עמיר בניון הירח הזה
קול הנשמה של עמיר בניון מסלסל את הדינמיקה בין השלם לחלקי. הוא משתמש בירח כמטפורה למשהו שקיים ומשתנה על בסיס קבוע בדגש על הקבוע. פעם הוא למטה, אבל ללא ספק יעלה וישתקם אחרי השבר. הירח מקבל את האור מהשמש. הוא
קול הנשמה של עמיר בניון מסלסל את הדינמיקה בין השלם לחלקי. הוא משתמש בירח כמטפורה למשהו שקיים ומשתנה על בסיס קבוע בדגש על הקבוע. פעם הוא למטה, אבל ללא ספק יעלה וישתקם אחרי השבר. הירח מקבל את האור מהשמש. הוא
צליל כינור מסולסל מעטר את פתיחת שיר החזרה המצופה הביתה. עמיר בניון שר את החוויה בערגה גדולה – בעיני המתבונן, באוזניו, בתחושותיו. הציפיה מפרה את הדמיון ומתורגמת להתרחשויות למפרע. התחושה היא של כמיהה גדולה הנוגעת בתפילה שקולה מגיע ממקומות עמוקים
עמיר בניון שר מצב מלנכולי על סף דכאוני. לא ברור מהו קסמו של הדיכאון ("דיכאון שיש בו קסם") אם הנשמה פצועה. גם צלילי הכינורות אינה משרים משהו אחר פרט לעצב. הבית השני מתאר שקיעה שאין בה שום קסם, רק סבל.
באופן שבניון שר, גם טקסט קיטש יהפוך שיר נשמה. "ניצחת איתי הכול", רחוק מלהיות קיטש. הטונים של בניון מגיעים ממקומות ששייכים רק לו. השיר קסום במינוריות שבו, בקול הנשמה המסתלסל. גם מצד הטקסט עמיר בניון היה תחת השראה: "את רזי
מה הם הכוחות המנוגדים שפועלים על עמיר בניון? האם זו בעיה ממלכדת? הפכתי והפכתי בטקסט. הנפשות הפועלות בשיר – אני, אתה, חבר דמיוני – דמות בדיונית אותה יוצרים בדרך כלל ילדים קטנים. בניון מגייס את ה"אתה" לשחק משחק. מיהו ה"אתה"?.
את השיר שמעתי בדואט של עמיר בניון ומיכה שטרית באוסף הכפול "קול הנשמה" שערך איתמר חובב לזכרו של אביו, משה חובב, קריין הרדיו הנודע. אם יש שיר שמסביר את הקשר שבין הפופ הישראלי לפיוט היהודי ולתפילה בעידן הזה – זהו
צביקה פיק חיבר מוסיקה ענוגה למילות האהבה הקשות של המשורר אלכסנדר פן. נכון: "לא אני הוא האיש" שכתב בשנת 1928(!) מעולם לא היה זוכה לעדנה כזו אלמלא הלחן והביצוע של פיק. השיר נכלל באלבומו "מוזיקה" משנת 1978, והגיע למקום הראשון
מאז שהשיר נולד (1978), זמרים ממשיכים ללכת לאיבוד בעקבות שלמה ארצי, והפעם גם דואט מקסים של דני גלבוע וירונה כספי. מה קורה לגבר הזה? אוהב, סעור רגשות, מבולבל. לא רק אנחנו, כנראה, גם הוא אינו מבין את הראש שלו. בדיוק
לקראת קבלת פרס ישראל, ממשיך אביהו מדינה לדבר על אפליה תרבותית של המוסיקה שהוא יצר ויוצר. בראיון לערוץ 13, הוא תמה מדוע הוא ממשיך להיות מסווג כ"מוסיקה מזרחית" ולא ישראלית? אם המוסיקה שלי היא "מזרחית" – זה אומר שה"מערבית" היא
הגרסה החדשה של איתי לוי ונרקיס ל"עכשיו התור לאהבה" של עוזי חיטמן ז"ל החזירה אותי למקור ולגרסאות נוספות. שיר שזוכה לביצועים רבים הופך מעין "סטנדרט" מבוקש בנוסח השירים של ספר השירים האמריקאי. פרט לביצוע של היוצר עצמו, חזרתי לגרסאות של
בואו נתרגש. הקליפ הזה נשלח על ידי תזמורת ירושלים מזרח מערב בניצוחו וניהולו האמנותי של המאסטרו תום כהן. עמיר בניון תמיד יבצע את "ניצחת איתי הכל" אחרת מהביצוע הקודם שלו. בעיבוד לתזמורת זהו ביצוע ייחודי, נדיר באיכותו. סביר להניח שגם
מהי מוזיקה מזרחית נוסח ישראל? "אין מוסיקה מזרחית פה בארץ. אף פעם לא הייתה. זהו ניסיון של אנשים עם פחות כישרון, יותר קנאה, פחות אינטליגנציה, שמביא אותם להידחק לפינות ולהגדיר דברים. אלה שטוענים שיש מוסיקה מזרחית – סתם טוענים לכתר
מה מושך זמרת כנורית גלרון לעשות קאברים לשירים מוכרים? יש שירים שמזוהים לחלוטין עם מבצעיהם, יש שירים שתמיד פתוחים לגרסאות חדשות. ל – My Funny Valentine יש כ-600 גרסאות שונות. ל – Yesterday כ – 2000. במקרים רבים גרסאות הכיסוי
בן אדם כעץ שתול על מים/ שורש מבקש בן אדם כסנה מול השמיים/ בו בוערת אש. שיר המסע העוסק בחיפוש אחר אמת ומשמעות בחיים יצא לאור בשנת 1983 כתקליט שדרים, והוצג כשיר משותף של שמוליק קראוס ואילן וירצברג שגם עיבד
נפל טוב הקאבר של נורית גלרון לעמיר בניון. האינטרפרטציה שלה, היא הופכת את הבקשה לכמיהת אמת. אכן: השתגענו. לא מזהים פנים. אנחנו הולכים סחור סחור ולא מבינים-יודעים :"מי פה צלול מי השיכור, שתמיד נופל לבור". קליפ: היא על הספה בבית
המוסיקה והקול של עמיר בניון העלו את השיר לנתיב המרכזי של הרדיו הידידותי, אלא שהרגשתי שאני מתקדם עם המנגינה, אבל נשאר עם המילים מאחור, ושמשמעותן אינה מתבהרת בהאזנה ישירה. פרשתי את השיר לנגד עיני, וקיבלתי בליל המטאפורות שמתמקד בעבר ובישן,
ענבל גרשקוביץ משתמשת במוסיקה כשיטת טיפול. כשהצעקה אינה יוצאת במציאות, היא הופכת את שיר הרוק לזעקה על גבול ההיסטריה. "לאהוב בלי קול" נשמע אמין יותר בטון הנמוך, המדוכדך. הוא מעיד יותר על מצב הנפש של הדוברת. זעקה יכולה להישמע גם
"מה השתנה בי מאמש/ בן לילה הפכתי/ מישהו שלא יודע הכל" לא צריכים חוכמה גדולה כדי להגיע לתובנה הזו, אבל לפעמים רצוי להזכיר לעצמנו כמה אנחנו לא יודעים הכל. ההתחדשות של יהורם גאון במפגש המסקרן-מרתק עם עמיר בניון נובעת בין
לפי מספר הפעמים ששמעתי וראיתי את עמיר בניון בהופעה בשנה האחרונה (20 שנות יצירה, פסטיבל הג'אז ת"א), אני יכול להיחשב מעריץ, מהסוג הזה שממתין לו בכניסה האחורית של היכל התרבות אחרי ההופעה כדי לחבק ולנשק, לפני שמישהו מריץ אותו לתוך
האכזבה-תסכול של הדוברת בשיר – מובילים לשלל דימויים משומשים באמצעות דמעות, שמש (יותר מדי), גשם. המשפט "לכתוב את הרגש" הוא נסיון נדוש משהו להתפייט על התחושה. המוסיקה מובילה לנקודת הסער הנפשי – תחילה בקול נמוך מיוחד, בהמשך מתיישר השיר במנעד
סחרוף – ג'אז? תסכימו שאין עוד גבולות סגנוניים בפסטבלים, שהגבולות נחצים. תגידו שסחרוף הוא מוסיקאי אקלקטי, שחובר לכל ז'אנר. גם זה נכון. וגם: אין כמו סחרוף לעורר עניין ולהביא קהל, שאינו אמון על ג'אז. ממש נכון. כשמדובר על הרכב פסנתר,
והרי הודעה: השידורים של רדיו הנטאשות חזרו. תעברו תחנה: יש סיבה להאזין לתחנת הרדיו הפיראטית-פיקטיבית גם אחרי 25 שנה. שידורי בלה בלה חזרו מעודכנים. לשידור התפרץ ליאור אשכנזי בתפקיד הגיבור המפוצל מהאלבום הכפול – א. וקסמן, התרוצץ בשלל פרצופים נהדרים בין ארקדי דוכין את מיכה
מה שנכון נכון. מי יתווכח עם הטקסט הזה? מה יום מיומיים? לכל אדם יש חלום, חזון, רעיון. תפילה להתגשמות. מה חידש? סה לה ווי. מצד שני, מי אמר שכל שיר צריך לחדש? אלה ממש החיים – מורכבים מרעיוןמחלום, מחזון שממתינים
אני שולח את הטקסט הזה לפסיכולוג, ואולי גם שיר לוי יצא נשכר ויבין את מהות ההפרעה הנפשית. האם הוא שר "כדי לא לשמוע את השקט", לספר על יחסי אהבה-שנאה עם עצמו, עם הלב שלו? (מה ההבדל? – עצמו לא כולל את
בהדרן התיישב עמיר בניון לראשונה בערב לשיר "אחרי 20 שנה" של יענקל'ה רוטבליט ושמוליק קראוס. "ושוב עולה השיר / ושוב עד כלות הנפש / פרי געגועי / ימי רימון וגפן / ורוח בי עוד שר / רועד אותו מיתר /
האם מילות החיבור "וגם" בתחילת השיר הן המשכו של "עומד בשער" – "אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים אז תבוא"?! בשיר הזה שר בניון – "ואז מישהו יבוא – בשורה יביא איתו לכיוון אחד ויחיד". עמיר בניון כמו ממשיך דיבור קודם.
עמיר בניון בדרכו כתב ושר על הזמן, הפער בין האתמול למחר, בין ה"משהו נגמר, משהו נשבר" ובין "עוד התחלה קטנה אחת או התחלה של עוד סוף אחד". השיר הזה אמנם יצטרף לרשימת שירי ההנצחה הנוגים, אבל מתברר כיי לא חייבים להזכיר
שנסון תוצרת עמיר בניון, והאזנה אחת מובילה אותי לשניה ולשלישית, ואיני שבע. השיר מתבסס על קהלת ג' – "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" הרעיון הוא אפסות האדם. אין האדם שליט על גורלו, שכן גורלו נתון בידי האל, הקובע
בעוונותי החילוניים, עלי להודות ואולי לבקש סליחה, שאינני הולך לבית כנסת בימים הנוראים הממשמשים ובאים ומבקש מחילה וכפרה כאחד מבני ישראל. אני מאותם חילונים, שמשתדל לבקש סליחה ממי שפגעתי בו בזמן אמת בלי לערב את הקב"ה. כל הסידור של בקשת