פיק רוק אלקטרו פופ על רקע מדונות בתוך אמבטיה סטייל אמנות קלאסית (חוש הומור או רצינות לשמה? ולמה הן לא רוקדות?), טקסט אינסטנט שמחובר היטב לצלילי הדאנס, שאמנם – כמה לא מפתיע שולחים לרחבות בלילה. ריקוד שלא נגמר – כמו
ק.די לאנג, הזמרת-יוצרת הקנדית, שרה על התשוקה המתמדת שממשיכה להתקיים גם במצבים קשים. בראיון איתה סיפרה לאנג, כי השיר קשור בסמסרה (בסנסקריט ובפאלי: "תנועה מתמשכת" או "זרימה מתמשכת") מונח המתייחס למעגל של גלגול נשמות או לידה מחדש במסורות המזרח כמו
להיטים של ניק קייב? קייב הוא אינו אמן של מצעדים. נקרא לאלבום – אוסף של מובחרים. דווקא בסדר לא כרונולוגי, מושג "המובחרים" של קייב הוא אפקטיבי. אספו שירים טובים של קייב. בעיקר מהבלדות המשובחות שלו. למעשה, אלה השירים של קייב שתמיד אהבנו
This Is The Time and this Is The Record of the time כך פותחת לורי אנדרסון את אלבומה המסעיר ביג סיינס, שהקדים את זמנו בשנת 1982. כשאני מאזין היום לאלבום, הוא נשמע לי מה זה רלוונטי, ממש אלבום שמתאים גם
"זה בטוח יותר בפנים / ללא שמש / ללא קווים עדינים / ללא גשם בעיניים", שרה שרון גסטהלטר, ואני מנסה לחדור אל מוחה המתלבט-חרד בשאלות אישיות על רקע ניתוק וניכור מסביבתה. ההתלבטות היא בין להישאר בבדידות בין הקירות ובין הפחד
לדניאל מזוז יש בעיה אובססיבית עם עצמה. מחפשת זהב, כשהחיים קורים עכשיו, המוח שלה טס במהירות האור והשקרים. היא "מתרגמת" את הצד האפל של המוח למוזיקה אלקטרונית קודרת, שירה דרמטית מאופקת, קצב של סרט מתח. מזוז הצליחה ליצור אחדות בין
ערן צור, אחרי כל השנים וסערות החיים, מבהיר לכל מי שחשב אחרת: אני אמנם גבר וחוויתי דברים בחיים, אפילו את חוויית האבהות, אבל בפנים נשארתי אותו דבר – עדיין, רך, שברירי ורגיש, זקוק לפינוק ולסימפטיה, כי קר לי בכל הבלגן
פתאום Gigi. בטח ששלחתי שאלה Gigi Who. עד שתגיע תשובה, ננעלתי על שיר קסום של תהייה ותעיה בדרכי החיים. "עצום עיניים הכל אותו דבר /חושך ואור בידיים שלך/ זה כאוס אל תפחד/ זו מהומה שמחפשת סוף/ ויהי אור" שר ג'יגי
היא שרה את השירים בקול דרמטי עמוק. נותנת תחושה של מופע קברטי, משהו בסביבה של אדית פיאף. קול אלט שמספר סיפור על אהבה נואשת. ניסו להגדירה "קונטמפוררי אדאלט פופ", כלומר פופ מיינסטרימי לקהל רחב. היא יותתר מזה. דני קליין שמה,
השיר החדש של דניאל וייל אינו מנומס. הולך נגד הזרם. אוהבי ההגדרות יסמנו אותה "אלטרנטיבית". הייחוד? אומרת-שרה את מה ששורף לה בגרון. מטפוריקה אפקטיבית בשירות האנטגוניזם החברתי. קו בס מודגש, מנגינה מינימליסטית. תרצו – שירה מדוברת. לא נחזור לעניין ההגדרות.
יפעת לוין הלא היא Windy בשם הבמה שלה, נותנת בראש במפגן פופ-ר.נ.ב-ראפ גרובי שחושף את האמת שלה. ביטים קופצניים חוברים לקול הגבוה המעט צורמני שפונה למי שאינו קולט/ מבין אותה: "כל הדברים/ אני עושה בשבילך/ אני עושה בשבילך/ סלק את
הסרקזם מבצבץ חזק משירתן של מאור נאוי ותמר שטיין, צמד UNI-MA. "תסירי את כל האיפור שלך תראי לי את הצלקות שלך" ו – "ללכת הלוך ושוב זה לא הדרך שבה את מתרוממת". אז כן: האמת הנחרצת נחשפת כשיורדות המסכות. אתה
Prioritize Pleasure הוא אלבום האולפן השני של המוזיקאית הבריטית רבקה לוסי טיילור, הלא היא Self Esteem . האלבום זכה לשבחים נרחבים ממבקרי המוזיקה. ב-Metacritic, אתר הביקורות, קיבל האלבום ציון ממוצע של 92, על סמך 12 ביקורות של מבקרי מיינסטרים. הן
עמרי קרן שר שיר פסיכלוגיסטי מובהק: "האם אני יכול לראות את עצמי בפנים/ כשברור שיש לי משהו בראש?/ האם כדאי לי לנסות ולשחרר את זה?… דברים יכולים להשתלט עליך/ עד שתעצור ותחשוב עליהם/ אז ברגע שהחשיבה שלי הושלמה/ אני אדע
מה מדהים? היו לו חלומות, היו תקוות, ועכשיו הוא חי ואבוד. שנים של פשע. אחרי שסגר את הדלת שלה בתקווה שימצא עתיד טוב יותר. הילדים האבודים שלהם שהורגים אותו. האם תצטרף אליו? ככה: לא ממש נכנסתי לטראומה של מי שקורא
טון הרגש הגואה של אביתר בנאי נישא על מנגינה מעוררת געגועים. הוא פונה אליה כמי שמציע לה את האפשרות האחרת בחייה – להשתחרר לברוח בריחה ספונטנית לאור הזריחה גם בלי שמישהו ירדוף אחריה. למעשה בריחה מהדברים הפנימיים שגורמים לעייפותה – עד
ג'אז לרגעים "בלתי נשכחים"? למה התכוונו העורכים? האם לצלילים שמזכירים לנו רגעים כאלה בחיינו? שמסייעים בידינו לתחושת ה-דז'ה וו או אולי הקטעים כשלעצמם הם האולטימטיביים, ה"בלתי נשכחים". אחרי ששמעתי 13 קטעים, ג'אז מלודי להפליא, הייתי בוחר ב"ג'אז לרגעים רגועים". רגע
מיילו טיש לוקח על עצמו את תפקיד האני הקולקטיבי. הוא שר שיר עצוב ודרמטי בגוף ראשון רבים. אנחנו קטנים / אבל אנחנו קרועים/ הגם שבוורידים שלנו/ זורם אותו דם אנחנו חיים כדי להילחם/ אבל אנחנו רק רוצים לעבור את הלילה
נתבאס יחד עם הילה רוח. הכתיבה כאילו הזויה, מגיעה מסיטואצית הספרינט. זרם מחשבה מגיע ספונטני לטקסט. היא לא שיחקה במשחק של הנורמליות. מה רוצה? "לקום מסוחררת במאה אחרת/ נתתי כל מה שיכולתי פה". ואללה. למה? כי החיים שלה רק טעויות.
מארי אולבן הנורבגית, מתעמקת בבדידות, חרדה, תאווה, זעם, קנאה וכל שאר הייסורים של הדבר הקטן והמטורף הזה שנקרא אהבה. כ – Girl on Red, היא בנתה לעצמה עדת מעריצים ועוקסים נאמנה מאז "I Wanna Be Your Girl" בשנת 2018 שהרימו
נתפקח רק כשנבין שאנחנו במלחמה, מציע Tee Dee Dees תובנה. "אפילו תוך העמדת פנים, גם כאשר אנו פועלים ממשיכים, יש מטרה". מי מו מה? ומה זה השם הזה Tee Dee Dees t? בואו נלך על אורי מרק. פתחתי את דף
נועם ראש מתרפקת על סיפור יחסים שממשיך לייצר תחושה של געגועים לרגעים מרגשים, בהם לא דאגו לדבר, שעות הדמדומים, שעה ששמעה משפט כמו: "את החברה הטובה ביותר שלי"… ואז אחרי שבילו בפארק, צפיה בסרטים מפחידים, כשהיא הרגישה נפלא – הכל
אל תשאלו אותי "שרית מי?" תקשיבו לשיר. הוא יעורר עניין לדעת מי היא. ניקח כמה משפטים המייצגים דרך החשיבה והכתיבה של שרית שצקי, מהכשרונות שאני אוהב לגלות: "זה חסר משמעות הדרך שלימדת אותי שאני צריכה לחוש את הבושה שלי לקח
"משחקי וידאו" הוא סינגל הבכורה של לנה דל ריי, שיצא ב -באוקטובר 2011, למעשה – להיט הפריצה שלה. היא כתבה את השיר עם כותב השירים ג'סטין פארקר לאחר שניגן לה את אקורדי הפסנתר שיהפכו לעמוד השדרה של השיר. קצב איטי,
2ב"כל מה שרציתי" בילי אייליש נזכרת בסיוט שחוותה, בו מתאבדת ורואה את כל חברותיה ומעריציה מפנים לה עורף. השיר מראה גם את מערכת היחסים החזקה של בילי עם אחיה Finneas. הוא מי שאליו היא פונה לתמיכה בהתמודדות עם בעיות מסוג
השיר הוא על צעיר מדופרס שאינו מוצא את מקומו בעולם הזה. מול החיים הריקניים, הוא מחפש מפלט מפני כאבו. המילים dreams in which I'm dying are the best I've ever had The אומרות מחשבות על התאבדות כדי לחסוך כאב.הלהיט הראשון
אני שונא סופרלטיבים מעורפלים, מכלילים, סתמיים, אבל אני מוכן להחריג את נגה ארז. אומר מיד: מותר לכם לדלג על הביקורת ולהגיע ישר לעניין. תאזינו ותבלו. עשיתי Repeat על החדש שלה. אעשה עוד אחד ועוד אחד. Kids הוא חריג לא רק
מהי מערכת היחסים שבין הנשמה לגוף? איך ניתן להיפתח לאור הפנימי שמקורו בנשמה? Hillhar מנסים לפענח את האיפול-מסתורין שקיים בין חלום למציאות, את מה שמעבר לעצמנו. ההרכב המשולש הוא אחד הצירופים היותר מיוחדים שקמו המוסיקה המקומית באוריינטציה של פופ מתקדם.
רציתי לשמוע את דעתו של נתן זך על מוסיקה ישראלית עכשיו, אפרופו מפגש איתו ועם נורית גלרון לקראת אלבום שבו היא שרה משיריו. זך מזג לעצמו כוסית יין אדום והתלבט מה חריף יותר לומר – "דרעק" או "זבל". ואחרי ששמעתי – הבנתי שכשנכנס יין,
לנה דל ריי באלבום השישי שלה היא משוררת-מספרת, מהכותבות הטובות ביותר בדור שלה, עם כשרון לירי ומלודי שהופך שירים למשקפים מהות שמעבר לחייה האמיתיים. האלבום הוא תזכורת לכך, שיותר משהיא מושפעת מג'ון באאז ומסטיבי ניקס, היא נמצאת כעת בשורה אחת
