רביב כנר הביתה
הבלגן. זה מה שגורם לרביב כנר לזעוק. לא ברור מי האמא, מי האבא. הכל חשוך. והכל לא ברור. רק שיחזירו אותם. הביתה עכשיו. שמעתי את רביב בכיכר החטופים. לוחם מילואים שזועק מדם ליבו. בשיר הוא דואב, מלנכולי, טון נמוך, ואז
הבלגן. זה מה שגורם לרביב כנר לזעוק. לא ברור מי האמא, מי האבא. הכל חשוך. והכל לא ברור. רק שיחזירו אותם. הביתה עכשיו. שמעתי את רביב בכיכר החטופים. לוחם מילואים שזועק מדם ליבו. בשיר הוא דואב, מלנכולי, טון נמוך, ואז
שובה של הלהקה הצבאית 2024. חברו את ארועי התקופה מאז מאז 7.10.2023.עם רוח התקווה לתקומה שממשיכה לנשוב בקרב עם חפץ חיים, ותקבלו שירה בנוסח הלהקה הצבאית של פעם. היוצרים נועם חורב (מילים) את עידן רייכל (לחן) את גלעד שמואלי (עיבוד
עננת עצבות יגון וכאב שירדה אחרי אסון ה-7 באוקטובר ממשיכה לרחף מעל עולם המוסיקה. יוצרים מוסיקה לא רק לאירוע טראומטי מסוים אלא למען תחושת החיבור לאחרים. השיר של גיא ויהל הוא כזה. מייצג אנשים רבים שחווים לילות ללא שינה, חוסר
פילוסופיה נוסח יהלי סובול הפכה לשיר נעים הליכות של מוניקה סקס בתוספת קולה העדין והמרכך של עלמה גוב. זהו שיר של הנחות ועובדות. העיסוק במציאות הוא כפול: עיסוק במציאות עצמה ועיסוק ביחס בין המציאות לבין התפיסה של בני האדם. ישנם
השבר הלאומי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" משתלט על פס הקול הישראלי. השירים זורמים כצונאמי אחרי רעידת אדמה. השירים סובבים סביב חרדות, כאב הכול, ציפייה לחטופים, חיפושי נחמה. העצבות בלתי נגמרת. טל רמון שאיבד אב ואח, חובר לפס הקול הזה. הפניה
שם אלוקים שגור על פיהם של בני אדם מאמינים כהרגל מושרש. אבי אוחיון פונה אליו ישירות כאילו יש קשר רוחני מתבקש בינו ובין אלוקיו, והוא מקיים איתו שיח אישי שגרתי: "ריבונו של עולם / לא חייכתי כבר איזה שבוע". לא
אל תזילו דמעות. מי שחושבים עצמם כותבי טקסטים לשירים, רוכבים על המלחמה ומשרבטים שירי אהבה אוויליים. אנחנו בעוד סבב שירים על רקע פרידות. לא ברור אם אבי אברומי את מור שרים על פרידה בעבר או למפרע כולל הבטחה שיחזור "בגלגול
טיפקס לא מסתדרת לי עם בלדה עצובה, אבל מתברר שה"חוקים" של עולם המוסיקה הישראלית משתנים בהתאם למצב. קובי אוז אומר: אנחנו זקוקים לאהבה יותר מתמיד. אין ציון זמן מוגדר בשיר, אבל ברור שהוא נכתב על רקע טראומה לאומית שבעקבות השבת
הוא שלא יחזור, שר אותה, את הגעגוע העמוק שלה, ריח החולצה ששלח לה, התוכניות שלהם ("דירה וכמה ילדים"), הבדידות, הפחדים, החלומות. אף מילה על מלחמה, אבל כמו הרבה שירים, זהו עוד חלק מפסהקול המוסיקלי של מלחמת "חרבות ברזל" שאינו נגמר.
כל נשימה נשמה, כל נשמה דאגה, ואף מילה על מלחמה. זה מה שמייחד את השיר. טוב לכל עת. זהו שיר לנצח גם בזכות מנגינה שמחלחלת לנשמה בעצבותה היפה. משפחת נויפלד, שמוליק ורועי, תרגמו את תחושותיהם על רקע מה שעובר על
יהודה פוליקר שר על חיבוק אור אחרון אחרי פרידה. זה אור שאדם משאיר אחרי לכתו, שממשיך לדלוק על פני גלי החיים ומותיר שובל של אהבה, שביב של תקווה, ניצוץ של אור שיישאר בלב גם לאחר מותם. אנחנו מנסים להתנחם במוסיקה.
אולארצ'יק פותח בקול צרוד כזה, שנדמה שמשהו קרה לו. בהמשך המלנכוליה הופכת מקול ניחר לזעקה עוצמתית בקצה המנעד כשהוא נואש מההווה, מבקש ממנה לחזור הביתה. השיר מורכב מהתרפקות על זיכרונות יפים ומהתפכחות כתוצאה מהשבר שעבר עליו. למעשה יקיצה מתמימות, חזרה
מה ההבדל בין כתיבה פרוזאית לשירית? קחו את השיר הזה. כתוב הכי פשוט בגוף שני כהספד לחבר. הזיכרונות, הגעגועים, התמונות. הטקסט כל כך לא מיוחד, שנאחזים כבר בשורה סתמית שתקועה כאן: "גם הים זוכר הכל/ הגלים אותו פסקול". זהו ניסיון
דור שמר שרה סערת רגשות מטריפה במוחו ובליבו של מי שזועק "הביתה" לאמא. זהו מן הסתם נרטיב שמתאים לימים אלה, שבמשפחות רבות לא נרדמים בלילה ומשוועים לשובם של הבנים והבנות. המנגינה הדרמטית והטון הנסער מביעים את המצוקה, הפחד הגעגועים וגם
כמה יפה שירתה של מיתר רובין, שנשמעת כמו "השכנה שממול". עומק הכאב מגיע בסלסול עדין שכולו לב בוכה. זהו שיר של תקופה שבה חיי שגרה שמחים ומאושרים של אנשים צעירים התהפכו להם ביום אחד. השיר נכתב לזכרו של יוחאי בן
יש מצב שפעם האמנת באהבה, אבל התאכזבת. ואז זה נגמר רע. נשבר הלב. נעלת אותו, ולא רצית יותר לפתוח, וזרקת את המפתח לים. ומאז אתה לא מוצא אותו, גם לא מחפש. איך ניתן לגרום למישהו שנואש מאהבה להאמין בה מחדש?
מה נשמע, מלך השמחות? מבחינת ליאור נרקיס גם עכשיו הכל בסדר – "כל יום רוקד עם לוחמים". השמחות? יחזרו ובגדול. חייבים שמחה גם אחרי האסון בו נטבחו, נרצחו ונפלו חללים. אל דאגה – נדאג לעשות שמח. גם אם עכשיו כואב
שנחזור לשיר אהבה פשוט, ישיר, עגול כזה שקולח בקלות? ענק המלודיה הלחין את שיר הנאמנות של האוהב לאהובתו כשיר ילדים תמים, שיכול לשמש את כל האוהבים לנצח. אחד הדברים החשובים ביותר שיש להבין בחיים הוא: אהבה היא הכול, או לא
מה רוצה אושר כהן? שנשתתף איתו בשרטוט קווים לדמותו בהווה ובעתיד? השיר הוא מונולוג מבולבל עמוס פרטים, שניכר כי נכתב בהתרגשות, אבל התוצאה היא השתפכות אקראית אחורה וקדימה שנועדה כמו לפרוץ מחסומי כתיבה, שמתחברת לטקסט לא קוהרנטי שהוא תפסת מרובה
כדור הרגעה, מלודי להפליא, ערב לאוזן ולנפש. החייל של עכשיו מתדפק על דלת ביתו בגעגועים ובשקיקה לטוב שבחיים שלפני הבלגן. בורח מצעקות האתמול, מימים "חנוקים מדממה", וכבר המחר נמצא בהישג "וּמָחָר/ נִרְקֹד עַד הַשָּׁמַיִם/ נִמְצָא שׁוּב בָּעֵינַיִם/ אֶת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ".
נעה סררו מתרפקת ברגש גואה על "כמה טוב בבית", על העזיבה לצבא, על דרך חדשה, על הפער בין החיים בחוץ לחום הבית. המנגינה היפה מתכתבת עם התחושה, עם השירה המתכוונת, אלא שהטקסט שהגיע עם השיר משתנה לפתע, ומשיר אישי עליה
מה כל כך בסדר? הפסיכולוג יגיד: עזוב אותך, שיוציאו הכל. שישחררו. זה בסדר לשחרר. השיר הזה מרוב ה"בסדר" לא מסייע למצוא ידיים ורגלים, אבל הוא כנראה משחרר בגדול. הוא נשמע יותר סאשן פסיכולוגי אקראי מאשר שיר קוהרנטי. זה בסדר לשיר
לא ברור מאיזה מצב מצוקה נכתב השיר הזה. ה"לחזור הביתה" יכול להתפרש גם כשיר געגועים לאישה ("לאן את ברחת?") או כמצב נפשי קשה בשל פרידה. בדברי ההסבר שנשלחו עם השיר נכתב: השיר נוגע בכאב העמוק וההתמודדות שלנו כעם, שרוצה לשוב
מישהו הגדיר פעם שיר אהבה מהו? כל שיר שני יכול להיכנס תחת הכותרת "שיר אהבה". "שיר אהבה" אינו מתוחם בטריטוריה של גבר-אוהב-אישה-אוהבת-גבר. קודם כל אהבה נטו. זו יכולה להיות חיבה עזה, רגש משיכה. בשירים מולחנים, המוסיקה באה במקום הגדרות ומספקת
האזנתי פעם שנייה ושלישית. יבואו רביעית וחמישית. לולה מארש בעברית נשמעת הכי לולה מארש. המנגינה קולחת בקסמה. קולה האוורירי של יעל שרה געגועים שיש בהם חום ואהבה בלי להיות דרמטית. השיר שוזר מוסיקת רטרו וליריקה שכורכת חוסר אונים ותקווה כאחד
צליל כינור מסולסל מעטר את פתיחת שיר החזרה המצופה הביתה. עמיר בניון שר את החוויה בערגה גדולה – בעיני המתבונן, באוזניו, בתחושותיו. הציפיה מפרה את הדמיון ומתורגמת להתרחשויות למפרע. התחושה היא של כמיהה גדולה הנוגעת בתפילה שקולה מגיע ממקומות עמוקים
ענבל ביבי שרה שיר געגועים לאהוב, במקצב ובהרמוניה טעוני רגש המתכתבים עם שירת רבים. זהו מונולוג פנימי, על אדם חסר בזרם תודעה שמציג חדירה לנפש סעורה. היוצרת המתמקד בשמירת מקום ל"זיכרון אחד קטן" בנשמה, אבל השיר עוסק לא רק בזה..
מיקי גבריאלוב שר "מלאך שלי" עם ילדות נחל עוז. השיר, שנכתב על ידי המשוררת שלומית כהן אסיף והולחן על ידי גבריאלוב, הגיע לרשתות החברתיות בעקבות הטבח הנורא שאירע ב-7 באוקטובר 2023. מיקי: "שלומית כהן אסיף פרסמה את השיר בפייסבוק, ואשתי,
טראומת האויב המחשיך עולמות ועוקר נטוע מול התקומה – רדיפתו של העוין וחידוש הימים כקדם. שירת רבים בגוף ראשון בשפה מקראית שכתב והפיק פטריק סבג בימים שהעולם חשך עלינו. פופ הופך דאנס שהופך טראנס. המוסיקה מתערבלת והקולות המתלכדים לשירת נשמה
אם מנתחים שירי פופ , מגלים שלרבים מאוד מהם ישנם מאפיינים משותפים, היוצרים את המבנה ה'קלאסי' של שיר בנוי לתלפיות. השיר של דניאל סלומון הוא כזה – ראוי להיות הדגמה בקורס לכתיבה יוצרת. המילים החרוזות היטב, הבית והפיזמן המהודקים. המנגינה