ערב שני שאני מבלה בחולון עם ותיקי העיר בטקס הענקת פרס על מפעל חיים ליוצר מהזמר העברי. אחרי נורית הירש, הגיע תורו של יענקל'ה רוטבליט. גם רוטבליט, כמו הירש, נאלץ לעמוד ליד ראש העיר משך דקות ארוכות ולחטוף שני עמודי
נורית הירש הייתה אמש האישה הכי חשובה בעיר חולון. שורה ראשונה ליד הרמטכ"ל. ראש העיר שעלה לבמה, הקריא ארוכות את הויקיפדיה עליה (נורית, אני השתעממתי. את לא?). ערב של מצעד זמרים, שהיא חבה להם והם חבים לה, התזמורת הסימפונית רעננה
כחצי שנה אחרי אלבומו המבוקש True, מוציא הסופרסטאר השבדי גרסה ב' לאלבום. האם אביצ'י לא היה מרוצה מגרסה א', שהוא בחר להשתעשע עם הקטעים ההם? שמו של האלבום מעיד על היומרה של הדי ג'יי – "אביצ'י מאת אביצ'י". האם ליומרה
אני רואה את קובי פרץ על גגות מוניות (פלטפורמה פרסומית חדשה), שלטי חוצות, פרסומת בטלוויזיה. בליץ פרסומי כזה לדיסק עוד לא היה כאן? מה קורה? אני לא יכול לעמוד בפרץ. הסקרנות הורגת. לקובי פרץ כנראה דחוף ליידע אותי ואת העם
שלמה יידוב ממשיך לחלום בספרדית. האלבום ההוא ("חולם בספרדית") יצא ב-1988. 26 שנה אחרי הוא מרחיב את המפגש עם השורשים והמוצא (ארגנטינה). זהו ניסיון לחזור לתבונה העממית, לאמירה החברתית, להומור האופייני במקצבים הטיפוסים. יש לו את זה: הדיאלקט, הנגינה העסיסית.
נתחיל מהסוף המצוין: "אקורד פתיחה יחיד" למילים של צרויה להב. קלינשטיין שר על מהות היוצר: "לא שחררתי את עצמי/ לא היו עלי כבלים/ ושייכות היא עוד חידה בתוך מילה גדולה/ הים שייך לנחלים/ והמוזיקה שלי/ מסבירה בעצם שאני בכלל שלה//
לאן מויאל רוצה לברוח איתה? לפי הקומוניקט, הבחור כבר איש משפחה עם ילדים, ולפי ההגיון הפשוט, חלפו הימים בם חיפש לברוח עם נערה על רקע אהבה ללא נשוא. מה זה אומר? שמויאל לא ממש מתאמץ לספר על עצמו דברי אמת, ומעדיף
רגע. האם זכרוני בוגד בי? אלה האנרגיות הטבעיות של יהלי סובול? מילא שחר אבן צור שלא יודע מה לעשות עם עצמו וקופץ מהתופים כאילו ירד מהעצים, אבל את יהלי סובול שאני מכיר מכל מיני אירועים נטולי מוניקה לא ראיתי כל
