לפעמים בצמתים מסוימים בחיים אתה לא יודע מה לבחור, אתה חרד ומבולבל אוהב גבעתי ,שמרגיש "כמו חי ומת" מנהל שיח חושפני עם הוריו על רקע "מחול שדים שבאים אל העיר", "הבל הקרב" ו"החברים שבגן עדן" . מדבר על המחיר הנורא
אנשים שחיים בצללים, פועלים במסכות ובזהות שאולה, מפחדים מן הבדידות ומגיעים עד דכאון עמוק. אוהב וענבל ביבי שרים דואט פופ ראפ שמעורר מחשבה על חיינו כאן ועכשיו. השיר מתוך פרויקט "אלבום שקוף" שמסייע ללוחמים שמתמודדים עם פוסט טראומה .השיר מתאר
איזה חמוד ומאמי החבר שלך, אפילו שמעתי עליו דברים טובים, אבל אלמד אותו משהו על החיים כדי שלא יסבול: שתדע, זו הבת שלי, קח אותה כמו שהיא ותשקיע באהבה או: תאהב אותה ותסתום. במילים פשוטות: עזוב אותך מקיטורים, תפסיק לחפש
מפח הנפש של המתוסכל-מתקרבן-קנאי, מהסוג השכיח והנדוש, מוביל את וידוי ההתבכיינות לנתיב דאנס נגיש . יוצרי הפופ החדשים משרבטים פגיעות בטקסטים קלושים, תוך כדי נסיון להריצם על מנגינות קלילות מגובות במקצבי אמצע העולים על נתיבי אוטוסטרדה. "אני שיחות לנשמה/ והם
אז כנראה שהיא באמת לא אהבה אותו, והוא באמת אהב אותה נורא. אין כמו אהבת נעורים שמשתלטת על החושים. אתה סוחב אותה איתך לצבא, מתרפק עליה עד התקפי חרדה. אהבה חזקה, משכיחה ממך הכל, מטלטלת אותך. הוא ידע עליה הכל,
לחוצים? ממה? על השאלה הזו אין תשובה בשיר. "אני לחוץ על החיים שלי", שרים אמיר ובן. הפחד התמידי שנמצא בכל מקום. החלומות שמדירים שינה. בתקופה שלנו – פסיכיאטר עניין שבשגרה. פעם התביישנו ללכת לטיפול. רבים אכלו אותה, נשארו שרוטים. מה
מה שיצא לאמיר ולבן מהבר ביפו. תרשים חלקי מחשבות של אנשים צעירים ההולכים בעקבות גורלם. הצמד אומר אומר דברים במעין זרם תודעה שמנסה להתחבר לשיר על כאב על מי שהייתה המלכה של תל אביב. אמיר שדה ובן מאור מספרים סיפור
"זמן גרם לך להרגיש שהשתניתי". זה הניסוח הנכון? הכול באשמת הזמן? לא היו גורמים אחרים, שהמאיסו אותה עליו? אולי פשוט לא התאימו זה לזו? אולי ההרגל הרג. כותבי הטקסט, העדיפו לדלג על הסיבות האמתיות. שרבטו משהו על זמן למרות שמדובר
