שירים חדשים

אילן טייב מנסה לפרוץ מחסומים במערכת יחסים כדי להגיע אליה. מספרים שהיא מסוכנת ומסובכת. הוא מתיימר להמשיך לנסות. מבחינתו המוטיבציה  ללכת רחוק איתה  – עד בית וילדים. ה"סדקים" שמתגלים אצלה מטאפוריים, מתקשרים עם קליפ השיפוצניק שמשחרר מתחים ומעביר את הנרטיב

ים רפאלי אינו סובל מטראומת הפרידה הגברית להיפך – השיר מספר כיצד הזוגיות הצילה אותו ממשבר נפשי אישי גדול, חוסר אמון בעצמו, בחיים. לפי שיר הוא נמצא במצב של הלם נפשי בו הוא אינו מסוגל להתמודד מול עצמו. כשהוא "כמעט

טונה (איתי זבולון) שר על האדם במלחמה. מהזווית שלו – להביע את מכלול המחשבות, התחושות והמסקנות. אלבום חדש בדרך. יש מפלט מהמצב. מבאס טוטאל? שינויים בחיים? העתיד עוד מטושטש. "מה שנשאר זה לחבק/ את מה שנשאר מאחור/ בין העיר לפרדס/

דניאל דהאן מאשים את "החיים המטורפים" ו"העולם שהשתנה" במשבר יחסים. זה נשמע פשטני ונאיבי כמעט כמו הבקשה לחזור ולהיות "טיפה יותר תמימים". הערגה הזו היא  ההיתממות המבקשת  לחזור אל התמימות הראשונה מתוך עצימת עיניים. פנימית וחיצונית. האם יש מצב לתמימות

תן למוסיקה להביע אותך. מילים על הנייר פחות מדייקות. אלדד ציטרין מנסה לחבר מנגינות למחשבותיו-תסכוליו. אלה שני שירים חדשים  המאירים פרוזדורי מחשבה ותחושה. שיר על חלום שחלם כילד שמנסה לרוץ, אבל רץ באוויר מבלי  יכולת להתקדם, והתחושה הזו שחוזרת גם

שלמה ארצי שר "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". כל מי שאי פעם חווה משבר נפשי יודע, יש תחושה שזה לעולם לא ייגמר. משברים יכולים להיות דבר מורכב להתמודדות, אנחנו עלולים להרגיש מאד בודדים ונפחדים, וכאשר נראה אנשים אחרים שמחים, 

המצוקה של דניאל אזולאי נשמעת דאווין של היפ הופ – שימוש סתמי באנגלית (מי פה מדבר בסנטים?), פעלולי חריזה רברבנים ("אנלפבית פואט / עם עט בועט"), דימויים תמוהים ("אני מצייר כמו פיקאסו/ אני משחק כמו חנה לסלאו"). אזולאי עסוק בלהמציא

אלמוג טבקה משדר מצוקה נפשית – רואה הכל בשחור. אם תתחילו בקליפ אז האסון לא כזה גדול. הוא מלא אור בהיר וחיוכים מפה ועד ליפו וקפריסין (שם נערכו הצילומים). הדימוי העצמי הנמוך מול העזר שכנגדו משופע בצורה מוגזמת במטפורות מן

הכל אבוד או שיש אופק כלשהו? כפיר בסון, סינגר-סונגרייטר ליגת על, מתלבט בין היכולת לאי היכולת למצוא את הכוחות והמשאבים שבו להפוך את הכאב לתקווה שתקדם את השינוי והריפוי. מה שמתחיל כשיחת ייאוש מתבוסה, משנה כיוון:  מתוך ענני גשם מחכים

יש סיפור מאחורי הקלעים של השיר. לא בטוח שהמאזין הלא מיודע יבין את השתלשלות העניינים (*) או מה שמוביל מבית הכנסת ברחוב שד"ל בתל אביב לחיפוש אחר הדבר האמיתי. מה שתופס מיידית זה החיבור של אהוד בנאי לדאב-רגאיי, מקצב מתיידד

כאילו שחסרים זמרים "מזרחיים" שמתפרקים בטונים דרמטיים כואבים על אובדן אהובה, בא יונתן קלימי ואומר: חכו חכו – עוד לא שמעתם לב שבור בוכה. השיר נפתח ב"אותיות זרוקות על הנייר". מה רוצה לומר? שזה לא סתם אוהב מתוסכל ושבור, אלא..

הזמר הנודד לא מחפש יותר מאשר אהבה. למעשה, משה אנטבי אינו בדיוק "זמר" במובן הווקאלי המקובל. הוא יוצר שחורז ושר את זרם מחשבותיו. הנודד מרגיש לפעמים בודד, לפעמים שודד, שורד בכיף, והעיקר שהיא תרגיש טוב כשהוא בסביבה. כל השאר בטל

מנין הוא שולה את המנגינות האלה? כל שיר שובה ביופיו המלודי. קווי מתאר מלודיים שמתחברים להמיית ליבו. געגועיו לאהובה – משורטטים במדויק. המרחקים שמחדדים את הערגה. המרחוק שמעצים את הבקרוב. המוסיקה – סגנון משלו, אינו תלוי בזמן. על זמני. העיבוד

למה דואט? הרי השיר מושר מנקודת מבטו, לא מבטה. הוא המתבונן וחוקר אהבתו השבירה אליה. הוא הנווד בעולמה. הוא שמנסה לקרוא אותה מבעד לדמעותיה. אז למה בשניים? שננסה תשובה? קולה הוא כמו בן לוויה, מצטרף לתחושת הצער והנחמה. גם: מבחינת

תצחקו, תצחקו עליו, אבל מאחורי הכריזמה יש הומור עצמי וגם מוסר השכל בחצי אגורה. רגע, אביהו פנחסוב בחצי דיבור, חצי מוסיקה, לוקח את עצמו ברצינות? הצחקתם אותו. הוא מתפרנס מלהיות מטורלל שהולך עד הסוף. בכל זאת, עשו לו טובה: אל

יובל זוארץ חוששת שהנשמה שלה תישרף. משמעות המטפורה? יש מצב שנשמה תיכחד? בכלל, מהי נשמה? האם הנשמה היא הזהות הפנימית שמשמיעה קול? האם היא העצמיות, ה"אני" השוכן בגוף ופועל דרכו. כזו שבלעדיה  הגוף הוא כמו נורה ללא חשמל? לא בטוח

תן לרגש לרוץ לפניך, תן לטונים הגבוהים לדייק את שירת הרגש, תן לגעגוע לאהובה להישמע הכי מרגש. יש מי שיכול לעשות את זה יותר טוב מאייל גולן? תקשיבו ותבינו את הסולד אאוט לשתי הופעות בבלומפילד. משחקי מילים של כיליון נפש

מיטב שרמן, תגלית גדולה של הכוכב הבא, שרה פוסט טראומת אהבה שהגיעה לסוף דרכה. התסכול, הבלבול, הדכדוך, הבדידות, איבוד הביטחון, הפחד להיפגע, להתאכזב. יש מצב לאהבה חדשה? שרמן משאירה את השאלה פתוחה וכואבת: "מה אם לא אוהב יותר שוב אף

יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, ביצוע שמעניק להם חיים חדשים בסגנון-עיבוד שלוקח שיר שמח למקום אישי אינטימי. זוהי הגרסה של סלעית פרידמן לשירו של עוזי חיטמן שאורנה ומשה דץ ביצעו באירוויזיון של 1991 ברומא (מקום שלישי). סלעית הפכה

בואו נעצור את העולם ונחכה עד שכל הרע יהפוך לטוב. שנצחק ללא סיבה, שנתנקה, שנמצא אור בקצה העצב, שניכנע לאהבה. האם נגיע אל האושר המוחלט, אל השקט המיוחל, שהרע ייעלם והטוב ישלוט? יש מצב? המאמין ימתין למשיח. החילוני יישאר מציאותי,