מהדורת הדלוקס של "כל הימים" מכילה בונוס של 3 שירים. ניצלתי ההזדמנות להקשיב ל – "מ.ש.ו.ג.ע", שעד היום חמק ממני או שאני חמקתי ממנו (עומס מ.ט.ו.ר.ף), למרות ההמלצות בנוסח – "אתה חייב לשמוע" שי גבסו בחר לתאר פערים בין מציאות
עובדיה חממה הולך בתלם מוסיקלי מוכר. אלתר בדרכו מנגינה על תפילה מוכרת. לא על התחכום יקבל צל"ש. המשפט המלודי חוזר על עצמו, השיר נע על מי מנוחות. אין כאן התפתחות מרתקת, מבנה הרמוני חדשני. מצד שני: יש משהו מעודן ונעים באוריינטציה של שירת
אין לי מושג איך הרשימה הזו מותאמת לישראל. האוסף והעורך, חיים רייכנטל, יוכל להסביר למה 22 הלהיטים שבחר מתאימים ל"המאזין הממוצע" הישראלי, להבדיל מ – Now 88 הבריטי ו – Now 51 האמריקאי. נדמה לי שהתמהיל מתבסס על שירים שעשו
הקלילות הנסבלת/ בלתי נסבלת (מחק את המיותר) של צמד הדי-ג'אים מניו-יורק, אנדרו טאגרט ואלכס פול המוכרים מהלהיט Selfie, שמארחים את צמד האינדי פופ, סירן. מסוג השירים שהוא כל כך קליט, שאתה מתמכר כמו לעוגיית חמאה מתוקה. לבנאדם יש כל הסיבות
שאלת "התינשאי לי?" בשיר יכולה להיחשב כפסגת הנדוש, אלא שיש משהו בשיר הדרכים הזה, סטייל קאנטרי, שמעניק לו דרגת אמינות לא מבוטלת. השיר עוסק בסיטואציה של "האני" ו"האת" המאוד פרטיים במכונית מול "אנשים שלא מוצאים את הדרך". הוא מחזיר לשאלה שנשאלת
רותם אור (Totemo) נמצאת בספירה שמימית כדי להביע כמעט בלחישה רכה מודעות מפוקחת למצב של חוסר שליטה בדרכה ביחסים בינו ובינה. מתברר כי הידע שבידך אינו מספיק. דברים נעים בכיוון הפוך ממה שחשבת. ההבעה של אור רכה אך מגעת. מאופקת אך
ארתה פרנקלין עושה קאבר לאדל? תוסיפו סימן קריאה לסימן השאלה. עד שלא שמענו, לא האמנו. עכשיו, אחרי ששמענו, אנחנו מבינים, שארתה לא חששה מגרסת המקור שקידמה את אלבומה של אדל למכירות של 10 מילון עותקים. היא השמשה בשיר כדי לומר: אני
ארז דסקל משחרר תסכול בטונים בהירים ובכוונה ברורה. הטקסט מדבר בעד עצמו. גם המוסיקה. המנגינה, העיבוד וההפקה מדייקים במסירת הנרטיב, בשידור הכאב. "אני רק גבר/ בקושי גבר/ וזה הזמן הלא נכון להיות גברים" הוא משפט נוקב, לא רק אישי, אלא
"המציאות בממתינה", שרה נסרין קדרי. יענו, תיכף תתפנה ותענה. צריך לחייג פעמיים, כי אסור לוותר. נושמת את הסכנה, "אוהבת כשהלב שבור". חגי אוזן מתחבר לשפת הסלולר ושם בפיה טקסט אינסטנט-עממי על אחת שמבחוץ "מפזרת חיוכים, עולה להילוכים גבוהים" מצד שני
במדורנו גברים בוכים בלילה, קבלו לב שבור העונה לשם אליאור יעיש. כשלב שבור שר ממיתרי טנור יפים, מוחלים על כך שהטקסט לא יאיר את דרכו של אליאור אל צמרת כותבי המילים. ב"ז'אנר" – סוג של רע במיעוטו. וגם ניכר שפיו משדר
השיר (למטה) נשמע כמו משפט של מאמן/מאמנת אישית. מתברר כי תובנותיו רבי נחמן מברסלב כל כך פרקטיות, שהן טובות גם לזמננו המודרני. ליצור מזה שיר? ראשית, אני לא מסתדר עם שירים של שורה אחת, גם אם השורה/תובנה חכמה במיוחד ומושרת
כמה פעמים נזכיר שהרע שולט בעולם נכון: הרוב רוצים טוב, אבל הם נכנעים למיעוטים. אלישיה קיז התיישבה לפסנתר לשאת תפילה לטוב. הפופ מאפשר המנונים שפונים לכל בנוסח "אנחנו העולם. ישראל נמנית על המקומות שאלישה מסמנת לשליליות בעולמנו. בנוסף לעזה, לשיקגו ולניגריה. הזמרת
בקומוניקט שנשלח עם האלבום מדברים על סגיב כהן, "הדור החדש", שקיבל את הלפיד מדקלון, נציג הדור הישן. מה רצו לומר? שסגיב כהן הוא ממשיכו של דקלון מבחינת סגנון וז'אנר? אני מסופק אם סגיב כהן היה חותם על זה, אבל הוא העדיף
"מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" מה היינו עושים בלי "שיר השירים", ספר האהבה. כוחה של האהבה כה גדול, שהיא עלולה להיות הרסנית – "עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ, שַׁלְהֶבֶתְיָה"להקת "איבי הנחל"
הזקנה יפה לרוקרים. אחרי ההוצאה המחודשת של אלבומי לד זפלין, רוברט פלנט פותח עוד דף חדש. בספטמבר יצא אלבום. הנה סנונית ראשונה. נו, טוב אל תדרשו ממנו להישמע סולן לד זפלין של פעם. והדרת פני רוקר, שקולו אינו כתמול שלשום.
קול גבוה שמתכוון. עידו רצון ברגעים של התעלות. שיר של שכנוע עצמי שמעיד על ניסיון לייצר חוסן נפשי מפני משברים. רצון שר על עולם שמסתובב בתוכו שמנסה "לא להישבר/ לא להיפגע" על ציר תנועה שבין אושר, תקווה ואכזבה. המרשם –
מי אמר שמקום ראשון בתחרות ריאליטי מוסיקה מבטיחה אוויר פסגות. הריאליטי מתעתע. אבל בשוך הסערה, מתבהרת המציאות האמיתית, וגם הכוכבים האמיתיים. קחו את אלה הנדרסון. לפני שנתיים היא הייתה בת 16 בלבד, לקחה רק מקום 6 באקס פקטור עונה 9
לפי הטקסט, דרור משען לחוץ. החיים בתוך עצמו לא פשוטים. מרגיש מבוך, מפוחד, חש חום, עיוורון. כאילו זה לא הוא. בחיים, כמו שאומרים, זה מצב שדורש מרשם. הכימיה מסדרת את המוח. בשיר פונים לזמן או לאלוהים. האם זמן=אלוהים? מבחינתו של
מירי מסיקה נוסקת. מטפסת לשיאי הרגש. היא שרה על אנומליה. חיים-לא-חיים. מצד אחד חיילים נופלים, ומנגד – השקרים של הפוליטיקאים, שלא באמת מונעים את האסון. על רקע זה קיים הרצון להגיע לנורמאליות ("אולי יצמח בי כוח מכל מה שעצוב") המשימה:
חוכמת חיים נוסח מאיר אריאל: אתה רוצה לעשות דאווין על מישהי. שחק אותה cool. אל תתאמץ. תעשה כאילו אתה בכלל לא שם. ואז זה יקרה: היא תגיח כאילו מעצמה עולה – "כנערה מרחצה לילית/ במים רדומים/ לפי דפיקות הלב שלך".
ניגונו של הים השקט מלנכולי, טעון מתח דק, הגיטרות החשמליות משתתפות בזעקתו-צערו. המוסיקה ממחישה את מה שמתחת לפני השטח. עוטפת בקדרותה. בתוך השגרה הוא מספר עליה – רואה אותו ולא אכפת לה, והכי כואב – שזה אמיתי. גבע אלון בעברית
רק שלא ישכח אותה במכונית, כשמתרחשת השריפה. כוס מים לא תכבה. מכל מקום: מסוכן לנעול את כל הדלתות. ועוד הצעה: בשביל לקרוע את העיר, עדיף איזו מכונית גדולה. לא מכונית קטנה. לפחות שהפריכה תהיה במרצדס. בשביל הדאווין אתה לא יכול
הצלילים כמו העטיפה – שחור לבן. ככה לא שרים היום. רוחמה רז נשארה שם, בשנים ההן. מה רע? תשאלו. רוחמה רז שרה את עצמה. לא רק מתרפקת על הימים, היא אף משדרת את צליליהם. עד כאן הכל הגיוני. הנקודה הקריטית היא
קאבר נועד לעיתים לגאול-לחשוף שיר שגורלו נגזר– מצולות השכחה. שלפתי את אלבומו של ארז הלוי – "הלילה" כדי למצוא בתחתית הרשימה את השיר הזה. בים המוסיקה – צריכים לעיתים סיבה כדי להיאחז באי בודד קטן. ארז הלוי שר על מהות
עמיר בניון מרגיע: "בן תמותה אל תפחד … כי זה אצלך הכל בתוך הראש". טקסט קצר וקומפקטי שזורם בכיוון אחד: על האדם לא לבזבז אנרגיות על פחדים ו"חפירות", כי "הכל בראש". מחקרים הוכיחו, כי כאשר האדם יכיר בכוח של המחשבות
מגרדים כל חומר של אריק איינשטיין ז"ל. השיר הזה אמור היה להיות דואט בינו ובין מיכה שטרית. אריק הקליט סקיצה בשנת 2000 באולפנו של יזהר אשדות. דואט לא יצא מזה. הסקיצה הגיעה עד אולפני "תשע סטודיו" השנה. לקראת מופע ההוקרה
המוסיקאי הישראלי החדש מזמין את הזמרת ההודית לשיר שיר עתיק נושן, ושניהם יוצאים לחפלה ערבית-בלקנית. מהשושנים הנושנות של אורלנד את זעירא נולדו שושנים חדשות ע"י תזמורת בת 15 נגנים שמתנסה בשעטנזים מפולפלים, המכוונים למשבצת מוסיקת העולם הגדול. שבעים שנה עברו
כסף לא קונה אהבה? ואללה. איך לא ידענו? בעז שרעבי מתכוון לזה. בואו נשתחרר לרגע מציניות, נהיה אופטימיים לרגע יחד איתו? הא? הידעתם שעושים טעויות בחיים? – עושים. לא נורא. הידעתם שאפשר לתקן? – אפשר. ואתם יודעים מה? יש גם הפי
אחרי "תמימה", הסינגל הקודם, מתעטפת שירן אלעד בשקט בגעגועיה לאהבה. מילים של הרבה רגש. על הכאב שבחסר האהוב מכסה הרבה שקט. "עם השקט נעלמת" וגם "רק בשקט מתעטפת". ויש בשיר "לב שנשרף", "גוף עייף". מערבולת של תחושות טראומה בכתיבה מעט שבלונית
שיר רוק שנפתח באקורדיון? צחקתם עלינו? אבל כל השיר הזה נשמע כמו משהו שלא שמעתם. אפילו לא Mumford and Sons, אם מדברים על חיבורים בין פולק לרוק. גם הקול הגרוני העמוק הזה. הקצב השבטי. מישהו הגדיר – rock-tribal. הנתונים מוחצים:
