געגועים לעיתים יותר מאשר "מפחידים" – קורעים את הלב והנשמה. המלחמה האחרונה, החל מהשבעה באוקטובר, יצרה אוקיינוס געגועים מכלי נפש של אלפי משפחות, הורים, ילדים, בני ובנות זוג. השיר הזה מדבר עליהם. למאזין הלא מיודע אספר, כי הוא נכתב על
כמה אבטיפוס 2021 דומה לאבטיפוס ניינטיז! יש כאן תבנית מוסיקלית, שאינה עוברת מהפכות. כלומר – נאמנים לסגנון הישן והטוב. מה, אתם לא יודעים מי זו אבטיפוס? "תשאירי לי מקום לחבק אותך", "בוקר טוב עולם", "מועקה", "נמסים מאהבה". להתאהב מחדש? לא
כמה מזהים את עצמם בשיר הזה נכון לסוף אוקטובר 2020? הבנאדם קם לעוד בוקר של כלום, נדהם ממציאות שאינה מובילה לשומקום ומהרהר אם זה כל מה שיש בחיים. גם התכנון של מחר-יהיה-טוב ושחייבים לעשות משהו למען עצמנו כדי למנוע חרדות
הגיהנום המקומי מעורר להקות, שחשבנו כי עבר זמנם. אז הנה: יש מצבים מבאסים מהסוג האפוקליפטי, שדווקא מעידים: אתה עדיין חי ואפילו בועט. אבטיפוס של אמיר בן דוד, טל יניב ואיל שכטר קמה לתחיה על רקע נגיף קטלני, שמשתולל בכל העולם.
בום בום בום. מה שעובר לו בלב כשמישהי מנסה לפתותו. איך עומדים בזה? עומדים, מתאפקים, שותקים, אבל לעולם לא מפסיקים לרצות. שירת גברים מתכוונת. תרצו: הימנון המחורמנים המתאפקים, המתבגרים שנורא בא להם, אבל פיתחו מנגנון שליטה עצמית, כבישת היצר. המוסיקה:
התקשורת עוסקת הרבה בזוהר ארגוב שלאחר מותו. היא שיצרה את האגדה והעצימה את המיתוס. השבוע, במלאת 60 להולדתו של ארגוב, ניתקלתי בעוד ניסיון לסחוט את הסיפור. שגיא בן נון ראיין עבור "וואלה" שורה של ידוענים, שנדרשו לשאלה: אילו ארגוב היה
מזדהה. בטח מזדהה, גם כשמדובר בצליל מלו-מלנכולי זך ומזכך, ולא בראפ זועק עוקץ ומקפץ. אגב, אני לא מתנגד למחאה מוגשת וול דאן, ארוחה ללא מסתכנים. צלילים נימוחים באוזן כמו שיר געגועים מלטף. התגעגעתם לאבטיפוס? מה, לא יודעים מי זו אבטיפוס?
