מזל
אז מה הבעיה שלה? – בעיה. מה קרה לה? מבולבלת, נבוכה. הכל נעשה, הכל נאמר. מה חשוב מה אומרים עליה. אפילו לכתוב על עצמה שירים נמאס לה. אולי תסתפק בחיבוק, לא להרגיש לבד. דניאל ויסמן מופיע כאן בקרדיט הראשי על
אז מה הבעיה שלה? – בעיה. מה קרה לה? מבולבלת, נבוכה. הכל נעשה, הכל נאמר. מה חשוב מה אומרים עליה. אפילו לכתוב על עצמה שירים נמאס לה. אולי תסתפק בחיבוק, לא להרגיש לבד. דניאל ויסמן מופיע כאן בקרדיט הראשי על
על אלי חולי כתבתי במרץ 2017 בביקורת על רבע הגמר הראשון של דה וויס: "זמר בעל סגנון משלו, Cool, מאופק, מכיל בביצועים "קטנים" את עומק השירים שהוא בוחר. הוא שר יפהפה את No Surprises של רדיוהד ואת Life On Mars של דיוויד בואי, וחזר
יצרני מוסיקה תפרו לסטפן לגר שיר. האיש להיט, יש להמשיך מומנטום. מדובר באסטרטגיה שיווקית. "יאסו" עם סטטיק, בן אל ועדן בן זקן – חלק מניהול הקריירה שלו. המשמעות היא בעיקר – ניצול נתונים כדי להתאים לו שירים מקדמי קריירה. "2019" נשמע
קלרה סבג כל כך מטורפת עליו, שהיא מוכנה לותר אפילו על אהבה, תסתפק בסתם דיבור איתו. איך שרו הגששים: מה הוא עשה לה מה הוא עשה / כש… כשעיניו הוא רק נשא נמסה היא כמו חמאה על המחבת. בגרסה של סבג –
הגעגוע לטוב של פעם – בשני קולות. עדי חייט וענבל פז חברו לשיר אותו. הזמן – בעל משמעות. גם פריטים מסביב. אוהבים מתגעגעים לאהבה ישנה. נדוש? כן, אבל נדוש לעיתים קרובות הוא האמת לאמיתה. היו ביניהם שעות משותפות, יפות, שממרחק הזמן
זה רק "החתול השחור" שעבר ביניהם? מה קרה שהבחור יושב בבית לבדו, לא נרדם, מהבית לא יוצא, כי רק אותה הוא רוצה. אח, איזה חרוז. בבית החרושת לפזמוני שבורי הלב חורזים קלי קלות כדי לאפשר לזמרים לסלסל את מר ליבם.
אריק סיני שר אהבה ישנה, שעוד חיה בתוכו – לב על פסנתר ישן, אקורד ישן שעוד בוער, שורה מאיזה שיר עתיק. באמת: אין תאריך תפוגה ללב, ובכל זאת תוהה – "מה מכל זה יישאר לך בחלוף הזמן". חספוס הבריטון של
בקומוניקט שנשלח עם השיר מדברים על "להיט שטח" עוד בטרם יצא. מה זה אומר? שהוא הודלף כדי ליצור באז? שהוא כבר "ויראלי"? אז כן, בסופו של דבר, מדובר בשוק תחרותי ובתעשיית פופ שמייצרת שירים לפי דרישה, כי הלהיטים האלה מביאים
איך אסף אמדורסקי מחליט על מסגרת קצב לשיר? האם התוכן אקויוולנטי למוסיקה? השיר הזה הזכיר לי את סגנון הדאנס של הפט שופ בויז. האם אמדורסקי כיוון את תוכן העניינים לרחבות המועדונים? יש בשיר שורה שאומרת "בואי סוף אוגוסט אלי למקלט/
איך אמרה לעומר אדם? – "אתה סתם זמר". השתגעה?! אה, רגע זה לא הוא בשיר, אלא אחד שהתחיל למלצר, והבחורה בשיר לועגת לו. השיר – פרק ההמשך ל"חברות שלך". מה כל דחוף היה לעשות פרק המשך? יש כאן אמנות גדולה?
דניאלה ספקטור חוזרת לחווית לידה קשה, מצב שהכניס לשקיעה, איבוד כוח, אבל גם מודעות למי שהחזיק לה יד ולא עזב – "אל תניח לי לשקוע" וגם "אני יודעת שבסוף זה ייגמר". המוסיקה – פשטות בסגנון פולק. ספקטור מספרת עצמה ישירות
מירי מסיקה כתבה על משבר יחסים בינה ובינו. "אוקיינוס" משמש להמחשת המרחק שנוצר. היא אינה מסתפקת במטפורה הזו אלא מורחת אותה בחזרה עליה – "כמו יבשת חצויה מפרידים בינינו מים". השיר מתאר יחסים קשים במדרון תלול שאין ממנו חזרה. במלחמה
איך שרים אי שקט. כמו שג'ני בן תורה שרה. על בהונות האצבעות. שיר על תשוקה לשינוי. טקסט – שהוא מיניאטורה קסומה. ג'ני בן תורה מבקשת לעבור מאי השקט לאי של שקט, לפני שיהיה מאוחר, ולא יישאר ממנה דבר, כי החיים
גם מתוך חור שחור של מצוקה, בדידות ונתק מאהבה, כשהבנאדם מבואס עמוקות ונמצא בתחושה אובדנית, הוא מתפקח לרגעים ונאחז באהבה כמפלט. "תראי אותי גיבור בלי בית, עוד מעט חוזר". הוא משפט של יאוש ובקשת חמלה. יוני אמבר גייס את אברהם
רודניצקי מוכר לי מ"בומרנג". גם אז היו לו בעיות עם איזו גברת לא נורמלית שבלבלה לו את המוח (השיר "לא מבינה"). זה הלך עם ראפ ורגאטון. חלף עם הרוח הקצבית. עכשיו הוא חוזר ב"קומונה" עם רועי מכלוף. גם הפעם הוא עסוק
וידוי פרוזאי יותר מאשר שירי על כמה רע לו. כל מה שקורה לבנאדם ששגרת החיים המנוכרים מחניקה אותו – עד רצון אובדני. לא מעט אנשים בעידן הטכנולוגי מרגישים כלואים בתוך עצמם-חנוקים-שחוקים-חסרי ביטחון-זרים.(צפו בוידיאו) פוחדים ללכת אחרי הרצונות האמיתיים שלהם ונגד
געגועים לאהוב בלי מושג, הופכים גם את המקום בו הוא דר לנחשק – גם אם לא היתה בו פיזית. דליה רביקוביץ' כתבה על אהבה לא פיזית. הערגה מייצרת אהבת-ריחוק מפליאה ומופלאה, מבוססת דימיון. אפרת בן צור מנסה להיות "המשוררת" המוסיקלית
מרינה פיינגולד מנסה זרם תודעה של הקיום היום יומי. המילים עוסקות בפחד מלאבד "הכל", בחסר של "רגע אחד של שמחה אמיתית". בנסיון להבין את מהות האמת-אושר. החיים הם הרבה שאלות, ומעט מאוד תשובות. "אמת לא נכתבת במילים" – היא הודאה בחוסר היכולת
הוא כבר במקום אחר/ כבר יש אחרת שתפסה את המקום בלב שלו, מחקה לו את כל הכאב – אז איך היא לא יוצאת לו מהלב? איך זה שהוא לא ישן, גם אחרי ששתה כוס יין? קובי פרץ לא ממש בדק
משהו בוער ביוסף נטיב, סיטואציה של רצון עז להגיע רחוק רוחנית "עד שמילה אחת תצא באמת/ עד שניגון אחד ייצא באמת". הרצון כל כך חזק, שהוא הרגיש צורך לחלק אותו עם יונתן רזאל. התוצאה – לחן ענוג, שירת נפש, ערגת אמת
לפי השיר החדש, חגיגות הניצחון של Toy באירוויזיון נמשכות. הבאסה סבבה הוא גימיק אינסטנט המנסה להמשיך את המומנטום – מכוון לכבוש את רחבות המועדונים בעולם ואת שיאי הצפיות באוריינטציה של מסר המוגש הכי מטורלל ומצועצע. דיאלקט אפרו חובר ל EDM, עטוף
ישי ריבו ממליץ על הקרדיולוג הגדול בעולם. רק הוא מבין איך לגשת ללב בלי צינתורים ומעקפים. בדרך לשבחו של האל כמרפא לב – הוא עושה שימוש במיני שמות מסיפורים תנכ"יים, (שפחה, מרים) שאינם נדבקים, ואף נאחז בסיפור חציית ים סוף
ג'קו אייזנברג חוזר מהכפור. טוב שהוא חוזר. השנים שעברו מסתבר לא חלפו. עדיין זה פועם אצלו חזק. השיר הזה מגיע מהלב ומחמם את הלב. אייזנברג עושה חשבון נפש על יחסים שהיו ביניהם – "האדם שרצינו להיות/ נעלם תחת כובד השקר" ועל
אני מחפש בנרות להקות רוק אקלקטיות תוצרת מקומית, כאלה שנשמעות לגמרי אנגלית בעברית. Full Trunk נפלה לי טוב בשיר הזה. האנרגיות, השירה, המוסיקה. קחו אפרו קריבי, חברו עם תבליני המזרח מסולסלים, ותטעינו בוולטאג רוק של גיטרות שמצלצלות חבל"ז. וולאק מה הם לא
אז מה מצב הלב של נסרין קדרי? טועה, נקי, אמיתי? חגי אוזן שכתב, כנראה מכיר יותר מקרוב את הלב שלה, אבל למה לשבור הראש, כאשר אפשר לחבר אותו (הלב) ואותה עם אלוהים. אמונה פותרת בעיות. גם טעויות. הרי האל רחום
הוא רוצה "בינתיים" לשמור עליה, כי נוח לו ככה, למרות שהיא בראש שלו "בכוח". אולי היא תחזור אבל האגו שולט עליה. זו הסיבה שהיא מחפשת להגשים חלום בקיסריה. מה רוצה אושר כהן בשיר הזה? יכול להיות שגם הוא מבולבל. רוצה אותה,
חגית לירון כמו מנסה לתעד בשיר פיסות מזכרונותיו הרומנטיים של אבא. חלקיקי סיפור על הנשים ההן שהוא חשק בהן – שנותרו בזיכרון שלו, והפכו לשיר נוגה-נוסטלגי בפרספקטיבה של לירון. התצלום הישן של נערות-נשים שצורף לשיר מעיד על היחס לא רק
דבר אליה, תגיד לה שתחזור אליה. היא לא נרדמת, לא נושמת. שברת אותה. היא היסטרית, החדר סוגר עליה רוצה לשבור קירות. לא חשבה שתלך ממנה. בואו נפתח תת ז'אנר חדש: הגברות בוכות בלילה. מה בוכות: צורחות. אתי ביטון נכנסת לכאן אחר
מבט על אישה שמבטאת ברגע המבט – שלמות. בוחן אותה "כאילו דרך מים מקרקעית הבריכה/את זזה 'בלי לזוז וכשאת זזה אני מתרגש/ את קוראת לתנועה שם, כולך מבט מושלם/ כמו יונה על האוקיינוס/ כאשר את זזה, אני מתרגש". הסינגל שמכיל
שנסון תוצרת עמיר בניון, והאזנה אחת מובילה אותי לשניה ולשלישית, ואיני שבע. השיר מתבסס על קהלת ג' – "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" הרעיון הוא אפסות האדם. אין האדם שליט על גורלו, שכן גורלו נתון בידי האל, הקובע