פיטר רוט

מוניקה סקס זאפה בסלון 14
מוסיקה ישראלית

נמצא עבודה זמנית וגם נחתום בלשכה

את "מוניקה סקס" אני פוגש מדי כמה שנים בבארבי. החבורה כבר מסתמנת כלהקת אין קץ. חוזים לכל החיים. פתאום הם אצלי בסלון. הנגיף והבידוד גררו אותם לזאפה מיותמת הקהל. בואו נצא מנקודת הנחה, שמופע רוק בלי קהל הרבה יותר בעייתי

דני בסן - אחרי כל השנים
מוסיקה ישראלית

אחרי כל השנים

כשהיינו צעירים ואוהבים. איך חלפו השנים. דני בסן אינו מבואס. אחרי כל השנים הוא עושה שימוש בשיר להצהרת אמונים מחודשת במי שאיתו, למרות השנים. הוא בחר במטפורה שאינה משאירה מקום להרהור: "את ואני אחרי כל השנים/ סלע איתן שובר גלים".

יגאל בשן צילום מרגלית חרסונסקי
מה נשמע

אלף מנגינות קטנות – שנה בלעדיו

חסרונו מילא את במת היכל התרבות בזמרים. הם עלו לספר ולשיר. המוות מייצר התבהרות יותר מחלקית של קווי אופי של האיש. יגאל בשן היה איש של חום והומור ונונשלנטיות, שלא רמזו על סופו הטראגי. אני זוכר פגישות איתו בבית קפה

מוניקה סקס - לילה חדש
מוסיקה ישראלית

לילה חדש

כמה הורידו את האלבום הזה? אין בו להיטי ענק כמו "השמלה ממדריד", אבל זה אלבום שאתה מאזין פעם שניה כדי לגלות את המיוחד שבו, בין אם בשירים שכתב יהלי סובול ובין אם שחר אבן צור. זה אלבום למיטיבי לכת ברוק

יזהר אשדות צילום מרגלית חרסונסקי
מוסיקה הופעות

"כך הולך הרוח" הופעות השקה

רגע, יכול להיות שהייתי בהופעה הזו? היא כל כך מוכרת לי. השירים. הנגנים. העיבודים. אפילו פיטר רוט  זכור לי מההופעה הקודמת של אשדות. אורח לנצח. בכל זאת הבדל: הגיעו שלושה שירים מהאלבום החדש. האם זה שינה במשהו את אופי ההופעה?ממש

שי זורניצר - כל הוויכוחים
Uncategorized

כל הוויכוחים

אני זוכר את שי זורניצר מהשיר "התחייבות", לחן שכתב למילים של אהוד מנור שאומרות: "שוב אני מוכן לומר לך את המילים המקרבות/ מוכן להסתכן שוב במילים המחייבות / רוצה להשאר לצידך / איתך / הלב הזה נפתח/ ועולה צרוף מילים

נועם פנחסוב - זה בסדר לברוח
מוסיקה ישראלית

זה בסדר לברוח

מה פשר ההזדהות של הדובר בשיר עם מי שאינה מצליחה לממש אהבה? – לא ברור. אהבה? חמלה? נועם פנחסוב כתב שיר המשלב תיאור הבחורה הבעייתית ומכתב נחמה בגוף שני (את) שאומר לה: לא נורא, זה בסדר להתנהל כך. תמשיכי ככה,

שלומי שבת צילום מרגלית חרסונסקי
מוסיקה ישראלית

בואי נתחיל לדבר

הבנאדם מבולבל. אינו יודע איך להתנהל איתה. החיים בשקרים כולאים, מעייפים. מכניסים למסלול של חוסר יציבות. נדמה לו שכל הטוב שהיה ביניהם נשאר אצלה. היא מאושרת, מחייכת. לו לא נשאר דבר. אולי כדאי לחזור לנקודת ההתחלה ולהתחיל לדבר. סיפור נדוש

אלון פסטרנק - אנונימיות משחררת
מוסיקה ישראלית

אנונימיות משחררת

אלון פסטרנק משחרר מועקות וזורם על  רצף מחשבות ומצבים ללא סדר, כאשר המוטו הוא ש"האנונימיות משחררת". העיקרון הזה משורבב בשיר ב – "טייקון הימורים תורם בהסתר", "זוכה בלוטו שם מסיכה", גם בשמה הבדוי של בלוגרית ברשת. הרעיון מונע בשיר רוק

פיטר רוט צילמה מרגלית חרסונסקי
מוסיקה ישראלית

כמה שאני מתגעגע

איך להביע געגועים לאריק? – לא עניין של מה בכך. הרי מילים וצלילים, יהיו אמתיים ככול יהיו, לא יצליחו לרדת לעומק החסר. מצד אחד – אישיות משפיעה, כובשת, ממגנטת, וממרחק הזמן – גדלה עלינו. מצד שני, האיש הכל כך ישיר,

רוני ידידיה וחברים שרים אלתרמן
מוסיקה ישראלית

שרים נתן אלתרמן – העולם מצויר כגלויה חלק א'

מסעות רוני ידידיה בשיריו של נתן אלתרמן נמשכים כבר חמש שנים. האלבום הוא קצה המסלול הראשון. על העטיפה רשום: "חלק א'". חשבון: ניפגש שוב בסביבות 2020 לחלק ב'. אין בעיה. שירי אלתרמן יהיו רלוונטיים גם אז. מוסיקלית, ידידיה ממילא אינו תלוי ברוחות

20 שנה להופעה בהארד רוק קפה

זיהיתם את השיטה? תנו מספר שנים עגול, רצוי – עשרים שנה לאלבום/ הופעה ותחזירו הקהל בגדול. זה עובד. אלא מה: יש מוסיקאים/ זמרים שצברו כל כך הרבה שעות במה, שהם ראויים להשתמש בה. פיטר רוט, שהצטרף כתגבור לחבורת יזהר אשדות לציון 20 שנה להופעה

טיול שנתי

ונפתח בפינת הלשון. מודה: יש לי חולשה לשפה העברית, ושגיאה עלולה לחרב לי שיר שלם. טל שגב שר "הכל נראה" (קמץ) בלשון עבר במקום – "הכל נִרְאֶה" בזמן הווה, בהתאם לכוונת השיר. מי שחפצה נפשו לכתוב שירים, פזמונים ולפרסמם ברבים

לך עם הרוח

בטוח שדן סלומון מאמין בדרכו. הבעיה היא שאמונה לבדה אינה מספיקה כשמדובר ביצירה. אפילו שירה רגשנית מלאה כוונה עדיין אינה מבטיחה גדולות ונצורות. הטקסט הזה הוא צירוף מאוד שבלוני של אמירות נדושות-סתמיות. לשאול עד כמה אתה מאמין בעצמך – הוא

פסטיבל ראשון לציון

זה שישב לידי המהם-זמזם-זייף את "אהבה בת עשרים" ששרה קורין אלאל. לא חבל להרוס? נכון שהתכנסנו לשמוע שירים יפים ששר יוסי בנאי, אבל, אדוני,  זה לא ערב של שירים ששרים עם שירונים, בא לי להגיד לו, ואם הייתי פחות מנומס הייתי

אנפלאגד

גילוי נאות: יש לי חולשה לא קלה ללהקת משינה, 28 השנים שחלפו מאז הוקמה, לא גמלו אותי. מי שבא לו לנטוש את הכתבה כבר בשלב הזה – אין בעיה. נטוש בעוד מועד. עכשיו, כשנשארנו, אני והמעריצים הותיקים עם הצעירים לבד,

אתה אוהב אותי?

מה היא לוחצת, ישאל הבחור. מה אגיד לה שאני אוהב אותה? לא אוהב אותה? מה הלחץ. אין לי מושג מהי אהבה. יצאנו כמה פעמים, מצאה חן בעיני, אבל אחרי ההיסטריה הזו יצא לי החשק. היא דורשת תשובה מיידית, רוצה את האמת.

שמועות

מי אם לא אלתרמן. אין כמו אלתרמן לפתור בעיה של מלחין. השפה? "כרוזים"? "טלגרף"? "רדיו מציף את הרחוב בנאומים"? לא בדיוק מתאים לזמננו. אלא מה: תימצא תמיד "הצדקה אקטואלית". אלתרמן כתב על מסע שמועות ש"מתגלגל בריצה" – תחילה הוא כל

"מנגינה" ההופעה

מוניקה מסיימת "על הרצפה". 15 שנות להקה מביאות גם את יהלי סובול למסקנה, שכמה שהשיר הזה הוא אידיוטי, אסור להפנות לו גב. אחרי הכל – דור הניינטיז הגיע גם בשביל השיר הזה. בנוסף – אין מוציאים ישן מפני חדש, כמו שאין מוציאים הביתה

מנגינה

כבר לא צעירה, המוניקה, רוח הנעורים של העשרים והשלושים כבר אינה מתפרצת בתדירות גבוהה כמו פעם, אבל מדי פעם פוקדת, מגיעה מכיוונים אחרים, בצורה זו או אחרת. שבע שנים אחרי "חיות מחמד" – היא הגיעה, וכמו בתהפוכות מזג האוויר על

פיטר רוט

שמעתי את פיטר רוט מביא את רוח הסתיו בערב ההוקרה לגרי אקשטיין. אני קורא את הטקסט. הסתיו נמצא בו. גם התחושות שמתעוררות, גם השפה הפשוטה הנקייה, הנכונה. ככה כותבים שיר להלחנה – טקסט לא מופרך, לא יומרני, לא סתמי, לא תפור למשהו. אחד השירים

לילה – עיר

רואים שכולם מחכים למשהו. למה בדיוק? ואולי אפשר להתנחם בינתיים ביציאה לעיר בלילה, שנותנת סיבה לשכוח מי אתה. מאור כהן, אחרי כל השנים, ההרכבים והסגנונות, הולך על שיר אווירה נוגה, לאונג' מלודי, כדי לספר על בן אדם שעדיין ממתין למשהו,