אריק סיני אל תדבר חלומות
זה לגמרי טבעי ואנושי לפחד. מותר לפחד, אבל לא לתת לפחד לשתק אותך. מצד שני, אומר השיר, לא לוותר – לחלום, לחפש תקווה, לפנטז, לא להיכנע, לא ליפול. מצוקה נפשית לעיתים צצה גם ללא גורם מסוים שניתן להצביע עליו –
זה לגמרי טבעי ואנושי לפחד. מותר לפחד, אבל לא לתת לפחד לשתק אותך. מצד שני, אומר השיר, לא לוותר – לחלום, לחפש תקווה, לפנטז, לא להיכנע, לא ליפול. מצוקה נפשית לעיתים צצה גם ללא גורם מסוים שניתן להצביע עליו –
איך היא יכולה לעזוב?! חלפה לאמיר אטיאס (סולן "בית הבובות") המחשבה במהלך הבזק התרחשות-התאהבות. נאמרו דברים בהשפעת אלכוהול. הוא חשב על משהו ראשוני טהור מתסביכים. בסיטואציה הזו הוא נמצא על רכבת הרים, שהיא לא עלתה עליה. התאהבות היא אובססיה, שמייצרת
וידוי ה"אני" של רן שפירא אינו מתכתב עם המוסיקה. לשפירא יש מה לומר: עם מי הוא מסכים, למה הוא מודע, עם מה הוא שלם, ממה הוא מתעצבן, למי הוא לא נוטה להקשיב. וכן, הוא מתנחם בדבר הבטוח – אהבה. אני
השנים עושות את שלהן לקול, אבל דווקא הצרידות מעניקה לו רמת אמינות לא קטנה. למעשה, אושיק לוי היה תמיד זמר שלא חשדת בו, שפיו וליבו אינם שווים. טקסט: "מי שישכיל להשתנות עם הזמן" הוא שפה פרוזאית של הרצאה. לא שפה
האם ניתן לתרגם עוצמת כאב לצלילים כסיסמוגרף המראה במדויק את עוצמת הריגושים? הייתי מחבר את רן שפירא למכשיר כזה. שפירא אינו יכול לזייף. זה בעצמותיו. המוטו – "רציתי" גדול מנשוא, תחושת הצורך הבלתי ניתנת למדידה לגעת לפחות בחלקיק של הטוב במצב
להתרפק על הוואלס הזה. להיצמד ולרקוד באווירה עגמומית. אריק סיני שר ו"רוקד" בערגה מאופקת. כל מילה נשמעת צלולה ובהירה. הוא מתבונן-נמשך אליה. יודע שהרגשות שמציפים אותו משנים משהו בחייו. לא הכל מושלם. הוא מודע לספקות שלה, מנסה להפיח בה אמונה
הייתה או לא הייתה? האם חלום בלהות הייתה? רן שפירא עדיין אינו בטוח שהוא אכן מה-שאומרים-עליו, שהוא מטורף, או בשפה מדעית – "סכיזופרן". הבעיות, שהמצב מעורר בינו לבין עצמו, ומול מי שעליה הוא אומר "התחלנו לגעת" – עומדות במרכז השיר,