רוני דלומי

אצלכם בסלון

זאפה בסלון? מתרגלים למציאות חדשה. לא קרה לי בכל שנותי כמבקר מוסיקה, שלא ראיתי לפחות שתי הופעות בשבוע. אני עדיין ממשש את עצמי. ואולי זה רק חלום? מוציא אוכל מהמקרר ומתיישב לראות רוני דלומי. התרגלת לסעוד חצי שעה לפני הופעה?

רוני דלומי - רוץ איתי
מוסיקה ישראלית

רוץ איתי

כשהחיים הם ריצה – אין פנאי למצוא תשובות. לפי השיר גם לא נשאלו השאלות. היו סופות, ועכשיו הגיע זמן חמלה – שלא ישאירו אותה לבד וינסו  "לשחק ביחסים", כי הכל אצלה "נקי חדש". האם "משחק ביחסים" אומר שהיא לא ממש

מוסיקה ישראלית

הייתי שרה

לרוני דלומי יש טון רך, נוגה ומתרפק. זה, נדמה לי, אזור הנוחות שלה, כשהיא שרה געגועים לזמן עבר בבית שעושה לה טוב, במיוחד הסלון בו היא שרה מול ההורים "שמילאו לי את הקיסריה שבלב", משפט מוזר שאינו תורם לאמינות הטקסט.

מוסיקה ישראלית

12 בלילה

רוני דלומי אינה מוכרת בתדמית של האישה המשוחררת, שעולה על בריקדות למען החופש של האישה. החיוך שלה הסגיר ילדה-טובה מבית טוב. שום דבר שיגרום לה לצאת מדעתה. והנה בשיר הזה, היא מנפצת את הדימוי. רוצה חופש מול הגבר שלצידה שעושה לה

רוני דלומי
מוסיקה ישראלית

שלחי אותו

הלחנים והעיבודים נכתבים ברוח העצבות, לזכרו, לזכרם. כמה אירוני שהטקסט בסופו של דבר נטען בעוצמות שהם חלק מההיבט הרטרוספקטיבי שבעטיו מולחנים השירים: "שלחי אותו, תני לו ללכת לַחופשי, אף כי יודעת את שלא יַחֲזור אליך". הטון של רוני דלומי, הלחן

רוני דלומי - כל הזמן
מוסיקה ישראלית

כל הזמן

הייתי לוקח את הטקסט לפסיכולוג. מעניין מה היה אומר. אם רוני דלומי אכן חשה כך כל הזמן, היא בבעיה לא פשוטה. איך אפשר לחיות בלחץ כזה, בין רצון לחשש, בין מעשה וחרטה, בין אהבה עצמית לריסון עצמי. "מכל הבין לבין

דני רובס ראיון ליוסמיוסיק
טרום מופע

לנסוע אחורה בעקבות האהבה ראיון לקראת פסטיבל הפסנתר

אני נוסע אחורה במנהרת הזמן בעקבות אהבותיו של דני רובס לקראת ההופעה שלו בפסטיבל הפסנתר ושולף ביקורת שכתבתי על "פנים ושמות", הופעה שלו בצוותא ת"א ב-30.5.1988. לא שיניתי מילה. "אחר הופעת הבכורה של דני רובס, אנחנו מבינים מאין הוא בא

מוסיקה הופעות

תסתכל עליי השקת האלבום

בהדרן שרה רוני דלומי "מי אמר", שיר מאלבומה הקודם "אל תחזיקו", ופתאום הקשבתי למילים. ורשמתי על מפית: ככה אני רוצה לשמוע זמרת. לא צועקת מדי, לא מתקתקה מדי, לא מצטחקקת, אלא שרה מתוך עצמה, הכי קרוב לעצמה. גם "תן לי

מוסיקה ישראלית

תסתכל עליי

רוני דלומי שרה על החשש מנפילה על קו ההתחלה של המרוץ ועל ההחלטה לקפוץ למים גם בלי לדעת מה יהיה בסופה של הדרך.  "עושה לי עיניים" הוא שיר על נטילת סיכונים בחיים. מתעמתת עם "הילדה הקטנה", שעושה לה עיניים ומתרצה

רוני דלומי - לשמור עליי
מוסיקה ישראלית

לשמור עליי

גם כשיש כבר מי ש"ישמור עליה" – עדיין היא אינה בטוחה שיהיה לכך המשך. "שוכחת מכל הפחדים שלי רק לבינתיים". רוני דלומי מוותרת על אינטימיות. היא הפכה את הסיפור למלודרמה. את פרץ הרגשנות מקדמת הפקה מנופחת של צליל כלי מיתר

רוני דלומי איש של לילה
מוסיקה ישראלית

איש של לילה

היא אישה של יום. הוא איש של לילה.  סיפור היחסים מתואר על רקע הפער.  מה שהיא רוצה, מה שהוא מבטיח לה.  לא מעניין. לא מיוחד. ואז באה המנגינה הייחודית,  נישאת בקולה של רוני דלומי, ועושה עם השיר חסד. המלודיה והקצב

כל אחד יכול

מה שנפתח כאיזשהו אקט של קסמים ("תבחרי קלף") עם אלמנט כמו מזוכיסטי ("אני חי כשאת הורגת") מתמוסס לתוך מסקנות חיים נדושות ("כל אחד יכול לסלול את המסלול של חייו"… אתה חייב את האור כדי לבחור בין הטוב ובין הרע") פבלו

תחזיקו ההופעה

דנה ברגר עלתה לדואט עם רוני דלומי של "סתם שני אנשים" מהאלבום החדש שלה. מה עושה דנה ברגר אצל רוני דלומי? תוסיפו סימן קריאה. הנה סיפור אמיתי שברגר סיפרה מהבמה: את השיר כתבה לעצמה, אלא שבסיום כתיבתו חשה כי לא

מארחת את דוד לביא

צווחות מעריצים (Fans) בפסטיבל הפסנתר מארח? דבר כזה עוד לא ראיתי. "אז מה?" שאל אותי קולגה בסוף הערב. "הגיע הזמן שגם מעריצים יגיעו להפסנתר מארח". ככלות הקול והתמונה, כשם השיר שרוני דלומי ודוד לביא שרו בסוף הערב, יכול להיות שהוא

מארחת את דוד לביא

מה עושים רוני דלומי ודוד לביא בפסטיבל הפסנתר מארח? זה כמו שתשאל מה לאהוד בנאי ולפסנתר? הפסנתר מארח של השנים האחרונות כבר מזמן אינו שואל שאלות. הוא מעדיף לתת הרבה תשובות לקהל הרבה יותר מגוון מאשר זה שמגיע לשמוע אמן

קצת אחרת הופעת השקה

האפשר לכנס את ועדת הקדם אירוויזיון לישיבת חירום? התחרות רק במרץ. אני מבקש לעשות שינוי קטן. הבנתי שהועדה מאוד מעוניינת שישראל תזכה, שהאירוויזיון ישדרג לנו את הצורה והגאווה הלאומית בעיני העולם יותר מאשר סך כל אנשי ההסברה שמתראיינים לטלוויזיות ואומרים

קצת אחרת

האלבום נפתח במנגינת רומבה פלמנקו מרקידה, הנושאת את לחשה של רוני דלומי בספרדית Primero Y No Ultimo/ Primero Y mio.  ככה מתחילים אלבום בעברית? – בספרדית? הפתיחה – כמבוא להמשך. רוני דלומי שאחרי כוכב נולד עשתה החלטה עם עצמה ובסיוע יועציה

לילה מטורף בפסטיגל

היו שנים  שלא החמצתי פסטיגל, גם כשהוא נקרא "פסטיבל הילדים". לא שהייתי מאוהב במוסד הזה. לעיתים שררו בינינו יחסים לא ידידותיים, אבל תפקידי כמבקר בעיתון חייב. ידעתי שכל דצמבר בשנה, אין ברירה אלא לצאת לכיוון היכל הספורט בחיפה, לפגוש את האימהות עמוסות הילדים

כך או כך

תיתן לו הכול-הכול-הכול. רק שישאיר לה משהו. בוידוי היא חושפת את חולשותיה – הכול שקוף אצלה מדי, מצב שעלול להביאה להתמוטטות. נתלית בזמן שיושיע. במצב כזה היא מוכנה לתת לו ארמון. טקסט פשוט, וכל מה שנותר זה לשמוע צלילים וטון. הבשורות