אלנתן שלום

זה בסדר לבקש מאלוהים אהבה?  אלוהים? . כולנו זקוקים לאהבה. על איזו אהבה שר אלנתן? הוא עוסק בשיר בפחדים, אולי מחפש ריפוי עצמי, יוצא "לצוד אורות גדולים". אהבה לזולת? אנוכיות מתוך אהבה לעצמו? לא בטוח שאלנתן ירד לעומק העניין, או

מירי מסיקה אחת ויחידה שהופכת משפטים שעל הנייר נראים נדושים לעוצמה פנימית מרטיטה. היא שרה כאן זעקה נואשת של גבר ברגעי מצוקה קשים. אין כאן כל רמז לסיפור שמאחורי השיר (*). מסיקה שרה את השיר מליבו ומעצמותיו של מי ששוקע

זה נשמע כמו המנון הניצחון של הליכוד והציונות הדתית. (השיר מסתיים ב"נצחונות") אחרת: מה סיבת ה"סיבות למסיבות"? האם יש ללהקת שלווה סיבה מיוחדת בימים אלה לצאת בשיר שמחות והילולות?  חגיגה  לשם חגיגה? אולי יש סיבה למסיבה שכותב שורות אלו אינו

היא מתגעגעת הביתה. ה״געגוע״ הוא רגש חזק של מצוקה, צער או עצבות שנובע מהריחוק הפיזי מהסביבה המוכרת או ממקום בעל ערך רגשי. למה מתגעגעים?   למשפחה? – תהילה פרץ מתגעגעת יותר לתחושות שבלהיות ילדה, לא למערכת היחסים שהיתה לה בבית. היא

אלבום שלם, מהוקצע, מופק לעילא בתקופה הזו? נו טוב, זוהי מירי מסיקה. לא הסגרים ולא המגיפה ינצחו אותה. היא קרייריסטית מקצוענית. יוצרת, מעורבת יצירתית, לא עוצרת גם בימים שהתרבות על הפנים. 11 שירים חדשים שמרכיבים אלבום עוצמתי של "להיות", נוכחת,

על איזה כאב שר אלנתן שלום? כל מה שהמאזין יודע הוא שהוא מחפש "יופי" בכאב. כלומר? איזה סימן הוא בדיוק מבקש שיישלח לו? אלנתן שלום כתב  טקסט  שעיקרו בקשה למשכך כאב, זה שירימו משבר, לגעת באמת, לקבל חיבוק, לעשות "סדר"

מירי מסיקה עושה שימוש בסיפור ספר בראשית כדי לומר דברים על השאלה הקיומית של האדם – מה מקומו ומטרתו בעולם. על פי הסיפור המקראי, לאחר שנברא האדם, הוא הונח בגן עדן. בהיכנסו לגן,  הוא נצטווה בידי אלוהים לאכול מכל עצי

הוי, הוי. ושוב חוזר הבכי של המאהב הים תיכוני הכנוע, שפל-הברך. קשה-הימים. איך עשתה לו את זה? הרי היה לה כמו עבד.  איך איך נטשה? מי שמסר לשיר לוי את שיר ההתבכיינות, ניסה לקשט במילים יפות בהשראת המקורות כמו "צמאה

מה בדיוק "הם" רוצים מעדי ביטי, שהיא מנסה לשתף אותנו במר גורלה? אני מבין שהבלגנים היו עם אבא שלה. לפי השיר היא המטרה לפגיעת החיצים בתוך הג'ונגל. האם עד כדי כך קמו לה שנאה ואויבים? מי הם חורשי רעתה? בשיר היא

מי צריך לשלם בוכטות על פסיכולוג כשיש כאן רצפט ממש זול לצאת מבלגנים ולהשיג את "כל הטוב" : לחלוץ נעליים ולרוץ בגשם. קלי קלות. רוני נדלר עפה על הפתרון הסופי שמעניק לה דרכון נצחי לאושר. לא ברור למה הלכה לאיבוד,

הפחד כאובייקט אבסולוטי דומיננטי שאתה לומד לחיות איתו.  מירי מסיקה מזדהה עד אימוץ לשון זכר ("אני מפחד עלייך") עם הסיטואציה בחבירה לראפר איזי (ארז שרון) כדי לשדר את התובנה משתי נקודת מבט – נשית וגברית,- בין תחושת הדאגה, הבהלה שיוצרת

מי האנשים בעולמו של אלנתן שלום, שהוא רוצה לאמץ ולחבק? יש לקנא בו שהוא מצליח לבחור בהם בקפידה שכזו, שהם מעוררים אותו לשירה תחושתית כל כך מזדהה.  אני מאזין בעיקר לטון הרגש.  יש בו איזשהו צער עמוק, האם הוא נובע

השינויים האורבניים אינם יכולים לשנות את הנפש. הנפש מתגעגעת "לנשום אויר של לילה ברחובות הישנים". הנפש הזו קשורה גם למי שעדיין נמצאת איתו שנים רבות, למרות השינויים והדרך הפתלתלה, שלאורכה היו בורות של חוסר הבנה. אצל דוד ד'אור הנפש משדרת

אחות קושרת את עצמה באחותה. מה פשר הדרמה המשותפת? מה פשר הדמעה שנמחקה? משהו שאבד, משהו שנולד. המשקולת לרגליה. החופש. שירי מימון מגלה טפח ומכסה טפחיים. השורה היחידה שאמורה לחבר ביניהן היא: "שתינו נלחמות להחזיק את החיים". שנאמין לזה? לשתיהן

שירי מימון עושה חשבון עם הגבר שהחליט לעשות מה-בראש. מרגיש "רווק", נעלם לחודש, נשר מלימודים, לא חותם על חוזים, אתה כזה, ואתה כזה, ואתה כזה, ועכשיו אני מבינה שאבא שלי צדק. תפסיק להיות ילד, קח את עצמך בידיים ותתחיל לגדול

את השיר שמעתי ברדיו. לא יחצנים, לא המלצות. במכונית, ככה על הדרך, שלושים וחמש מעלות בחוץ, מזגן. ואז – מי זה חנן בו ארי? אתם מכירים את המומנט הזה: קול שמדבר מהלב, שמביע תחושת הגעגועים במנגינה מסבירת אוזן, שעושה את