Balkan Beat Box ממשיכים בחגיגה הגדולה שהחלה ב-2005. לא סתם אני אומר "חגיגה", כי כמו הקודמים שלהם – גם Shout It Out הוא אלבום מחייך, מתפרע, חוצפני, שובבני של party music. מה שכבר אפשר לומר בלי להסס: את הצליל שלהם
אביתר בנאי שר על חולשה אנושית, אולי הדומיננטית בחיי אדם – הפחד להפסיד את היש החיצוני הטוב בכל תחום ממזון טוב, בית נאה, נוחיות, לבוש נאה, פרסום והצלחה. הפחד הזה הופך את האדם משועבד, לא חופשי, עבד לטוב. הקצב בשיר
השיר הוא על גבולות ביחסים. תמציתו: אם את רוצה את הכל, לא תקבלי דבר, אם תכבדי הגבולות שאת מודעת להם, תקבלי לפחות משהו. לקח לה זמן ללמוד את הגבולות שביניהן, שאינם קלים כלל ועיקר, אבל למדה להסתפק במה שהיא יכולה
להזיז, לפוצץ, לשרוף, לרכב על הקצב, לקצץ את השומן, לעבוד בקצב, להיזהר מהשטוח, כמה צעדים גבוה – ולעוף כמו עטלף. לדבר על זה, לא להסתיר את מה שיש, לא ללחוש, לצעוק את זה! מה זה? למה התכוון המשורר? בלקן ביט
ניכנס אל נבכי נפשו של אביתר בנאי. הוא שר את שהוא חש. מצב רוח חורפי מאוד. עננים שחורים. מחר יותר מסוכן מאתמול. טון קודר. נוגה ומפוקח. "הכי מבהיל שממשיכים רגיל", הוא שר, משפט שאפשר לפרשן בקונטקסט של אמירה פוליטית. אבל אביתר
הליריקה של אסף אבידן היא מזן אסוציאטיבי נדיר במוסיקת הרוק. לקחתי את הטקסט למחלקת התרגום החופשי שלי. הדובר מנסה לנער מעצמו חרדות ע"י כך שהוא פונה אליהן ומנסה לשכנען, שמקורן בטעות. אין מדע שיצליח לחשב את השינויים שחלים בו. אבידן
שיחת נפש עם אורן ברזילי. מה שהוא מספר על עצמו. מה שהוא מרגיש. מה שהוא מבין. היאוש הוא הוא כשאתה מובל למקום של אין מוצא. גם אמא כבר אינה נמצאת בסוף מנהרת הדיכאון שבה אתה מנסה לזחול. מה נותר? דמך
כמה פעמים התלבטתם אם לספר או לא לספר לבן זוגכם דבר מה, שאתם עלולים לקבל עליו תגובה לא רצויה ואפילו עוינת. האם אי פעם התגנבה בסתר לבכם המחשבה שעדיף לא לספר כדי לחסוך לעצמכם את הצרות. האם הבחירה להשתמש ב"שקר לבן"
לקראת סיום, ירד הסופרסטאר מהבמה וטיפס ליציע העליון של ההיכל. אמרנו סופרסטאר? רגע, אמרנו שלומי שבן סופרסטאר? ואללה. במונחים מקומיים – מגהסטאר. הבחור משיק אלבום לא בזאפה, לא בבארבי. לא בפריפריה. בהיכל התרבות בת"א. לא פחות. מצד שני לא ביג
אילו העולם היה מתנהג כמו יוצרי מוסיקת העולם, היינו נכנסים בשערי גן עדן. אבל כשכל אחד רוצה להיות גדול כמו אלוהים, כמאמר שיר הקופצני הזה, אלוהים ימשיך להתבונן במסכניו מלמעלה. בינתיים, למה לא לפזר עוד אייזה מסר ולתת לבלקן ביט
זה לא "בלקן ביט בוקס", אבל נוגע, באיזור. תמיר מוסקט השאיר עקבות בולטים. שניהם הרי מאותו הכפר המוסיקלי הקוסמופוליטי. בלקן הולך עם אפרו מגיע עד מוסיקה חסידית. יוסף חרז על יחסים. הוא מוכן לבכות, רק אם היא תחייך. המשפט הכי יפה
