שנחזור לאירוויזיון בטורינו שנערך השנה? הדיו מתגלגלים לא רק מהלהקה האוקראינית הזוכה ומהעברת התחרות לבריטניה. רשמו את השם רוזה לין, נציגת ארמניה שהגיע עם השיר Snap רק למקום ה-11 בתחרות, הפך הוא הפך ללהיט סובב עולם. סיפור ההמשך של ההצלחה
Arcade של דאנקן לורנס הוא השיר המוזרם ביותר (סטרימינג – הזרמת מדיה) בתחרות האירוויזיון. הרשימה שנערכה באמצעות נתוני הזרמת אודיו ווידאו רשמיים בבריטניה, מציבה את נציג הולנד לשנת 2019, במקום הראשון עם למעלה מ-55 מיליון שימושי סטרימינג של השיר הזוכה
המסר הזה נטחן מאז שחר ההסטוריה. אנחנו כולנו בני אנוש דומים, אוהבים, חולמים, פגיעים, אבל מרוכזים בעצמנו, בבעיות שלנו, ואיננו רואים את האחר. מה השתנה? לא השתנה דבר. אגוצנטריות היא תכונה שאופיינית לבני אדם ממש כמו תכונות אחרות. שירה יעקבי
דץ ניגש להגיד לי שלום. נזכרתי שהייתי איתו ועם דצה באירוויזיון ברומא 1991. הייתי אז שליח "מעריב". הכרתי באותה נסיעה את כותב השיר עוזי חיטמן ז"ל, היכרות מופלאה שהפכה לידידות. והנה, 28 שנה אחרי – הדצים שרים את "כאן" ממש כאן בתל-אביב, ברחבת היכל
לא מפסיקים להשוות את קובי מרימי לפרדי מרקיורי. הדבר היחיד הדומה אצל שניהם הוא שפם. בכל מה שקשור למוסיקה – הדמיון פחות ממקרי בהחלט. זה לא הקול, לא המנעד. זו אינה הנוכחות הבימתית, בטח לא הכריזמה. מרימי משחק אותה אופראי. פרדי מרקיורי
פעם בשנה מגיע הסיוט. אתה נאלץ להאזין ל-43 שירים, שכולם רוצים דוז פואה. סוג של מזוכיזם. האם אני יכול להכריז, כי הרמה השנה בשטוקהולם גבוהה מאשר בשנה שעברה? הניסיון לייצר להיטים זוכים מכניס את היוצרים לנתיבים של פופ שנע בין
לא הייתי צריך לעבור על ארבעים וארבעה שירים המכסים את השנים 1956-2014 כדי להבין מדוע אינני משתייך לחוג מעריצי האירוויזיון לדורותיו. סיבת האוסף: 60 שנה לתחרות. רשימת השוק המשותף של היורופופ אינה מורכבת דווקא מהזוכים, אלא ממבחר של שירים. חלקם
אז מה? הייתם בטוחים שהפעם נעבור? ההימורים הרגיעו? שיר מצוין, הופעה פיצוץ, אמרו. אז אמרו. ישראל שוב מחוץ לגמר האירוויזיון. מיי פיינגולד בחוץ. פעם רביעית בארבע השנים האחרונות שאנחנו עפים. גם דנמרק לא האירה פנים. קראתי לפני התחרות תחזיות של
כשהמילה "רגש" היא מטבע עובר לסוחר, יש דרישה גוברת ל שירים "מרגשים". נדמה לי ש"כוכב נולד", תוכנית הקאברים עתירת הרייטינג, היא שהפכה את מושג ה"ריגוש" מטבע לשון לאומי. ולדי בלייברג שמגיע משם (כוכב נולד 7), מציע שיר המורכב מכל מרכיב שאומר
אתם יכולים לשאול: שמעת 43 שירים? אתה בטוח? אתם רוצים תשובה כנה, יד על הלב? – כן ולא. עברתי על 43 שירים. קליט או לא? מדליק או לא? אירוויזיון, אתם יודעים – 3 דקות. לא ממש צריכים להעמיק, לקרוא טקסטים
לא רק אנחנו חושבים על השנה הבאה באירוויזיון. כלומר – האם המאמץ שווה. האנגלים מאוכזבים. Blue קיבלה רק מקום 11 באירוויזיון בדיסלדורף, כשהצמד העונה לשם אל/ניקי Ell/Nikki עושה לכולם בית ספר ומשחק אותה בגדול בשביל אזרבייג'ן. אגב, מה שמרגיז עוד יותר את
לא עלינו לגמר באירוויזיון בדיסלדורף. אני יכול להרגיע את דנה: לא נורא. שום אסון לאומי לא אירע. באשר לקריירה שלך: כיוון שלא הגעת לדיסלדורף מהר גבוה, גם המדרון אינו תלול. זמרים וזמרות יודעים לשרוד את המעידה בתחרות הזו. תגובות: פה
גרסה סופית לנציגת ישראל? הרבה שונה מהקודמת? ממש לא משהו שישנה את הסיפור, אלא אם כן היא הולכת להרביץ הופעה הורסת שתכניע את האויבים שלנו. מה דורש אירוויזיון אם לא משהו אינטרנשיונלי, אלא שלא כל משהו אינטרנשיונלי חייב להיות קונפקציה
מתברר שרק לקראת תחחרות האירוויזיון זה קורה: זמרים וזמרות מערבבים אנגלית ועברית. לטעמי – מכה. אין יצור כזה – שיר בשתי שפות, אלא אם כן הערבוב מתבקש מהקונטקסט. אני יכול להבין את ה"סכיזופרניות" הזו – כשמייצגים את ישראל חייבים להניף את דגל
You make me fly high, מעופף ניקי גולדשטיין אל פסגת הרגש, כאילו רגש הוא נושא השיר. רגש חזק רץ לפני השיר – על הדרך הארוכה והמפותלת, מול הכוכב הבודד שמאיר בחשכה את הדרך חזרה הביתה, יוצא מאיש חולם, ותודה שהמראת
עברית ואנגלית. מה השידוך המוזר הזה? לא יאכלו אותו באירוויזיון. לא רק עידית לוי חוטאת בזה. גם מתחריה בקדם. (מה הם קיבלו הוראה מרשות השידור שיש לכבד את העברית?) האירוויזיון היא תחרות קוסמופוליטית. מי ששר באנגלית אינו חוטא לדגל של
