מה הסיפור של עציון מאיר? הוא תקוע באידיאליזציה שפעם היה טוב יותר ("הלב היה נקי") מתרפק על ימים שהיתה "מנגינה" ו"שירים למגירה", ואילו היום נראה לו "סוף העולם"? מה אומר "לקחו לי את הים"? האם הוא היה מקור ההשראה שפגה?
אדם גורליצקי מכניס עצמו לאזור שירי המחאה. רק שמו של ביבי חסר כאן. השיר נשמע חריזת חירום פשטנית שכוללת שיחת חולין – "הוא מתמחה בלנצל חולשה", רכילות עיתונאית – "גם הילדים והאישה מגוייסים", מוסר השכל – "מי שמפריד בין אנשים
ליבי רן שר על משבר בינו ובינה. מה שהיא לחשה, מה שקרה בהמשך. התחושה שמשהו בה נשבר. יש בשיר מינונים של מילים נדושות: גשם שוטף. דמעות. הסוף ההתחלה. "לא נשאר בגוף אוויר". אולי מאמץ נוסף יעזור. לא ייכנס לתוכנית הלימודים
אדם גורליצקי רוצה להאמין ש"לסיפור הזה יכול להיות סופטוב". המשפט אקראי. האם הוא מתכוון ל"סיפור" האישי ("אני כבר חצי מת/ אבל גם חצי חי"), הלאומי, סוף המלחמות, ביאת המשיח, איזשהו סופטוב כללי? יחסי? כל התשובות נכונות? עד אז "תכתוב לאט בשקט" גם
שינויים אישיים, שינויים קולקטיביים? מצד אחד – "שפתייך שותקות" מצד אחר "שינויים עוברים עלינו עם הרוח". למה התכוון הצמד ד'אור את אפללו בטקסט המשותף? מה בדיוק מסתבך? מה משמעות של "הנכון"? לאן מושכת הרוח ומה מהות ה"ללכת קדימה"? גם אם
כשאביה שושני החליטה לשיר את השיר הזה בשלב הגמר של "הכוכב הבא", והעדיפה אותו על פני קאבר, היא ידעה שיש לה קלף חזק. כתבתי אז: "הייתי שולח את אביה שושני בזכות השיר המקורי . זהו ביצוע רגש שלוקח אותה לשם ללא כל
יש משהו דרמטי לחוץ, בוער, סוער בהבעה של ירמי קפלן. הוא שר גבוה מאוד, אמוציונאלי מאוד. המוסיקה מקדמת את הנרטיב ללא ניואנסים. ההבעה מטשטשת העדרה של מנגינה אולטימטיבית. קפלן מרבה לעסוק בשיריו במשבר הבינו-בינה. כל הזיכרונות כבר ארוזים בקופסא. גבר
