אלי אליהו

דודו טסה שדים שדים
מוסיקה ישראלית

דודו טסה שדים שדים

התחלתי בקליפ. לילה בפריז. דודו טסה עושה דרכו על גשר. נראה כתועה ותוהה. כמעט נדרס. השוטטות הלילית מובילה לחבורת רקדני ברייקדאנס, שמחממת עצמה בריקודים. טסה שר: "זה לא עובר. זה רק זז ממקום אחד למקום אחר". הוא ממשיך להתבונן ברקדנים.

דודו טסה על מה את חולמת
מוסיקה ישראלית

דודו טסה על מה את חולמת

המחשבות שרצות אצלו בראש על יחסיהם. החשש שמשהו לא טוב קורה. האם האהבה תמשיך להתקיים? מה עובר לה בראש? הוא חושד שהיא חולמת על עזיבה, שתשבור את הלב. העיר היא מטפורה לקשיים שמצטברים בזוגיות, נערמים "קומה על קומה". הזוגיות עברה

ברי סחרוף דוד טסה בדל של אור 2
אלבום השבוע

ברי סחרוף דוד טסה בדל של אור

מנין יגיע בדל של אור? האם רואים את האור בקצה המנהרה? למרות שלא נמצא הקוד למעיין המתגבר, כפי שמבקש האורח אהוד בנאי, בשיר האחרון "על פי הבאר" – המפגש ברי סחרוף דודו טסה הוא יותר מבדל של אור בתוך החשכה

דודו טסה. צילום:מרגלית חרסונסקי
מוסיקה ישראלית

דודו טסה – מתי לחזור

הסלסול של דודו טסה נוגע בתהום העצב. הטון הגבוה מביע מצוקה ותחינה. הבעיה האישית מתחדדת על רקע הכאוס, האווירה העכורה, השטנה, חוסר האמון – "אדם לאדם זאב". ברור: ההצלה, של דודו לא תגיע מהעולם הסובב אותנו. אין הרבה אפשרויות לגאול

מוסיקה ישראלית

תביאי איתך יין

השיר נפתח בקצב פאנקי מוחץ ומהיר. לא משאיר מקום לנשימה. השירה של דודו טסה גובלת בזעקה. המבע רווי רגש וכוונה. הוא מתכנן את הפגישה באותו ערב. שתביא איתה יין. שתביא איתה אור. תהיה גם תקשורת מילולית, יחשוף את ה ה"אני"

עומר קורן - היסטוריה
מוסיקה ישראלית

היסטוריה

המילים מדברות בעד עצמן. עומר קורן שר אותן ברגישות מפעימה. הוא שר על שינוי פני ההסטוריה המקומית, על עוול שנגרם לאנשים. על גזילת אדמות  מעם שאתה ממשיך לחיות במחיצתו. לא שיר לעידן של לאומנות גואה, של התנשאות וגזענות. קורן יורד

רונן רוזנר ולו לילה אחד
מוסיקה ישראלית

ולו לילה אחד

מה היא תזכור מאותו ליל  מרטיט שעבר עליו? בפניה אליה בגוף שני, הוא קובע: לא תזכור כלום ממה שהונצח בליבו ונשמר בזכרונו, החוויה העזה שהוא חווה  – קול צעדיו, אור המנורה על פניה – חווייתו הבלעדית.  זוהי תחושה עילאית, שרק

אביגייל רוז - מתי בדיוק הפסקתי להרגיש
מוסיקה ישראלית

מתי בדיוק הפסקתי להרגיש

"מתי בדיוק הפסקתי להרגיש", שואלת אביגייל רוז, ומתכוונת ל – איך זה קרה שהאהבה מתה?! לתחושת האהבה, מתברר, יש זמן תפוגה. פקיעתה אינה נצפית. יש כאן יותר תמיהה מאשר שאלה. לא רק תמיהה אלא קביעת עובדה, מעין מענה לתמיהה-שאלה: "הזמן

דילוג לתוכן