אולארצ'יק שר אולארצ'יק גרסת 2023. אין מהפך. יש קצת אחרת. תלוי בעיבוד, בנגנים. כשיש לך גיטריסט כמו דורון מזרחי, פסנתרן כמו אלעד אדר ומתופף כמו אמיר ברסלר, אתה יכול להרשות לעצמך אפילו יותר מקצת אחרת. אנחנו בשבלול ברחוב קרליבך. באתר
רוני אלטר שרה את סיפור אובדן אהבתה. המנגינה נוגה, הטון כואב מתכוון. הדמעות אשר זולגות על עורה, מילים עדינות הופכות כולן לקפואות ומחוספסות כל מה שהיא עשתה לא הספיק. מפקפקת אפילו באהבתה אליה. המוסיקה משדרת תחושהאותנטית בקצב מיד טמפו. השיר
אייל אבן צור שר על מצב חרדה בעולמו היצירתי מפני אובדן מילים, ועל הקושי לגלות את עצמו (אמנותו) מחדש כשהמילים חזרו. מה בדיוק מהות ה"שברים" ומה הם החלקים" שעליו לחבר כדי לחדש צורה? האם ב"שירים נכתבים מחדש" הוא מתכוון לשירים
ההיינו כחולמים? ג'אז ישראלי ממלא אולם בהיכל התרבות. תגידו – מדובר "רק" באולם "צוקר", ועדיין – לא מחזה שכיח לראות קהל מעורב מאוד מגיע להיכל – חילונים, דתיים, גילאים שונים. הגיעו לשמוע את הרביעייה של דניאל זמיר. שמחתי בשבילו, במיוחד
ניסיתי להגדיר את שי צברי. סול ישראלי, אינדי מזרחי, מסורתי-רוקיסטי? עזבו הגדרות. זה רק עלול להמעיט ממה שהוא. אני מסכים עם צברי, שכתב בפייסבוק שלו: היער הזה שנקרא מוזיקה כל כך מדהים. אתה הולך לך בדרכך ופוגש פתאום שני אלונים
ההורה ההיא עם ההיי חוזרת? עד שלא עלעלתי בקומוניקט של אפרים שמיר (עלעלו גם אתם למטה) לא הבנתי את פשר השיבה לריקוד שייצג את תרבות ההתיישבות והציונות בישראל של פעם. גם הסיפור על "ילד חוץ" בקיבוץ סובל, נדמה לי, מעובש.ה"ילדים
הכותרת צריכה היתה להיות הפוכה: עומר קליין מנגן אלינגטון. שירה: קרולינה. אז למה הכותרת הזו? כי חשבתי עיתונאית ש"קרולינה שרה אלינגטון" היא יותר אטרקציה מעומר קליין מנגן אלינגטון. תשאלו אתה מחפש רייטינג? התשובה היא כן, אבל גם לצאת מהקופסה. קרולינה
עד היכן מגעת הורסטיליות של החצוצרן אבישי כהן? כהן שהגיע לבארבי עמוס בערימת סופרלטיבים של מבקרי הג'אז בעולם,עתיר תארים כ"אמן הג'אז הטוב ביותר בצרפת ואלבום השנה" מטעם האקדמיה לג'אז בצרפת, הוא חצוצרן אסרטיבי, סקרן בלתי נלאה לאקספרימנטים ולהרחבת גבולותיו היצירתיים.
זהו כבר האלבום השביעי של עומר קליין, ראשון בחברת וורנר, עדות לביקוש שיש לפסנתרן בן ה-35. קליין מגיש 13 קטעים, כמות לא קונבנציונאלית לאלבום ג'אז, בפורמט טריו. מנגנים איתו חגי כהן מילוא על הבס, אמיר ברסלר – תופים. התמהיל –
שישים דקות האזנה, ואני מתכוון לאמץ בחום את האלבום של עמית פרידמן לשבוע הקרוב. חמש שנים חלפו מאז אלבומו הקודם Sunrise, וגם הפעם, כמו אז הוא מציג הרכב של שישה נגנים, כמעט אותם הנגנים, פרט לפסנתר, שאז נוגן ע"י עומרי
אלבום חדש של הפסנתרן עומר קליין תמיד מסקרן אותי. אני אוהב את הנגינה העשירה שלו, את המהלכים המבריקים הלא צפויים, את האנרגיות המוספות שהוא משקיע בנגינה, את החיוניות המוסיקלית, את ההמצאה הנועזת. לא סתם השתמש קליין ב – Fearless. האלבום
מה עושה עומר קליין ב"חשיפה בינלאומית" של משרד החוץ וצוללת צהובה? לפי עדות נציגי התעשייה מחו"ל, שהגיעו לירושלים, מתברר כי הפסנתרן המחונן ניגן בפסטיבלים של אחדים מהם, ואילו אני חשבתי לתומי שהם הגיעו כדי לגלות את "הפנים החדשות" בג'אז הישראלי.
כמו אבישי כהן, כמו Third World Love, דניאל זמיר הוא ממבשרי הג'אז המקורי היוצא מציון. אחרי ששמעתי 11 קטעים, אני יכול לדבר על אתנו-ג'אז ישראלי כסגנון. נגן הסקסופון סופרן, חסיד הרבי מלובביץ', הוא יוצר וורסטילי שמחבר ג'אז חופשי עם מסורת
הספדנו אותו אחרי שמנכ"ל העירייה החליט לקבור אותו. והנה עדות חיה: הפסטיבל הוצא מהקבר, והוא חי. פסטיבל ג'אז תל-אביב קם לתחייה. חיפשנו את מנכ"ל עיריית תל-אביב לשאול האם הוזים אנו, ואם לא – מנין בא התקציב. הוא לא נראה בשטח.
כשאני רוצה לשמוע ניחוח של מוסיקה ישראלית עכשווית – אני מקבל אותו לעיתים מהג'אזיסטים המקומיים, לא מ"שירי ארץ ישראל" המושרים בצוותא, כאלה שמגיעים היום לבארים, לאולמי ההרקדה, לשירה בציבור, אלא מהעיבוד החדש, מהאמפרוביזציה שמפליגה למחוזות חדשים. מהמקצב האותנטי. מאינטרקציה בין
