אלי לולאי

רוקפור - ארץ עיר
מוסיקה ישראלית

ארץ עיר

הפתיחה והסיום אינסטרומנטליים. מ"אורבנפאניקה" ו"עד הלקוח האחרון", קומפוזיציות שעומדות בפני עצמן המשדרות תחושות שבין ניכור (אלקטרוני) בקצב מהיר למשב רוח הרמוני של הזדככות בסיום. אין כאן חיבור מהותי לשירים למי שמחפש משהו כמו אלבום קונספט. האלבום העשירי של רוקפור מוקדש

רוקפור - ובינתיים בעיר
מוסיקה ישראלית

ובינתיים בעיר

רוקפור שרים געגועים לתשוקה, רחוב הירקון, בית מלון זול בעיר יקרה קרה מוזרה, גם מלהיבה. צליל קלידים וינטאג' פותח. אנחנו מצטרפים לבלדת סלואו בנוסחים רומנטיים המתכתבים גם עם שנות השישים. בואו נעמעם אורות וניצמד. השיר? – מים גנובים ימתקו. סקס

רוקפור - עיר לבנה חיים באפור
מוסיקה ישראלית

עיר לבנה, חיים באפור

בני כמה הם, שהם מכירים את היויו שניתן במתנה לכל ילד שקנה נעליים ב"הפיל". גם "גלידה ויטמן" בהרברט סמואל שייכת לדוכן הזכרונות הרחוקים של המאה העשרים. בני המאה העשרים הופכים אט אט לרכבי אספנות, שמתפלשים בחלום נוסטלגי "בלי רעשים, כעסים

רוקפור - שכונה סגורה
מוסיקה ישראלית

שכונה סגורה

לא להאמין שזו רוקפור. לא הטקסט לא המוסיקה "מסגירים" את להקת הרוק הותיקה, הנוטה לשנות שפות וזהויות. הפעם – על תוצאת הלוואי של תהליך האורבניזציה בערים הגדולות. מהבית הערבי וגן האירועים של פעם ועד השתלטות כרישי הנדל"ן ובתים לעשירים בלבד

עם הסולן אלי לולאי

תחזיר לבמה סולן להקה שפרש לפני 10 שנים, ויש לך סולד אאוט לחצי שנה. סוג של נוסחה. אחרי הבארבי המפוצץ של אתמול, אתה יכול רק לשאול – מדוע אלי לולאי בכלל פרש? מצד שני, אלמלא פרש, מי יודע אם רוקפור

חלקיקי אבק

כמעט יצא לי משפט: רוקפור שבה מן הכפור. כנראה לא סתם חשבתי על המשפט הזה. הקהל כנראה רוכש כרטיסים כדי לקבל רוקפור בטעם של פעם, משהו שיזכיר הצליל הישן, אחרי חזרתו של הסולן אלי לולאי הביתה. לולאי שר כמה שקוף: "היום

מעורב רגשות

תמר קפסוטו שרה בלשון זכר "כמה שאוהב את החורף/ לא אוהב את הסתיו" . למה זכר? האם היא חושבת את מה שהוא חושב מנקודת ראותו? ופתאום זה דואט: כשאלי לולאי מצטרף. אז מדוע דואט? מבולבלים? גם אני. שיר שעוסק במהות

דילוג לתוכן