תנו לשלומי שבת לשיר את הטקסט הכי קיטשי בימים אלה של טרגדיה לאומית ומלחמה, והוא יישמע הכי אמין. תן לרגש העגמומי רוץ לפניך. איך התהפכה בבת אחת המדינה. שלומי שר על "גורל משותף" וה"ביחד", על התקווה שזורחת מתוך הייאוש, על
אחד ממקדמי ההצלחה הראשונים של שלומי שבת היה שיר שהלחינה אחותו, לאה שבת, למילים של מיכה שטרית. למעשה, השיר סלל לו את הדרך בתחילת הקריירה (1990). הוא הגיע בזמן, אחרי שאלבומו הראשון, "מן החושך חזרתי", שהוציא בשנת 1986, נחל כישלון. במבט
תנו לשלומי שבת ללחוץ על דוושת הרגש, והוא יהפוך טקסט געגועים נדוש לשיר חייו. ריח בושם מוכר מעורר את אהבתו הישנה. ממרחק הזמן ריחו של האושר חזק מאי פעם. כותבי הטקסט יצרו מניפולציית חריזה שנשמעת תחבולה מילולית עבשה על אושר
אחרי שביליתי למעלה משלוש שעות ו-54 שירים בשלושה דיסקים עם שלומי שבת, יכולתי להגיד It's Too Much. למה לא לערוך שני דיסקים עם הלהיטים הכי הגדולים? מצד שני זה שלומי שבת השלם. הייתי יכול להציע תשובה נוספת אפרופו המילה "לב"
הוא היא אלוהים והקפה. כך מסיים שלומי שבת את השיר החדש, ואתה מתקשה לתפוס את מהות המשולש המאוד לא קדוש הזה, בלשון המעטה. לחגיגות הארבעים של דרכו המוזיקלית, הייתי מצפה ששבת יצא עם שיר מקורי ומיוחד יותר, מאשר הלא חלב
שבט שבת התגייס לפרויקט "שלומי שבת וחברים". זה קרה עוד בטרם שלומי שבת התאשפז. עכשיו ה"בוא הביתה" מתבקש. מקבל עוצמה. כל המילים שמצטרפות לשיר רגש. הגעגועים, הזכרונות, הציפיה, האהבה. ההבטחה. המוסיקה – עונג שבת. המנון המשפחה הרוגש. המנגינה – לא
מהפכות מתחילות במשפט פשוט, נאיבי ואופטימי כמו: "אני ואתה נשנה את העולם" שנשמע כמעט כמו "כוח להמונים" של ג'ון לנון. גם לנון היה נאיבי, למרות שהאמין בכל ליבו בכוחם של ההמונים לשנות. הפופ הנאיבי של סוף השישים תחילת השבעים האמין בשינוי העולם מן
אתם חושבים ששלומי שבת הרגיש בריק של זאפה אחרת מאשר במלא של קיסריה? ממש לא. הוא הצליח לצמצם את ההופעה הרגילה שלו ל-29 דקות ו – 14 שירים, מופע שהכיל את מלוא התמהיל במעין מחרוזת, שהתחילה מ"בראשית עולם" עבר דרך
צודק שלומי: שרים כל הזמן על אמא. ומה עם אבא? הרי גם אבא יש רק אחד. השיר בא לתקן את המעוות. ואתם חושבים ששלומי ישיר אחרת על אבא מאשר על אמא? יעשה מאבא איזה רוקנ'רול מקפיץ, סמבה לוהטת. ריתם נ' בלוז מקפיץ. נו, נו,
עוד שיר אהבה לירושלים? יופייה, ניחוחותיה, הכיסופים, התפילות, הדמעות, וגם איזושהי אמירה על נצחיותה כבירת ישראל. מסוג השירים שאתה קורא ואומר: מה חדש? כששלומי שבת מתרפק על ירושלים, זה בכל זאת משהו קצת אחר. עניין של התחושה שמבפנים שהקול משדר.
חסרונו מילא את במת היכל התרבות בזמרים. הם עלו לספר ולשיר. המוות מייצר התבהרות יותר מחלקית של קווי אופי של האיש. יגאל בשן היה איש של חום והומור ונונשלנטיות, שלא רמזו על סופו הטראגי. אני זוכר פגישות איתו בבית קפה
אייל גולן שוב מלך הרדיו. זמר העשור בפעם השנייה. מתחיל להזכיר את ביבי. 14 שירים במצעד העשור של כאן גימל! מה עם שלמה ארצי, הזמר שממשיך למלא אמפתיאטרונים, שמוכר כרטיסים בטירוף?! קונצנזוס לאומי עוצמתי יותר מגולן, שפונה לציבור רחב יותר.
בקאברים מחפשים לא רק את הביצוע ה"יפה" והמדויק, אלא את החריג, את הירידה מהנתיב המרכזי לשביל צדדי, את היכולת של מבצע ה"כיסוי" להעביר את השיר למגרש שלו, או במילים פשוטות את הפרשנות שלו. דה וויס 5 נמצאת רגע לפני רבע
עכשיו הקהל מחליט. השופטים מצטחקקים. אומרים משהו או אפילו לא משהו. נסרין קדרי דואגת לבידור, כי אין לה משהו אחר להציע מעמדת השיפוט. סמא שופאני, זמרת ששרה נפלא בערבית, הולכת הביתה כי בחרה לשיר "יש לך" של המנטור שלה, שלומי
הדו-קרב האחרון הוא גם זמן ביניים לדבר על השופטים/ מנטורים בדה וויס 5. לעיתים התחושה היא כי המתמודדים המוכשרים עומדים משתאים מול הערות סתמיות עד אוויליות של האנשים שעומדים לחרוץ את גורלם במשחק. והרי טעימות מדברי השופטים במהלך התוכנית. דורון
מהי השאיפה של המועמדות בדה-וויס 5 שנת 2019: ליאל מעודד בת 19 ששרה "לא מוותרת" של ריטה, רוצה להיות "דיווה" כמו מריה קארי וויטני יוסטון. גם ניצן מנחם בת 24 מקרית מלאכי ששרה "חופשיה" של שרית חדד אומרת בצורה הכי
דמעות של שבת. אבא ובן שרו "אבא", והפעילו את בלוטות הדמעות של כל מי שנכחו באזור. אביהו שבת לא הגיע כמועמד בתחרות, אלא כפעלול של ההפקה לבחון האם אבא שלומי שבת יזהה את קול בנו גם כשהוא שר באנגלית (השיר
ברוך בואכם למדלילנד. בחודשים הקרובים יאלצו צופי הדה וויס לבלות עם המגלומן. דורון מדלי ירד לפני עלות המסך על אביב גפן, המנטור הקודם. הוא טען ,שגפן היה כבד ורציני מדי, ובעונה שלו הוא יהפוך את הדרמה לקרקס עם הרבה צחוקים
זמרי שירת הרגש חברו יחדיו לשיר את "מה שהלב יודע". האם האמת נמצאת בעיניים או בלב? זוהי שאלה פילוסופית שד’אור לא יעסוק בה. הוא יבקש עם הרבה רגש להספיק להגיד את מה שהלב יודע, כי מי יודע מה צופן לנו
וניפגש ביוני באמפי קיסריה. יהיה סולדאאוט. מכירת הכרטיסים כבר נפתחה. אל תתווכחו עם הקונצנזוס. היתה חגיגה בהיכל. הקהל מת על שידוכים של זמרי מיינסטרים לכל המשפחה. סוג של עיסקת חבילה. כל הלהיטים. "דה בסט אופ" עם ניחוח של נוסטלגיה. אמרו
הקהל מת על שידוכים של זמרים מצליחים. סוג של עיסקת חבילה כולל קורטוב של נוסטלגיה. אמרו שעבר ביניהם "חתול שחור". פייק ניוז. תקשיבו לשיר. נכון ששלומי חשב שהשידוך מיצה את עצמו ופבלו היה זה שהתגעגע, אבל כמו בחיים יש נישואין
הפניה בגוף שני (את) למישהי כדי להביע הזדהות עם צערה, היא טכניקה שחוקה, שהכותב בחר בה כדי לייצר איזושהי הזדהות רגשית עם מי שהאמינה בגשם, ידעה שהוא ישטוף הכל. הכותב רואה את ההתאוששות שלה בידיים, בשפתיים, מתאר אותה כ"לוחמת" ש"מאמינה בגשם".
"ככה זה כשמאוהבים", שר שלומי שבת, אבל דווקא השורה הנדושה הזו אינה משדרת את עומק תחושת התסכול והגעגועים ששבת מביע בשיר על מאוהב שמחזיק באור כמו שיכור עד שיעבור הלילה. אני שומע שלומי שבת קצת אחר. זהו שבת של איפוק
מילים פשוטות, ושלומי שבת אוהב מילים פשוטות: חייה את הרגע. אל תחשוב עבר, גם אם לפעמים אתה רוצה לחזור, ובאשר לעתיד – מי יודע מה יהיה. הוא במילא אינו מאיר פנים, כי הזמן הולך ומתקצר, והסוף ינצח. לך על הבוקר
יש מישהו שמוכן להסביר מדוע משה פרץ ואייל גולן יקבלו 170 אלף שקל על הופעה ביום העצמאות? גולן גם פרץ יעשו בוכטות ענקיות מערב החג. את ה-170 אלף תכפילו ב – 3 במקרה של גולן – שתי הופעות בחיפה ואחת
אין אהבות מושלמות, כמו שאין פרידות סופיות. אפשר להפוך את המשפט: אין פרידות סופיות, לכן – אין אהבות חדשות מושלמות. גם אם הוא צופה שהיא תהיה עם מישהו אחר והוא ימצא אהבה – עדיין בפנים יתגעגע "עד היום האחרון" לא
בניה ברבי הודח בגלל טריק טיפוסי לתוכנית ריאליטי, שמיכאל אלוני, המנחה המיופייף, הגדירו "הפתעה". זו היתה הפתעה של שליפה גרועה: המנטורים קיבלו מנדט להעניק חסינות למתמודדים שאינם מהנבחרת שלהם. כך קרה ששיר קורן, מי שהיתה מועמדת טבעית להדחה בגלל ביצוע
שלומי שבת יודע, שהקהל שלו לא ידקדק בטקסטים שהוא שר. אלמלא המנגינות וקולו המתרפק, השיר הזה, שחור-על-לבן, היה נערם בערמת שירים מהסוג שבתי החרושת לשירים בנוסח הפופ הים תיכוני המצוי מייצרים יום יום ובכמויות – לפי דרישה. כל שאלות התנאי
ניר מנשה בן שש עשרה וחצי ממודיעין שר את "נגמר" של עידן עמדי בעידון יפה. שלומי שבת התפתל. רצה להסתובב ונעצר. כמעט ולחץ – וקפא. מה קרה, שלומי? הרי בעצמך אמרת שהנער הזה שר "יפה כל כך?" חשת שזה לו
הבנאדם מבולבל. אינו יודע איך להתנהל איתה. החיים בשקרים כולאים, מעייפים. מכניסים למסלול של חוסר יציבות. נדמה לו שכל הטוב שהיה ביניהם נשאר אצלה. היא מאושרת, מחייכת. לו לא נשאר דבר. אולי כדאי לחזור לנקודת ההתחלה ולהתחיל לדבר. סיפור נדוש
