וידויה של רווקה מנוכרת בעיר מנוכרת שמנסה להתמודד עם הניכור והתסכול של עצמה. שירה אטיאס (יוצאת אקס פקטור) יוצאת לרקוד בין רווקות ("מונה ליזות") שמחפשות להתמסד. היא כמו ויתרה כבר למצוא את מה שהיא מחפשת טוחנת ומחשבות ("הראש ברכבת הרים")
רן דנקר התאהב במטפורת השמלה החדשה כביטוי לשונות, פלורליזם, פתיחות וחופש מיני. עם זאת השימוש בה נשמע יותר אמצעי, מה שהופך את הטקסט למנג'ז ומתאמץ למדי, או אם תרצו – לא מעניין/ מיוחד. מצד שני המוסיקה היא פופ תוסס ונגיש,
מירי מסיקה שרה את המכתב שאליה רוסיליו כתב לאמו, המתייחס לסיפור חייו (***). הילד (המבוגר) שעדיין מחכה לחיבוק, הגם שהוא כבר בעידן אישי אחר, אחרי שמצא אהבה, ו"השריטה" שלה עברה לו מהלב. מבחינת השיר והנרטיב – השריטה היא כולה נחלתו,
מספרים שנגמר עידן האלבומים. אז מספרים. עומר אדם מוציא אלבום עם לא פחות מ-22 שירים. יכול להיות שזו נקמה מתוקה במי שכותב ביקורות. השאלה איך אתה מקשיב לאלבום כזה – עוצר אחרי כל שיר, הכל במכה אחת? המעריצים יגידו: עזוב
החזרה על המילה "שוב" ממלאת את שיר געגועי האהבה ששרה עופרי כלפון. החיבור לירח נשמע קלישאה שחוקה לירח הרומנטי, שכבר מזמן לא קיים בלקסיקון שירי האהבה. השימוש ב"ירח" הוא חלק מהתפייטות שבלונית – רוח סהר ש"כבתה נרות אהבתי", "דמעות של
את המילים של השיר לא הייתי מדגים בסדנה לכתיבה יוצרת. הדמעות שנופלות (ממש נופלות?), דימוי העיניים לנהרות (הדימיון משועמם), אילת כ"איזה גן עדן" (איזה באמת?). ירדן ג'רפי, מי שהשתתפה פעם ב"כוכב נולד" עונה 7, לא ממש הקפידה על התמליל אותו היא
האוהבת מבקשת לברוח. בוא נברח, בוא נברח, בוא נברח. למה? – מישהו מוחק לה את האופק בשעה שהוא מרים לה את הדופק. הוי. לא חייבים לחפש חרוז בכוח. כותבי הטקסט הזה מבינים טוב ממני מדוע מירי מסיקה מבקשת לברוח איתו.
מוסיקה כמרפא לנפש, כתחליף לספת הפסיכלוג. רמי קלינשטיין מביע מצוקה. הוא רוצה לדבר. מחפש מציאות חדשה כי – "השתגעתי באמת", "האגו התפרק לחלקים", "היתה לי אהבה שלא תחזור יותר". הפניה היא ל"ריבונו של עולם". תציל אותי. "תנער לי חזק את
מה הוא שפך על הלב? אקונומיקה? אימל'ה. דימוי כזה על "אהבה מלכלכת" מצביע על הקלות המאוד לא נסבלת שכותבים היום שירים לזמרים "מזרחיים". אלא מה: זמרים רבים קונים מכל הבא ליד. נוצר כאן שוק של שירים בשקל. רוניוס (שם מלא?),
פילוסופיה על החיים בשתי אגורות משובצת בהתפייטות ממראות ודימויי הטבע (שלכת, שמיים, סופות גשמים). החיים עוברים, אנחנו נשארנו יציבים, ואפילו רואים אופק, למרות השריטות והדמעות ו"הסופות והגשמים של חיינו"). סתיו שמש, מי שחתומה על שירים למיטב זמרי המיינסטרים הים-תיכוני (עומר
על מה רינת בר שרה? על לב שמשתוקק לאהבה? על אנשים בלי אמונה שמחכים להצלה, על המצוקה שלה (צעקתי…) על החיים (יש דברים שלא נצליח לשנות) על מחיקת דמעותיה (למה, מה קרה?) על אהבה שכן מתקיימת ("כשיש לי אות, לא משנה
כותבי השיר חיפשו בכוח מטפורות כדי לייצר דרמה: לקחו את אחוות החיילים הנלחמים ונפצעים בשדה הקרב ועשו בהם שימוש למטפורה של חבורת מבלים ש"נפצעו בשדה הקרב של האהבות". אלה "הבחורים הטובים". אמין? – ממש לא. בסופו של דבר מתברר, כי
אחרי כל הבלגנים ביניהם, הדמעות, שפת הכאב והבדידות, אחרי שלא נשאר מהזוגיות הרבה, היא מחפשת לאהוב אותו "פשוט". מה זה הפשוט הזה? האם אלו לא אותן "קלישאות" שבאמצעותן החברים מנסים לתפור את הקרעים ביניהם? ואולי היא מתכוונת ליחסים בלי אגו ובלי
הנה בא עוד להיט של עומר אדם. הבנאדם כבר עובד על פסקול צפוי. תתבכיין על אהבות, זכרונות. נופים יפים של פעם. פעם היתה אהבה יפה, בואי ניזכר בה – "נברח רחוק מן השגרה כמו אז שהסתפקנו באושר הפשוט". מהו אושר
זה רק אני. זה רק אני. זה רק אני. ומה איתה בסיפור הזה? הא, היא עובדת על ייסורי המצפון שלו. שתדע לך כמה טעית כשעזבת אותי. "אישה חכמה באה הפוך על הפוך מוציאה אותי מהשלווה". חכמה? עם החיוך השטני שהיא
אולי בלי להתכוון בחר אייל גולן שיר טוב, מהסוג שאפשר לומר עליו – הפשטות היפה. גולן שר על שהתרחש אחרי ההתאהבות. מתאהבים בלי תכנית מוקדמת, אבל כשלא נותנים את הדעת למהות היחסים, זה נראה כאילו הכל זורם "בלי להתכוון", ואז
