שיר חדש

ומה הפואנטה? זוכרת, זוכרת, זוכרת, ומה עכשיו? המצב על הפנים? – על כך אין רמז בשיר. כל כולו התרפקות על עולם יותר פשוט, יותר מתוק של חוף שבו "אהבנו אמיתי". יש אהבות לא אמיתיות? ומה עכשיו?  אפק לאמור אינו עוסק

נצא למסע בזרם התודעה של ראודור, שמגולם במטפורת טיסה שלפני התרסקות, רגע לפני לחיצה על כיסא המפלט.  מנסה לתאר את התוהו ובוהו שלא נראה כלפי  חוץ. מה קרה לחתיך עם הגיטרה, משפטים ששמע ממי שנשאר אצלה לישון, סיטואציה של אסון,

תשמעו סיפור לא מיוחד, לא מענין, נדוש. קראתי השבוע שתל-אביב מלאה רווקות, חלקן כנראה נואשות, וכשהן אינן מוצאות חתן ראוי, הן מתמקדות במטרה אחת: לעשות ילד. סיגי אוחיון היא אחת מהן. מוקדנית, ממוצעת מאוד, תפרנית, רואה את החיים מבעד לחלון

המאמץ של האחיות טלי ולירון כרקוקלי להגיע גבוה עוד ישתלם בגדול. במערב, הן, ככל הנראה, היו במקום טוב בטבלאות הבילבורד. ההצלחה קשורה לא רק ל"מה" (כישרון), אלא ל"איך". לפי השיר החדש, הן היו יכולות להיות במקום שבו נמצאת היום חבורת

בקליפ  השיר מתנגן, אבל אמיר דדון אינו שר. נותן לפנים לדבר. ההבעה משמשת רקע לצלילים. הפניה לאבא היא ניסיון לחבור לעצמו, למעשה – למלא את החסר. הקליפ עושה את זה במידת מה. נוגע גם במה שרואים מבחוץ. החסר מקרב, מייצר

ערן צור ועופר מאירי עולים על אוטוסראדה, ומריצים את הסיפור שלהם על הסטורי'ז של הרשתות בעידן הפייק ניוז. נכון ש"סטורי" בפייסבוק ובאינסטגרם נעלם כעבור 24 שעות, אבל ממשיכים לחיות כשקר, קונספירציה, ואף להכות גלים בין אם הוא נכון או לא

זיו רובינשטיין עושה שימוש בסיפור בריאת העולם כמטפורה על התקופה הזו בארצנו. יש שיאמרו – מטפורה מוקצנת מדי כדי להאיר את המציאות הנוכחית, כי הרי במקרא מדובר בשינוי סדרי עולם. מצד שני, יש מצב שהאירועים של ימינו הניעו את רובינשטיין

פתאום רוצה להיות טוב? מה קרה? אמר מי שאמר כי הרע הגמור משלים את הטוב, והמעשים הרעים מקרבים לתיקון. הבעיה שלנו, ששבתפיסה היום יומית, מיד מזדקר בעינינו הרע, אבל אילו היו מודעים לתוצאות, היינו מבינים כמה בני האדם מזדככים ומתכפרים

אדם גורליצקי מכניס עצמו לאזור שירי המחאה. רק שמו של ביבי חסר כאן. השיר נשמע חריזת חירום פשטנית שכוללת שיחת חולין – "הוא מתמחה בלנצל חולשה", רכילות עיתונאית – "גם הילדים והאישה מגוייסים", מוסר השכל – "מי שמפריד בין אנשים

אייל גנדלר מבקש לשתף אותנו בגעגועי אהבתו. הבנאדם חולה אהבה, שיכור מאהבה, נמצא בתוך במעגל של אכזבות, תהיות, תקוות. זה אמנם אינו שיר מז'אנר הגברים הבוכים בזמר הים-תיכוני,  אבל בגדול – שום דבר מקורי. נקודות זכות: באהבה אין הרבה מה

לאיזו גאולה מתכוון דניאל זמיר? גאולת עם ישראל, ביאת המשיח, הצלה מצרה גדולה כמו משבר הקורונה? יש מצב לפסוח על התשובות הנ"ל ולהיתלות בעניין אחד: הגאלה באשר היא נשענת על האמונה באלוהים, ביכולתו הבלתי מוגבלת להושיע, בצדקתו וברחמיו. "ועכשיו, כשאנחנו

סיפור קצר בנאלי על בינו ובינה. פרידה ללא מילים. המשפט אין דרך חזרה עמד באוויר. לתסריט הכניסו דממה, כוכבים, אופק. הקליפ מעניין יותר מהשיר, וליתר דיוק – מוסיף נדבך יצירתי פיוטי לנרטיב בשילוב של אנימציה וקטעים מתוך סרטי שחור לבן.

שהדג יסתום בתקופה הזו? כבר חשדתי שזה לא יקרה, שנמאס להם לנסות להשפיע בשירים ובמוסיקה, כי אין תכלית למדינה, שבה הרוב מסוממים על ידי איש אחד. הגיעו ההפגנות, ונולד שיר. הדג נחש אינם נושאים דגל. אינם מתיימרים להוביל  את המאבק

אבוג'איה מספרים לנו איפה אנחנו חיים. כאילו שלא ידענו. מה כן? תמיד נחמד לרענן מידע. אל תקראו להם טריו מחאה. אין במקומותינו זמרי מחאה. האמירה היא סוג של – עזוב אותך, במילא אין מה לעשות, וכמו שאמר שלום חנוך –

וידויו של יובל בנאי בעידן קורונה וזום. האיש שיש  לו המילים והמנגינה –  הנשק שלו ליום של צדק אמיתי – מרגיש בינתיים  כדור בלי כתובת, בועט לשער ריק, יורד להגנה. הרכבת לא עוצרת בתחנה שלו. בינתים, גם כשהכל מתהפך –

השיר נפתח בקצב פאנקי מוחץ ומהיר. לא משאיר מקום לנשימה. השירה של דודו טסה גובלת בזעקה. המבע רווי רגש וכוונה. הוא מתכנן את הפגישה באותו ערב. שתביא איתה יין. שתביא איתה אור. תהיה גם תקשורת מילולית, יחשוף את ה ה"אני"

עזוב אותך מהשיר הזה, יגידו מיליון מובטלים לאברהם טל, על מה לשמוח? תחזור בעוד חצי שנה. אולי אז תהיה סיבה למסיבה. עכשיו – ממש לא. טל בכל זאת חשב אחרת: עוד שיר על מר גורלנו, על פוליקיטה מזוהמת, על סגר

חיזיון, סיפור מתח, מסר סוציאלי, אספקט אישי. נעלה עם יהודה פוליקר על הכביש הראשי לפי קצב השיר. עם המוסיקה הזו אין בעיה להתחבר. זורמת, נגישה. הטקסט הוא פאזל שחלקיו מנסים להתאחד. סירה מיטלטלת בסערה עומדת לטבוע, שליח נמלט שמחפש מקלט

עוצמת הרגש של שי נחייסי מופנית אל גורם הזמן בחייו. הוא (הזמן) מנהל אותנו. במקרה של היוצר – עניין קריטי. רגע השיר היה מונח לפניך, רגע הבא – התנדף. הרגעים האלה שהנשמה מייצרת את מה שרצית להגיד – נדירים, אם

לואי עלי יכול להיאחז במצב הרוח הלוקאלי: אין לאנשים כוח לשירים כבדים, אז  תעשה להם שמח בעברית ובערבית. ככה: אני נגד אמנות מנצלת שעת צרה. לעשות שמח? יש שירי שמח טובים, יש שירי שמח רעים. זה שיר שמח רע. אינסטנט

השיר אומר מעט. עדיין חולם על מי שאהבה נפשו. הזכרונות, המקומות, הפנים שהתפוגגו.  לא מדובר בחלימה של ממש אלא בתחושת געגועים שממשיכה להציף. השנים שעברו – החיים של עכשיו – והיא איננה.  ההתרפקות לא הפכה בלדה רגשנית נוגה, אלא לשיר

אברהם טל חושף את עצמו, את היחסים בינו ובינה, מספר מה קורה לו, מתוודה ומתנצל – מופנם בתחילה, ומחצין בהמשך בשירת נשמה. סערת הרגשות מתערבלת בתוך השיר – תוקפת מכל צד את המאזין. קודר, מהרהר, כואב, זועק. מעולם לא שמעתי

אז מה עושים עם כל האהבה, שעברה דרך פתלתלה עם הרבה דמעות? זהבה בן מציעה "לזרוק הכל לים", לכתוב שיר ולצרוח אותו בעיר. לזהבה בן אין שום בעיה להפעיל את סלסול הרגש המאונפף שלה על טקסט אקראי ומופרך.  נכון, יש

עד כמה אתה יכול לחוש סיטואצית עבר, שבעטיה נכתב שיר הערש הזה, שמכיל עולם ומלואו של טראומה ותקווה? השיר שהלחין ומבצע יונתן רזאל נכתב על ידי ישעיהו שפיגל ביידיש, בזמן שהותו בגטו לודז' במלחמת העולם השנייה.  הוא הטמין אותו במקום מסתור,

אמיתי? שיחק אותה אמיתי בשיר הזה. טון שירת הלב חזק ממילים. חנן בן ארי פונה בגוף שני בבקשה לשמור עליו מפני עצמו. הפניה לאלוהים באמצעות תפילה אינה עובדת. מחפש דרך אחרת להבין את המשמעות והתפקיד שלו בחיים. הוא מבקש את

השימוש הרב במילת הגוף "זה" אינה תורמת לאיכות הטקסט. "את זה", "זה נמצא", "מחפש את זה", "זה יכול לקרות גם לי".  כמה אפשר לחזור על "זה"?!  ולמה נועדה "התרופה"? אופיר בר-עמי מחפש ככל הנראה שיר נשגב של "עולם מושלם", אבל

מרסדס בנד? מתי שמעתם לאחרונה? מישהו התעניין? המתין?  איש בשורה אנוכי: ההתכנסות המחודשת של ההרכב מביאה משב רוח רענן בימים שהרוחות הטובות באזורי להקות הפופ המקומיות הולכות ומתמעטות. "דאווינים" הוא שיר של וידוי, גיחוך עצמי התפקחות והכרה בחולשות. "תפסו אתי