ארקדי דוכין והפילהרמונית הישראלית
אני רואה ושומע את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה
אני רואה ושומע את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה
רגעים שאסור להחמיץ בימים אלה אחרי מותו של היצחק היחיד. סינגולדה מזמין את קלפטר לנגן "דמיון חופשי". סטנדרט ישראלי, מושא גרסאות כיסוי. כתיבתו הפשוטה. שזירת המנגינה והקצב. קלפטר שמחפש מציאות אחרת באמצעות הפלגה למחוזות הדמיון הלא מרוסן. הפתיחה הייחודית בגיטרה.
רבים מודאגים באופן מתמיד ממה שאחרים חושבים עליהם. אצל לא מעטים מדובר בחשיבה אובססיבית הנוגעת אף לדברים קטנים וחסרי חשיבות או לדברים לא ריאליים בעליל. דויד חברון כתב שיר על התסכול הזה. אצלו הוא מתנקז למוסיקה: "ורוב הזמן ניגנת אקורדים
אני רואה את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה לו.
עצוב או שמח? זה אינו הכי מובן. נלך על זרם תודעה לא קוהרנטי. למה פורים? בקומוניקט שצורף מסביר אוראל גיספן כי פורים הוא מטאפורה למסכות שכולם לובשים. גם כאן – זה אינו נובע מהטקסט. פורים יכול להשתמע לכל היותר כקונטרסט
מאחורי ישבו שתי נשים, שחיכו בציפייה דרוכה ל"מאיה". מבחינתן, מופע של שלום חנוך ללא "מאיה" אינו מופע של שלום חנוך. ברוב השירים האחרים הן פטפטו, מה שגרם לי להעיר להן. "חוצפן", צעק עלי הגברתן שישב ביניהן. "מי אתה ש…" שתקתי.