שלמה ארצי בגלגול הקודם שר על פתאומיותה של האהבה. פתאום היא ישות פנימית. שקולה לעולם שמסביב – היא כמו שבילים וצללים, מי נהר כחולים, כמו השיר עולה מתוכו, ולא רק אלא שכל העולם, גגות, כבישים ובתים שומעים את המיית אהבתו.
הגרסה הזו מגיעה 46 שנה מאז בוצע השיר ע"י רבקה זהר במסגרת "צץ וצצה", מופע מוסיקלי משירי נתן אלתרמן. אלתרמן כתב אותו במיוחד עבור זהר, לאחר שהגיע לאחת החזרות והתרשם ממנה. השיר מציג אישה כנועה המבטלת עצמה בפני בן זוגה בשם האהבה. בכל
את האיש האילם, הגבוה והדק לא הצליחו להכיר מקרוב, לא ידעו עליו דבר, אבל ידעו שהוא נפל במלחמה. מסתוריותו נמהלה בעצב הסתלקותו. בשנות השישים הרדיו ניגן את השיר הזה הרבה בביצוע צמד העופרים (אסתר ואבי). קצת הסטוריה: בשנות החמישים פעל
