזרות. משפט מפתח: "וילדים הופכים לגיבורים/ והם נשברים". וגם משפט של תקווה: "יום אחד הכל יהיה אחרת/ ואז אולי ליבנו יישאר שלם". זהו שיר
יש שירים אשר עליהם ניתן לומר – יופיים הלא ידוע. זה השיר הזה שמייצר נקודת מפגש בין מבע אמת לאסתטיקה מוזיקלית טהורה. נוי ארז מחליפה צבעי קול כדי להביע כמיהתה לקרבת מי שאינו בהישג ידה. זהו קול מהזן הלירי הנדיר,
מי האישה שלא הייתה נמסה למשמע ערמת הסופרלטיבים שרותם כהן משגר. האם זו אמת או גוזמאות לטובת השיר. כהן מערב את כל מה שאפשר – שיר השירים, השמש והכוכבים, גם אלוהים. הוא מאמץ טקסטים כאלה כי הם נוחים לקו הרומנטי
אנגלית כבר שפת פופ מקומית. אין עוד עכבות. זה טוב. תמיד היו ותמיד יהיו יוצרים שיעדיפו ליצור בשפה הבינלאומית וינסו לפרוץ את גבולות ההצלחה בישראל. איך מתייחסים ברדיו? מישהו שידר את השיר הזה? פעם זמרים עבריים באנגלית היו כמעט מוקצים מחמת
בואו נדבר על נחמה. לפני שנדבר תקשיבו לדנה ברגר, בשיר הזה. כולו נחמה, חמלה, חיבוק אוהב. רחל שפירא כתבה: "אם ראינו נכונה / לפעמים אני / לפעמים אתה / כה זקוקים לנחמה". השיר הוא יותר מנחמה. ברגר שרה מעין הדרכה
באיזו נדיבות רגשית פונה צחי אלוש למי שאיתו. את זקוקה לחסד, ואני אספק לך אותו. אעשה לך טוב, אשמור אותך שפויה, אציל אותך מהרעים בלילה, את יכולה לעצום עיניים. אצלי תקבלי את The Bright Side of Life. זה שיר של
כמה בנות יזהו את עצמן בשיר הזה? מצד אחד יש להן את כל מה שהן צריכות מהבחינה החומרית. מהצד הנפשי – הן על הפנים, דיכאוניות, סובלות ממחסור באהבה, מתגעגעות לילדות, בוכות מבפנים, נתמכות בתרופות. הדר הלל מציגה את יסמין ואת
זה ההספד של לירון לב לנרצחי פסטיבל הנובה. הוא בחר במילים ובחריזה הכי פשוטות שמצטרפות לתחושת ההלם הקשה בעקבות האסון הנורא: הנרות הדולקים, העיניים שכבר יבשו מדמעות, השקיעות שאינן מנחמות. השיר הוא תזכורת לזעזוע הקשה ולפגיעה החמורה בכל מה שקשור
כששירה זלוף שרה "הרכבתי את עצמי מחדש", היא אומרת שינוי אישי אם לא מהפך. ההסבר נמצא במשפט "נמאס לי להיות זאת שתמיד מחכה". השיר הוא מעין פסיכואנליזה על הדינמיקה החדשה שזלוף מביעה שמתבייתת על נתיב מרכזי במקצב רגאיי מתיידד. זלוף
סגיב כהן שר סערת רגשות שעוברת עליו, מבקש מאלוהים לנווט אותו "בין ים של ריגושים", נמצא במבוך בין פנים ונשמות שלא יזכור, ומציין מצב של טראומה כללית: "כולם רצים רודפים בורחים ולא יודעים ממה/ ותכלס רק רוצים מרגוע לנשמה" וגם
נעל ת' הפחדים שלו בשירותים, סגר את החלומות במזוודה. כיבה את המוח. עם המטפורות ההורסות האלו – עופרי שגיב נשמע פיגוע נפשי מהלך. נזק בלתי הפיך. צמוד לצד האפל של החיים. מכל הדרמה שהוא מתאר לא ברור אם מדובר בבעיה
מה מאפיין בנות כמוה שאינן בוכות? מה הבעיה בבכי? הבכי הוא לא חולשה. בוכים כשכואב, כי הדמעות עוזרות לנקות ממשקעים שהצטברו שגרמו להן לזלוג. הילדה החלשה לא מעזה לבכות. היא חוסמת את עצמה מלהודות בחולשתה, בחוסר האונים שלה. היא מנסה
אובדן של אדם קרוב יכול להשאיר אותנו ללא מילים. הידיעה שאין חזרה מהמוות עלולה לגרום מוות נפשי למי שחווה את הצער. הדחף הטבעי מנסה לענות על השאלה העוסקת בסיבה – מדוע? השיר ששר ומנגן אריק לבנת מתרכז בשאלת העתיד המעורפל
שיר הוא סוג של פסיכואנליזה עצמית. חן כהן עוסק בשיר הזה בבעיה נפשית. קולו המשווע מתביית על פסקול מלו-מלנכולי. הוא שר על אהבה כואבת. זהו הטווח שבין השקיעה במרה שחורה, הרחמים העצמיים וההתמודדות עם הסיטואציה.. האהבה שהופכת כאב היא מצב
שירים שזקוקים להם בימים אלה. גוסטו חבר לעמי אבו כדי להשמיע מילים וצלילים שאומרים דאגה וציפייה לאהוב, לרגע בו הוא נכנס. זה החיוך שמחזיר את הדובר בשיר לילדותו. זה החיבוק, שאומר חזרה לשלווה שכולם מייחלים לה. ה"תזכור שאני כאן", מחלחל